חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
מכון וינגייט +Google
החוויה האולימפית
הוועד האולימפי
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

פעילות גופנית במקום ציד

מתי לאחרונה חמקתם מטיגריס או שאבתם מים? במאמר זה יוצג המידע המדעי שהצטבר עד היום, על פעילות גופנית כמרכיב הכרחי למניעת מחלות לב וכלי דם ולטיפול בהן, בסביבה שבה כדי לשרוד אין הכרח במאמץ גופני – מאת ד"ר איל שרגל, פיזיולוג, מנהל מקצועי של המרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט
  14/09/11
מאמרים נוספים בתחום
שיגעון הפוקימון יכניס אותך לכושר?
פעילות גופנית משביחה את הזרע
איזה ספורט תבחרו כדי להאריך ימים?
פעילות גופנית במהלך ההיריון מיטיבה עם הצאצאים
מאמרים נוספים בתחום
אורח חיים בריא – מסיסמה למימוש
יש לך 2 דקות? קדימה צעד!
חוסר בפעילות גופנית קטלני פי 2 בהשוואה להשמנת יתר
פעילים יותר ביום ורצים פחות לשירותים בלילה
הגידול בהשמנה: פחות מדי פעילות גופנית או אכילת יתר?
כדורגל בגיל 70
ריבוי שעות מסך מגדיל את הסיכון ליתר לחץ דם בילדים
לשבת או לקום?
פעילות עצימה: כל דקה נחשבת
הליכה מודעת להולכים ולסביבה
הליכה מפחיתה את הסיכון למחלות לב בדומה לריצה
רוצים לרזות? אז מה עדיף? אימונים אירוביים, כוח או שילוב?
מדליסטים אולימפיים חיים יותר
פעילות גופנית מתונה משפרת את איכות הזרע
סובלים מיתר לחץ דם? אימוני כדורגל עשויים להיות התשובה
פילאטיס מכשירים – נאמן למקור
שמן אבל בריא!
מאמנים לקידום בריאות – הופכים את הבחירה הבריאה לבחירה הקלה
אורח חיים יושבני – כרוניקה מסוכנת
עיסוק בספורט ככלי לשינוי הרגלים מנטאליים
נא לא לשכוח! איך שומרים על הזיכרון בגיל מבוגר?
האבולוציה של ההתמכרות לפעילות גופנית
מים שקטים – שחייה תורמת להפחתת לחץ הדם
Fat and Fit – פעילות גופנית או דיאטה?
פעילות גופנית, טלוויזיה ודיכאון בנשים
החוליה החסרה בדרך לאורח חיים בריא
יותר צעצועים = יותר פעילות גופנית בילדים
פעילות אירובית תורמת להפחתת סיכונים בריאותיים גם ללא ירידה במשקל
צפיפות שריר גדולה יותר מפחיתה את שיעורי האשפוז במבוגרים
Birddog כמודל לתרגילי יציבה
התחדשות גופנית עם בוא האביב
פעילות גופנית מפחיתה את הסבל ממיגרנה
פעילות גופנית מסייעת במניעת שינויים ניווניים במוח
משפחה אקטיבית – טיפים לפעילות גופנית משפחתית
פעילות גופנית קבועה באמצע החיים עשויה לעכב תהליכי הזדקנות
לחזור לג'ינס המיתולגי
צעידה עם פדומטר מסייעת להפחתה במשקל
פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לדמנציה של כלי הדם, אך לא לאלצהיימר
אימון אפקטיבי בחדר הכושר
נפש בריאה בגוף בריא
GYMSTICK: רצועה ומקל אשר עושים את ההבדל
ללמוד דרך הגוף: תנועה לגיל הרך בחגי תשרי
אירובי וגמישות: מחטבים גם את המכשירים
כך תרכוש כישורי ניהול: טפס ברגל על מצוק תלול
גדילה, התפתחות ואימון גופני לילדים ולמתבגרים – המינון הנבון
אל המטרות שלפניכם
פעילות גופנית – מפתח לחיי מין טובים יותר
הכי טוב
למקומות, היכון, צא!
יתרונות אימון הכוח ותרומתו לתפקוד האדם הבוגר
אורח חיים בריא: הולכים ושורפים שומנים
אורח חיים אחר: העיקר הבריאות
נלחמים בפיתויי עידן ההשמנה
פעילות גופנית ואורח חיים נכון: המתכון המנצח
יותר שרירים, פחות שומן
האדם המודרני ומלחמתו בגופו
חילוף מהיר: 7 דרכים להאצת הקצב המטבולי
תרגילי בטן (חלק ב'): הריון ופעילות גופנית
עובדות מהבטן: הריון ופעילות גופנית
גן פועל, שמח ולומד
דיאטה ופעילות גופנית: העיקר ההתמדה
שיאצו. גם לילדים
הדרך הנכונה להזדקן בכושר
כמו דג (קטן) במים
פילאטיס. יותר משיגעון חולף
שריפות (קלוריות) דווקא מומלצות לקיץ
העונה החמה של ספורטאי הכורסה
חוברת עבודה לחופש הגדול
צעידה כאמצעי לטיפול בדיכאון קליני
אימון גופני כחום היום
ילדים שאינם פעילים, עלולים לפתח מחלות לב בעתיד
תורת העיסוי: השיטות, הטכניקות, המטרות. מדריך
על יתרונותיה של הריצה
שיגעון הספינינג: חוויה, אופנה ממכרת וגם כושר גופני
מתכון למניעת סוכרת
ההיבטים הפיזיולוגיים של הפעילות בחדר הכושר
מה קודם למה: אסתמה שבעקבות מאמץ גופני או השמנה?
לו"ז צפוף: הפעילות הגופנית של האנשים העסוקים
זה לא הגיל זה התרגיל
מנהלים אורח חיים בריא
אימוני התנגדות המשולבים באימונים אירוביים, משפרים את מצבם של חולי סוכרת
הצעד הנכון: התשובה לתחלואי העולם המודרני
התעמלות במים: להציף את העולם באנרגיה חדשה!
סקי: גולשים בתבונה
הפחתת הסיכון לשברים בנשים מבוגרות
אימון גופני בהריון: מה מותר, מה אסור, מה כדאי
יוגה ומצב רוח
צעירים באמצע החיים
אימון במנח תלוי באמצעות רצועות אימון
סודות ושקרים: המיתוסים של עולם הפעילות הגופנית
להיכנס לכושר – איך עושים את זה?
סקי: תענוג חורף לבן - וגם מסוכן
ארגון הבריאות העולמי והוועד האולימפי הבינלאומי לוקחים אחריות על בריאות הציבור
פעילות גופנית לחובבים: להיכנס לשגרה בריאה
"נעליים קונים מהר" – ריצה ברגליים יחפות
לוחמי סוף השבוע: הגבול שבין החוויה לסכנה
פעילות גופנית: הדלק של החיים המודרניים
המרוץ לשפיות – הדרך לשפר את בריאותנו הנפשית
פעילות אירובית: כך תעשו זאת נכון ובריא
האתגר הבא של יצרניות נעלי הריצה
דיאטה ופעילות גופנית: הנוסחה המנצחת
תורידו מתח – תמתחו
על השינויים הזמניים והקבועים במשקל הגוף
לא לשמור בבטן – הסכנה שבשומן הבטני
פעילות גופנית ומשקל: פיזיולוגיה ותזונה
פעילות גופנית מגנה עלינו מפני הצטננות
אולי תרדו שם: טבלאות חישוב להפחתה במשקל
לגלוש לגוף חטוב עם Flowin – מדגים איתי האפרתי
יסודות לשיפור הכושר הגופני: סיבות ומטרות
תעשיית הכושר העולמית: משקיעים באיכות חיים
פעילות גופנית ותזונה נכונה נגד סוכרת מסוג 2
חשיבות השינה לקיום אורח חיים בריא
הולכים על זה: הליכה כאורח חיים
פעילות אירובית מתונה שומרת על מסת העצם אצל נשים
"פעילות גופנית משפיעה לחיוב על חיזוק מסת העצם"
מאמרים נוספים בתחום

 

 

ד"ר איל שרגל, מנהל מקצועי במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייטלאורך רוב ההיסטוריה של המין האנושי, האתגרים שהציבה הסביבה לצורך הישרדות, חייבו את הפרט בביצוע מאמצים גופניים ניכרים. החיים המודרניים אינם מצריכים התחמקות מטורפים, ביצוע פעילות ציד לצורך השגת מזון ובאופן כללי נעדרים את הצורך ב"חטיבת עצים ובשאיבת מים" ולמעשה מאפשרים הימנעות כמעט מוחלטת מביצוע מאמץ גופני יזום. יתרה מכך, סביבת המגורים והעבודה של האדם המודרני במאה ה-21 מעוצבת ומתוכננת למנוע כל צורך בביצוע מטלות גופניות.

במהלך המאה האחרונה ובמיוחד בחמישים השנים האחרונות, הצטברו עדויות אפידמיולוגיות רבות לכך שבאופן בלתי מכוון, ההשלכות של ההתפתחויות הטכנולוגיות והרפואיות, מהוות פלטפורמה להתפתחות מגיפות של מחלות לב וכלי דם על רקע של היעדר פעילות גופנית (היפוקינטיות). החיים של האדם המודרני במאה ה-21 מכוונים להימנעות מביצוע מאמצים גופניים. כתוצאה מכך, אורח חיים יושבני (sedentary) הפך למאפיין עיקרי במדינות מפותחות ומתפתחות. התפתחות טכנולוגיות של תחבורה, תיעוש ואוטומציה של תהליכי ייצור והקטנת ההוצאה האנרגטית בביצוע עבודות הבית והעיסוקים בשעות הפנאי יצרו עלייה דרמטית בתהליך ההיפוקינטיות.

דן סלפטור במחנה אימון בקניה

הכישורים הפיזיולוגיים של "האדם המודרני", Homo Sapiens
ה-Homo Sapiens התפתח כאמור בסביבה מאתגרת, בה כדי לשרוד היה עליו לבצע מאמצים גופניים ניכרים לעתים על בסיס יומיומי. כתוצאה מכך הפיזיולוגיה של מערכת הלב וכלי הדם התפתחה כדי לענות על צרכים אלו. למעשה אחת התכונות העיקריות שהבדילו את האדם משאר בעלי החיים בסביבתו ונתנה לו יתרון הישרדותי על פניהם הייתה יכולתו לבצע מאמצים גופניים ניכרים לפרקי זמן ממושכים. היכולת לערוך מסעות ציד ממושכים וללקט מזון על פני שטחים (מרחקים) גדולים, הצריכה מערכת לב וכלי דם שמסוגלת לספק חמצן אטמוספירי לשרירים הפעילים בטווח רחב של מאמצים, תנאי סביבה, אקלים וכד'. תנאי טמפרטורה קיצוניים, גבהים, מצוקים ושאר תנאי סביבה מיוחדים, אתגרו ותרמו להתפתחות הפיזיולוגית של האדם. רצים למרחקים ארוכים בני ימינו יכולים להתמיד בקצבי ריצה של 20-10 קמ"ש ויותר לאורך עשרות קילומטרים. עשרות ואולי מאות אלפי אנשים משתתפים בתחרויות מרתון (42 ק"מ) מדי שנה ברחבי העולם. יכולת כזו של הליכה ובוודאי ריצה למרחקים של כמה עשרות קילומטרים ברציפות הינה ייחודית למספר קטן מאוד של יונקים יבשתיים ולא מופיעה אצל אף אחד מהפרימאטים האחרים (קופי-אדם). יתרה מכך, נקודה מעניינת מאוד היא העובדה כי העלות האנרגטית של התנועה אצל האדם היא גבוהה יותר בהשוואה לרוב בעלי החיים האחרים ודורשת השקעת אנרגיה כפולה! לכל יחידת מרחק בהליכה או בריצה בהשוואה ליונקים אחרים בגודל גוף דומה לזה של האדם. ההסבר לכך נובע מיעילות מכנית-תנועתית נמוכה יחסית, אך לא כאן המקום להרחיב בנקודה זו.

אם כך, הדרישות והאתגרים הסביבתיים תרמו להתפתחות מערכות הלב, כלי הדם ושרירי השלד שמציגים פיזיולוגיה ייחודית זו. במהלך מיליוני שנות האבולוציה, התאמות פיזיולוגיות ייחודיות אלו של האדם כמו גם