חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"

אפרים זינגר, מנכ"ל הוועד האולימפי, טוען שלגוף שהוא מנהל תפקיד מהותי בתרבות ובחינוך של מדינת ישראל. עם זאת, גם הוא מסכים כי המשפחה האולימפית היא כמעט בועה בתוך המדינה. ראיון מיוחד. פורסם לראשונה במגזין "דינמי" (גיליון מס' 13)
  23/12/05
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא


שנה אחרי אתונה ושלוש שנים לפני בייג'ין, הוועד האולימפי בישראל עובד במלוא הקיטור. השנה שבעקבות משחקים אולימפיים היא שנת סיכומים והתארגנות מחדש, הסקת מסקנות, גיבוש סגל ואישור תוכניות – ובעקבותיהם יציאה לדרך ארוכה ומפרכת, בת שלוש שנים, עד למשחקים הבאים.

 

שלוש שנים לפני השיא הבא, נפגשנו עם אפרים זינגר לראיון מיוחד. זינגר, בן 50, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל מזה למעלה מעשור (נכנס לתפקיד בינואר 1995) – מלווה את מהפכת ההישגים של הספורט ההישגי בישראל. את פריצת הדרך ביצעו יעל ארד ואורן סמדג'ה במשחקי ברצלונה 92', ומאז מביט הספורט הישראלי הייצוגי למעלה ורחוק.

 

 

- מה מצב הכנות הסגל האולימפי היום, שלוש שנים לפני בייגי'ן?

 

אפרים זינגר.   צילום: אבי שיזינגר: "כשמדברים על ההכנות, צריך להרחיב מעט את הדיון. ההכנות הן אמצעי לקביעת סוג ואיכות המשלחת שהוועד האולימפי היה רוצה לראות. כמובן שהתשובה המיידית היא 'המשלחת הטובה ביותר', אבל לגבי השאלה מהי המשלחת הטובה ביותר – כל ועד אולימפי לאומי בעולם קובע את המדיניות שלו והמגוון הוא רחב. ההתניה היחידה היא האמנה האולימפית והקריטריון האולימפי שהוועד האולימפי הבינלאומי קובע.

 

"התפישה האמריקנית אומרת שכל מי שקובע את המינימום עד תאריך היעד, מקבל מדים לאומיים ועולה על המטוס לאולימפיאדה. הוועד האולימפי לא מתערב. אבל להם יש מאגר ספורטאים אינסופי, וכל ספורטאי איכות אצלם יכול לזכות במדליה. בכלל, קיים הבדל בסיסי בין מבנה הספורט ההישגי בארצות-הברית לשאר העולם: אצלם אין איגודים, והפעילות בגילאים הצעירים מתקיימת בבתי הספר ובמכללות.

"הדוגמה האחרת היא גרמניה, שבה עדיין עובדים בשיטה הישנה שהיתה נהוגה בארץ – עם התאחדות לספורט, איגודי ספורט חזקים ו-ועד אולימפי שמתפקד כפונקציית מעקב ובקרה על עבודת האיגודים. לאיגודים יש עצמאות כמעט מוחלטת והם הדומיננטיים. במודל המערב אירופי, שהולך ונעשה נפוץ, הוועד האולימפי הוא מוסד הגג האמיתי של הספורט והוא יחידה אחת יחד עם האיגודים".

 


- ואיך זה עובד בישראל?

"המודל הישראלי הוא קצת מכל דבר. צריך לזכור שבספורט הישראלי מדברים על שתי תקופות: בתקופה המוקדמת הסיסמה היתה 'העיקר ההשתתפות' (מהלסינקי 1952 ועד אמצע שנות ה- 80), והמטרה היתה שדגל ישראל יתנוסס בטקס הפתיחה ושלא יותר מדי מתעמלות ייפלו מהקורה. קראו לזה 'הופעה מכובדת'.

"מאמצע שנות ה- 80 השתנתה התפישה – ומאז המגמה היא מוצהרת וברורה: 'הולכים כדי לנצח'. התפישה הזאת שינתה את כל ההתנהלות של הספורט האולימפי בארץ. הפועל היוצא של השינוי בתפישה היה הקמת היחידה לספורט הישגי בשנת 1984. הרעיון מאחורי הקמת היחידה היה גוף שירכז את המאמצים ויעבוד בצורה מסודרת, כי אנחנו לא עשירים כמו האמריקנים ואין לנו מספיק כישרונות שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתפזר. בתקופה ההיא מפת הספורט בארץ כללה את המשולש מינהל הספורט, התאחדות הספורט בישראל והוועד האולימפי. היחידה לספורט הישגי הוקמה כזרוע הביצועית של ההתאחדות לספורט. ערב משחקי אטלנטה פורקה ההתאחדות לספורט והוקמו איגודים עצמאיים, הוועד האולימפי נהפך למוסד הגג של הספורט בישראל, ומאז היחידה לספורט הישגי היא יחידת סמך מקצועית של הוועד האולימפי. את התוצאות של המהלך הזה ראינו כמעט באופן מיידי. ב- 92' – המדליות הראשונות של יעל ארד ואורן סמדג'ה; ב- 96' גל פרידמן; ב-  2000 מיכאל קולגנוב ובאתונה 2004 – התקווה אכן היתה שווה זהב (גל פרידמן – זהב, אריק זאבי – ארד)".


- מה הכוונה ב"מערכת מסודרת"?

"הכוונה לשני מסלולים: קודם כל, קביעת המשלחת. כיום מדובר על תהליך שהוא תוכנית עסקית לכל דבר. למשל בנקודת הזמן הנוכחית: חזרנו מאתונה, השנה הפוסט-אולימפית הוקדשה להסקת מסקנות והפקת לקחים בכל הפרמטרים, המקצועי, הרפואי, הארגוני והציבורי – מכלול הנושאים שמרכיבים את המוצר – הישגים. בתום השנה הפוסט-אולימפית אנחנו בוחנים מה יש לנו בפס הייצור. אפשר לדבר הרבה על רצונות ושאיפות, אבל אם אין לנו חומרי גלם לא נוכל להגיע למוצר.

 

"לאור הנתונים הללו, מתכנסת מליאת הוועד האולימפי וקובעת מה המדיניות לקראת המשחקים האולימפיים הבאים. כרגע מסתמן שהמדיניות לבייג'ין 2008 תסתכם במשפטים 'את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק' ו'ספורטאית ישראלית שוב על דוכן המנצחים'. זה סימון המטרה, שאחריו אנחנו הולכים לאנשי המקצוע שלנו ואומרים להם: זו התוכנית האסטרטגית, תרגמו אותה ביחד עם אנשי המקצוע באיגודים לנוסחאות ייצור: מה צריך לעשות, איפה, כמה ומתי בכל אחד מהענפים האולימפיים. התהליך הזה נמשך שנה נוספת".

 

- למה להגדיר מטרה ספציפית של מדליה מספורטאית? למה לא להגדיר מטרה כללית של מדליות נוספות, ואם יש ספורטאיות טובות שייכללו בה?

"זה אחד התפקידים של הוועד האולימפי בהווה – הוא קובע את החזון והאסטרטגיה, שלאחר מכן מתורגמים להקצבות, לתוכניות עבודה, למטרות וכדומה. כך, למשל, אחרי אטלנטה אחד הנושאים שעלו היה בחירת ענפים מועדפים והמסקנה היתה שאנחנו רוצים לעבור לשיטת עבודה של 80-20 (20% מהספורטאים מקבלים 80% מהתמיכה), כי אנחנו לא מספיק עשירים כדי לתת לכולם הרבה.

"צריך לזכור שהוועד האולימפי הוא חלק מהתנועה האולימפית, שיש לה השקפת עולם ומטרות שהן מעבר ל'מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר'. הספורט לעתים משמש כאמצעי למעורבות בנושאים טובים לחברה. למשל, יש נושא שמטופל חזק מאוד בעולם ובארץ לא כל-כך – ספורט ואיכות הסביבה. תשאלו, מה פתאום התנועה האולימפית עוסקת באיכות הסביבה? מסיבה זו, חלק מתפישת העולם של התנועה האולימפית הוא בהחלט מתן עדיפות לנשים בספורט".

 

 

- אבל בדרך הזאת עלולים ללכת לאיבוד ספורטאים בנים...

"התשובה היא חד משמעית לא. זו לא העדפה, זה סימון מטרה. במסגרת זאת, עד היום הספורט בישראל לא עסק ספציפית בשונות של אימון נשים וצריך להתחיל להתמחות בנושא. גם בנושא הליווי והטיפול הרפואי, שבו אמנם עלינו כמה מדרגות בשנים האחרונות, לא ניתן דגש לנשים. וכן, גם הקצאת משאבים כספיים לטובת קידום הנשים בספורט. אבל כל זה – מבלי לוותר על התנ"ך שנקרא הקריטריון, כי בסוף מי שייסע לאולימפיאדה יהיו רק כאלה שיעמדו בו".


***

"... יעדיו העיקריים של הוועד האולימפי בישראל: הפצת הרעיונות האולימפיים בישראל, קידום הספורט הישראלי בזירה האולימפית הבינלאומית, הכנתן ושיגורן של משלחות ישראל למשחקים האולימפיים, כאשר החשיבה מתמקדת לכל אורך הדרך בספורטאים..."

***
(מתוך אתר הוועד האולימפי בישראל)


- אם כך, היכן עומדות ההכנות ברגע זה?
 
"להשלמת מסלול ההכנות לאולימפיאדה – אחרי שלמדנו והצבנו את החזון, השלב הבא יבוא כשנתיים לפני המשחקים האולימפיים הבאים, ובו אנחנו מפרסמים את הנוסחאות: מה צריך לעשות, איפה, מתי ואיך כדי להיכלל בסגל האולימפי. הנוסחאות הללו הן תמיד מאוד חד-משמעיות, והגישה שלנו היא שבסוף אנחנו שמים סרגל ומי שמתייצב אחריו – נוסע.


"כשנתיים לפני המשחקים האולימפיים כולם כבר יודעים מה צריך לעשות, ואז נכנסים לשלב ליווי ובקרה של הסגל. במהלך השנתיים הללו עורכים התאמות מקצועיות בלבד, וכשלושה-ארבעה חודשים לפני המשחקים – נקבעת המשלחת האולימפית".



- בנפרד מהקריטריונים הבינלאומיים, כיצד אתם קובעים את הקריטריונים למשלחת?
 
"הקריטריון – ולא הרבה אנשים יודעים את זה – הוא נושא מורכב, שכולל כמה מרכיבים. בדרך-כלל מדברים על המרכיב ההישגי, אבל הוא רק אחד הפרמטרים של הקריטריון. בסופו של דבר, משחקים אולימפיים הם לא תחרות ספורט. זה האירוע הגדול ביותר בעולם, ובאמצעותו כל מדינה רוצה להציג את עצמה במיטבה. זו הסיבה שמשקיעים כל-כך הרבה כסף בהכנות ומתוך הגישה הזאת אנחנו מגבשים את תהליך ההכנות, שנעשה ביומיום בכמה מעגלים:

"המעגל המקצועי – לצורך זה יש את היחידה לספורט הישגי, שעובדת מול האיגודים ואנשי המקצוע, מתכננת, עוקבת, מבצעת ועושה את התיקונים וההתאמות. 

"המסלול השני, שהתפתח מאוד בדרך לאתונה ואנחנו עובדים על שיפור נוסף שלו, הוא מערך הליווי והטיפול הרפואי. הספורטאים בסגל האולימפי צריכים רמת טיפול שונה ולכן בנינו לרשותם מערך ייחודי באירופה. בשיתוף עם בי"ח מאיר בכפר-סבא, יצרנו בית חולים אולימפי – עם הזמינות הגבוהה ביותר והרמה הגבוהה ביותר של טיפול בספורטאים, וזאת יחד עם המכון לרפואת ספורט בוינגייט, שמשמש כמרפאת הבית.

"המעגל השלישי הוא רשת הביטחון הכלכלית שאנחנו מעמידים לרשות ספורטאי הסגל. גם פה חלו שינויים לאורך השנים, ממצב שרוב הספורטאים לא קיבלו כלום, למצב היום שבו הספורטאי מרגיש שיש לו בסיס כלכלי. לשמחתנו, אחרי אתונה קיבלנו תרומה יפה ממיליונר אמריקני, שחלק ממנה אנחנו מייעדים למתן סיוע כספי לספורטאים. למעשה, היום ספורטאי הסגל מקבלים מאתנו מלגה חודשית, כל אחד בהתאם לרמה שלו, וכן פרסים כספיים על הישגים וטיפול רפואי מלא. ההכנות האולימפיות נמשכות ברצף, וכבר עכשיו אנחנו עוסקים בסגל 2012, כך שבכל רגע נתון יש לנו שני סגלים, עם חפיפה של כשליש ביניהם, שחבריהם מקבלים תמיכה".

 

 

- אז איך תמיד מתפרסמות ידיעות על ספורטאים אולימפיים שלא גומרים את החודש?

 

"זה שכל שני וחמישי מכתירים בעיתונות ספורטאים כמדליסטים אולימפיים – אין לנו שליטה על זה. מה שכן מכניס אותנו לדילמה, אלה סיפורים על ספורטאים שכן נמצאים בסגלים, וכבר היו מקרים שבבירור שנעשה אחרי פרסום בעיתונות על ספורטאי בקשיים, התברר שלא כך הם הדברים. כללית, ספורטאי 'סגל היהלום' מקבלים בין 12 ל- 15 אלף שקל בחודש, כשכל שאר הנושאים גם ממומנים.

"המעגל הרביעי בתהליך ההכנות הוא המעגל הציבורי, שיש לו שני היבטים: משלחת אולימפית היא לא עוד משלחת ספורט, אלא המשלחת של המדינה. אלה ספורטאים שביומיום לא כולם מכירים ועלינו מוטל לחשוף אותם לציבור וליצור הזדהות. מצד שני, מאחר שהם המשלחת של המדינה אנחנו דורשים מהם קוד התנהגות כפי שלדעתנו חבר משלחת אולימפית צריך להתנהג".

 

 

- אנחנו מדינה עם תרבות ספורט בעייתית. פעילות האיגודים ברוב הענפים האולימפיים המובילים שלנו דלה מאוד. איך אתם מתמודדים עם זה?

"זו נקודה מאוד קריטית. עד היום, כשאני נפגש עם קולגות באירופה ואנחנו מחליפים חוויות ונתונים על תשתיות הספורט במדינה – הם אומרים שאם אנחנו מצליחים ממה שברשותנו להביא מדליות, כנראה שאנחנו קוסמים. יותר מזה: בשמונה השנים האחרונות זה כבר לא כל-כך נדיר לראות ספורטאי ישראלי על דוכן המנצחים באליפויות אירופה ועולם, ואנשי מקצוע באירופה שואלים איך אנחנו עושים את זה.


"הנקודה הזאת חשובה וכואבת, ולדעתי התשובה נעוצה בסדר העדיפות שבו הממשל בישראל ממקם את הספורט, שהוא נמוך מאוד, אם בכלל. מקומם אותי עוד יותר חוסר ההבנה של הממשל בישראל לדורותיו בכוח שיש לספורט כאמצעי לשינויים חברתיים, דבר שבמדינות מתוקנות כבר מזמן הבינו. בעולם הספורט הפך לאחד הכוחות היותר משמעותיים בהטמעת ערכים בחברה ובשינויים חברתיים, ומדינות נבונות הופכות את הספורט כאמצעי להשגת מטרות. כמה נושאים נשארו בישראל שסביבם אפשר להושיב אנשים ממגזרים שונים? מעבר לכך, ספורטאי מצטיין הוא בדרך כלל גם תלמיד טוב, כי יש לו ערכים של סדר, משמעת והישגיות – ערכים שאנחנו רוצים לראות בחברה".

 

 

- וצריך גם כסף...

"כמובן שגם חסר כסף. אם לוקחים את סך האוכלוסייה ביחס להשקעה בספורט, אנחנו משתרכים בירכתי הטבלה האירופית. תקציב ההשקעה של מדינת ישראל בספורט כיום הוא כ- 10 מיליון דולר – כמו תקציב איגוד ספורט אחד במדינה קטנה באירופה.

"אבל מעבר לכסף – אין לנו תשתיות. בשביל תשתיות צריך אגודות. כדי שאגודות תפרחנה צריך משאבים כספיים, וזה כבר אמרנו שאין, וצריך מערכת איתור, שבארץ לא קיימת. למה? כי אף אחד לא הגדיר אותה. בארץ יש כ- 6,000 אנשים שמקבלים שכר מהמדינה – מורים לחינוך גופני. זה משאב אנושי שקיים – למה לא משתמשים בו? למה שרכז המקצוע בכל בית ספר לא ישמש כמגלה כישרונות?

 

"קודם כל צריך להגדיר את המטרה. מדינת ישראל לא הגדירה את המטרות של מערך הספורט בבתי הספר. זה קל ואפשר לעשות את השינוי הזה תוך שנה-שנתיים. באוסטרליה, למשל, פועל מנגנון שבו רכז המקצוע בבית הספר עורך מיון ראשוני ואז מגיעה ניידת שעושה בדיקות אורך שריר וכדומה, ומוציאה פלט עם הממצאים, שנשלח להורים ולאגודות ואומר לאיזה מקצוע הילד מתאים.

 

"שני דברים מאכזבים מאוד בהקשר הזה: התאחדות הספורט לבתי ספר עושה עבודה נהדרת בכל מה שקשור לארגון, אבל בנושא איתור ספורטאים צעירים היא לא עושה דבר. כנראה שגם לה לא הוגדרה מטרה כזאת. הדבר השני הוא שבמסגרת דו"ח דברת נראה שחשבו על הכל, פרט לספורט. וזה שוב חוזר לבעיה המרכזית שלנו – הספורט כתרבות. הספורט בארץ לא נתפש ככוח שיכול לשרת את החברה.


- אז איך, למרות כל זאת, מביאים את הספורטאים לרמה בינלאומית תחרותית בדרג הגבוה ביותר?

"התשובה היא, שוב, מודל ה- 80-20: 20% מקבלים 80% מהמשאבים ונהנים ממערכת שהיא ברמה הגבוהה ביותר. לכן אותם ספורטאים שוהים תקופות ארוכות בחו"ל ואנחנו מביאים להם יריבי אימון מחו"ל. בפריזמה הצרה של המשפחה האולימפית, בשמונה השנים האחרונות הצלחנו ליצור את הבועה האולימפית, שמי שנמצא בתוכה מצבו טוב יחסית. אבל כשמסתכלים ימינה ושמאלה מעבר להם – רואים בור. אין תשתית, אין אגודות, ואת זה רק החלטה של ממשל תוכל לתקן".


- אז למעשה, אתה - כוועד האולימפי - לא ממש מייצג את מה שקורה במדינה.

 

"נכון, ואפשר להקביל את זה לאותם מדענים ישראלים בודדים שזוכים בפרסי נובל. הזכייה נתפשת כזכייה של מדינת ישראל, אבל בסופו של דבר מדובר בהישג אישי".
 

- זה לא מעודד.

"אני לא פסימי. ההסתכלות שלי היא חברתית ואני מאמין ששימוש נכון בספורט יכול להביא אותנו למקומות אחרים. למשל, בהרגלי התנהגות, במוביליות חברתית, ביחסים בינלאומיים. יש חוסר תשומת לב של קובעי המדיניות בארץ למשאב שנקרא ספורט. במידה מסוימת, זה אולי שינויי מנטאליות ופער דורות כי בכל זאת אנחנו נמצאים בקו עלייה.
 
"הכי קל זה לבכות על הכתף של השני ולהגיד 'הוא לא עשה' ו'הוא צריך לעשות'. אם היינו מגיעים למצב שכל אחד עושה את התפקיד שלו הכי טוב, היינו במקום אחר. אנחנו בחלקת האלוהים הקטנה שלנו – המעטפת האולימפית – מנסים לעשות את העבודה הכי טוב שאפשר".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
25.8.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן