חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

לנטרל את הפחד מכישלון

איך לעמוד בזמן שקבעתי לעצמי, איך להתאמן לבד ואיך לצאת מהטווח הבטוח של האימון – על כל אלה ועוד במבחר שאלות מהפורום שעוסק בפסיכולוגיית ספורט בניהולה של ד"ר איריס אורבך מהמרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט
  21/11/10
ד"ר איריס אורבך
ד"ר איריס אורבך
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא

ד"ר איריס אורבך

 מי ראשון?
"אני מדריך תנועה בבית ספר ויש לי בעיה מאוד רצינית בעניין מי תהיה ראשונה בתחילת תרגילים. הבעיה בעיקר עם בנות כיתה א'..."
 
"שלום" לתחרותיות – "ברוך הבא" לשיפור אישי
"בגילאים הצעירים ילדים נותנים חשיבות גדולה למיקום. הם עדיין לא יודעים להעריך את תרומת ההשקעה והמאמץ וחשיבותם להצלחה בספורט. מה שמניע אותם זה המיקום – ראשון או לא ראשון, מנצח או לא מנצח. לכן, יש להיות מודעים לכך שזהו שלב התפתחותי ודרושה בגרות ובשלות על מנת לדעת לקבל מקום שהוא לא ראשון.
בנוסף, למאמן/מורה יש תפקיד מאוד משמעותי ביצירת אקלים תחרותי או עממי בשיעורים/אימונים. כאשר תשים דגש על האלמנטים הלא תחרותיים כדוגמת שיפור מיומנויות, תרגילים קבוצתיים, ולמידה כך גם יסגלו התלמידות שלך גישה פחות תחרותית. נתינת משוב לאספקטים, כמו עזרה הדדית, שיפור אישי (ולא בהשוואה לתלמידה אחרת) וכדומה, יעזרו לבנות בכיתה להבין שמיקום איננו הדבר העיקרי בשבילך, דבר שישפיע על תפיסתן האישית. הייתי ממליצה לערוך עם הבנות שיחה בה תגיעו להסכמה שבכל פעם מישהי אחרת מתחילה ראשונה, כמובן עם שימת דגש על כך שחשוב מאוד שכל אחת מהבנות תחווה את התרגיל מנקודת פתיחה שונה (ראשונה, שנייה, וכדומה)".

"רק מילה טובה"...
"אני עוד מעט בת 24, התחלתי לשחק בקבוצה בליגה הארצית בשנה שעברה אבל אני מאוד ספורטיבית ותמיד עסקתי במשחקי כדור, במסגרת ומחוץ לה. חסרים לי קצת יסודות אבל אני מגדירה את עצמי כשחקנית טובה. בקבוצה שבה אני משחקת המאמן אומר לי, פעם בהמון זמן, שיש לי פוטנציאל אבל מצד שני אני מרגישה שהוא לא עוזר לי להתקדם אני מרגישה שאני באה לאימון ולא לומדת ממנו כלום ובנוסף לכך יחס המאמן אליי מזלזל, כמעט אף פעם לא אומר מילה טובה (ואני חייבת חיזוקים – רק ככה מתחדשת אצלי המוטיבציה) וכשאני עושה טעות הוא כאילו מתייאש וחושב שעושים ממנו צחוק. אני מרגישה שהיחס הזה לא פייר, אפילו קצת מקפח, וזה מרגיז אותי בגלל שאני מודעת ליכולות שלי ולא מבינה למה במקום לטפח הוא מתסכל אותי. מה לדעתך אני צריכה לעשות"?

עור של פיל
"קבלת חיזוקים ממאמן הינה דבר חשוב והכרחי לשמירה על המוטיבציה ולהעלאתה. אין ספק שלמאמן יש השפעה גדולה ביותר על הביטחון העצמי של הספורטאית, אבל מכיוון שקשה לצפות מהמאמן שייתן לכל ספורטאית את המשוב המתאים לה, חשוב לעבוד על ביטחון עצמי ומוטיבציה הבאים מתוך הספורטאית. במובן מסוים, יש לפתח "עור של פיל" ולדעת כיצד לסנן את ההערות על־מנת שמצד אחד לא יפגעו בך ומצד שני יעזרו לך בדרכך להשגת המטרה האישית שלך. עבדי על ניתוק של רגשות וספקולציות בנושא:  "מה המאמן חושב עליי?" ופני אליו בשאלות קונקרטיות: "על מה אני צריכה לעבוד ואיך לעשות את זה על מנת להשתפר". בדרך הזאת תמצאי את עצמך מרוכזת בתפקידך כשחקנית כדורסל, תשתפרי במיומנויות שלך, וביטחונך העצמי יעלה. כתוצאה מכך, התסכול ייעלם! בהצלחה, וזכרי "עור של פיל"..."

איך מנטרלים את הפחד?
"אתמול רצתי במירוץ תל אביב וסיימתי אותו בתוצאה הכי טובה שלי ל־10 ק"מ, אבל הרגשתי שאני יכול עוד כי בצד המנטלי כל הזמן היה לי את הפחד שלא אעמוד בזמן שקבעתי לעצמי. השאלה היא איך מנטרלים את הפחד הזה"?
 
מירוץ חווייתי
"ברכותיי להשתתפותך במירוץ וכמובן להשגת תוצאה אישית טובה. מכיוון שגם אני השתתפתי במירוץ, אני יכולה להעיד שזה היה מירוץ קשה ביותר להשגת תוצאה טובה (עקב העומס הרב של הרצים).
הרגשתך הינה טבעית ביותר – כאשר אנחנו שואפים לשיפור, תמיד יצוצו סימני השאלה "האם אני מסוגל לעשות את זה?" תחושות אלו הנן חלק בלתי נפרד מספורט תחרותי וכל ספורטאי בכל הרמות חווה אותן. למעשה, ספורטאים תחרותיים מעידים על כך שתחושות אלו מהוות את התמריץ שלהם להמשיך ולהשקיע בספורט. אני בטוחה שהצבת לך את מטרת הזמן למירוץ בהסתמך על ביצועיך באימונים שקדמו לו. על מנת לשלוט על אלמנט החשש יש להציב מטרת זמן שהיא מצד אחד מאתגרת ומצד שני הינה ריאלית, כלומר שאתה מאמין שיש לך את היכולות להשיג אותה. בנוסף, יש לעבד את תפיסת הפחד מאי השגת המטרה למשהו מרגש ומאתגר, מצב אשר אתה נרגש להתמודד אתו – זה היופי בספורט"!

למצולם אין כל קשר למאמר

שנינו יחד
"יש לי מתאמנת שלא מצליחה להתאמן לבד אלא רק איתי בשיעורים פרטיים. איך אני יכול לגרום לה להתאמן לבד בנוסף"?

ביחד או לבד? 
"במקרים רבים אימון בקבוצה (או בזוג) מעלה את המוטיבציה ומשפר הישגים, אולם חשוב מאוד לוודא שהמניע העיקרי לפעילות נמצא במתעמל עצמו ולא בגורמים חיצוניים, למשל המאמן. יש לעזור למתעמלת להגדיר לעצמה מספר מניעים אישיים שקשורים בפעילותה בספורט, בנפרד מרצונה להתעמל איתך. למשל, אם אחד המניעים של המתעמלת הוא ירידה במשקל, עליה להתרכז באופן שבו היא משרתת מניע זה. שאלות כמו: "האם את מתקדמת לקראת מה שאת רוצה להשיג", יכולות לשמש כקו מנחה. בנוסף, הדרגתיות בניתוק לאורך זמן הינה הכרחית. בכל מקרה, כל הכבוד על האכפתיות"!

הצבת מטרות – כלי להתקדמות 
"אני רוצה לא להסס לצאת מתוך הטווח הבטוח שאותו אני מכיר, ולהעיז לקחת סיכונים שטרם התמודדתי איתם. אני לא כזה אקסטרים, בכלל לא, אלא שלמדתי בעזרת חברי לקבוצה שיש לי יכולת להתפתח. ביקשת ממני להגדיר מטרות: הקרובה ביותר היא מסע של 3 ימי רכיבה מאצבע הגליל לאילת. אני די בלחץ, מרגיש לא מוכן למאמץ כזה, ואין סיכוי שאוותר על חוויה כזאת! מבין למה כדאי לסמן מטרה. השלבים שבדרך, שנראים לי כרגע בעייתיים, הופכים מהר מאוד לעוד משהו שהצלחתי בו, וזה מחזק אותי. אולי מה שבאמת מלחיץ אותי, הן מטרות מאוד מאתגרות, כמו להיות מסוגל לרכב בדבוקה עם רוכבים חזקים ממני בהרבה. רוצה אבל מהסס. מבקש חיזוק".
 
לצאת מהשגרה
"הרגשתך הינה טבעית לחלוטין. אנשים נוטים להישאר בטווח הביטחון שלהם ולא להעז לאתגר את עצמם הן בספורט והן בחיים בכלל. אדם שרגיל לרוץ 5 ק"מ בכל פעם בקצב מסוים, ימשיך לעשות כך מכוחו של הרגל. דבר זה יוביל לשיעמום ולחוסר סיפוק.
הצבת מטרות הינה כלי יעיל ביותר במקרים כמו שלך, אבל החוכמה היא לדעת להציב מטרה שמצד אחד תאתגר אותך ומצד שני לא תלחיץ אותך. עושה רושם שהמטרה שהצבת לך: "לרכב בדבוקה עם רוכבים חזקים ממך בהרבה", הינה מטרה שכיום אתה רואה בה בלתי ריאלית להשגה. אפילו הדרך שבה אתה מנסח אותה, מעידה על כך. על מנת להשיג את המטרה עליך לבנות תכנית אשר בהדרגה תוביל אותך להשגתה וכך תוכל לצאת מתוך הטווח הבטוח אותו אתה מכיר. בהצלחה ותהנה מהטיול (נשמע חווייתי)".

מחסום ששומר על הגוף
"אני מבין את החשיבות של עוררות מוטבציה אצל מתאמנים וזה חלק בלתי נפרד ממסגרת שכזו, אך האם את לא חושבת שמחסום פסיכולוגי/מנטאלי הוא מעין מנגנון הגנה של הגוף לעומס יתר המוביל לפציעות ולשחיקה, שבוודאי גם מובילים לירידה בביצועים ... איך מתמודדים עם זה? לוקחים את זה בכלל בחשבון"?

מחסום פסיכולוגי אינו מענה למוטיבציה גבוהה מדיי
"אין ספק שהעלית נקודה חשובה. אנחנו תמיד עוסקים בדרכים להעלאת המוטיבציה בקרב ספורטאים ומזניחים את אותו "זן" מיוחד אשר ניחן במוטיבציה גבוהה מדיי. מוטביציה זו עלולה, כפי שהזכרת, להוביל לפציעות מכיוון שספורטאים אלו, בדרך כלל, אינם קשובים לאותות שהגוף משדר להם ומתאמנים ומתחרים בכל מחיר. אומנם ברמות הגבוהות של הספורט גישה זו הכרחית לעתים, אך לא כך בספורט החובבני.
מצד שני, איני מסכימה עם הגישה שמחסום פסיכולוגי יכול להוות מענה למוטיבציה גבוהה מדי. מחסום פסיכולוגי הנו בעיה הדורשת פתרון שפני שהוא חוסם אותך ממימוש הפוטנציאל שלך. את בעיית המוטיבציה הגבוהה מדיי יש לפתור בדרכים אחרות, כגון שיטת ה־Reality Therapy" המתבססת על צורות חשיבה ריאליות".

הן לא מתמידות
"אני עובדת במכון כושר עם בני נוער הסובלים מהפרעות התנהגות ומהפרעות אישיות שונות. הבעיה הגדולה ביותר שאני נתקלת בה היא הקושי בהתמדה, במיוחד בקרב הבנות, הסובלות, בחלקן, מעודף משקל משמעותי. אשמח לקבל עצות יצירתיות המסייעות לשמירה על מסגרת אימונים סדירה עבורן".
 
עבודה מבורכת
"כל הכבוד לך על ההשקעה והאכפתיות שלך! את נוגעת באחת מהבעיות הקשות ביותר שמעסיקות את אנשי המקצוע בספורט ובפעילות גופנית בכלל. ישנה ירידה דרסטית בקרב בני נוער, ובעיקר בקרב בנות החל מגיל 13-12 בהשתתפות בפעילות גופנית. אנו עוסקים כיום בניסיון להבין את התופעה ולבנות תכנית התערבות אשר תפחית את מספר הבנות הפורשות מספורט.
קיימות סיבות רבות לחוסר התמדה בספורט, ובהתאם לסיבות אני בונה את האסטרטגיה הטיפולית.
הבנות שלך יכולות להיות בנקודות זמן שונות: בשלב שפעילות גופנית לא חשובה להן, בשלב שהן מאוד רוצות להיות פעילות אך לא מצליחות להתחיל בפעילות גופנית, בשלב שהן פעילות אך לא מתמידות וכדומה.
באופן כללי, הצבת מטרות אפקטיביות לטווחי זמן קצרים (מאימון לאימון) אשר יעניקו תחושת הצלחה והישגיות לבנות, תמיכה חברתית ותגמולים חיוביים יכולים בהחלט לעזור".

משימה בלתי אפשרית
"איך אפשר לעזור לנער, שוער בקבוצת כדור יד מקצועית הסובל מחרדות, מביקורת עצמית גבוהה,מתסכול ומחוסר אמונה. מדובר בנער שמצטיין בתחומו, מקבל המון פרגון מהקבוצה, ממאמנים ומכל הסביבה המקצועית והמשפחתית ובכל זאת נכנס לסיטואציות של תסכול ושל חרדות שפוגעות בתפקוד שלו במשחקים ואימונים. האם טיפול CBT יכול להואיל או שאישיות כל כך מורכבת קשה לשנות ופשוט להמשיך עם התמיכה".
 
"בלתי אפשרי" –  האם יש דבר כזה? 
"האמונה הבסיסית שמנחה אותי בטיפול ובכלל ביחסים אנושיים היא שאין דבר כזה "בלתי אפשרי לשינוי". יש "לא רוצה" או "בוחר אחרת", אך לא "בלתי אפשרי". אומנם לא ניתן לשנות אישיות באופן מוחלט, אך אין ספק שניתן לשפר ולשנות דפוסי התנהגות, רגשות ומחשבות. טיפול CBT הנו טיפול יעיל ביותר מכיוון שהוא ממוקד בהווה ובהתנסות מעשית של האדם. בנוסף, דרכי טיפול נוספות הנהוגות בספורט מבוססות על שיטות כדוגמת תורת הייחוס הסיבתי (attribution training) אשר מטרתה העיקרית הינה שינוי דפוסי חשיבה המשפיעים על רגשות, על התמדה, על הצבת מטרות ועל מוטיבציה. בנוסף, שיטת הייחוס הסיבתי מלמדת גם את הסביבה כיצד לתמוך בספורטאי באופן יעיל. ילדים מגיל העשרה ומעלה, מגיבים בצורה חיובית ביותר לשיטות אלו ומפיקים תועלת מכלי חשיבתי זה בכל תחומי החיים".

איריס אורבךד"ר בפסיכולוגיה של הספורט במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט.

לכניסה לפורום בניהולה של ד"ר איריס אורבך




תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
25.8.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן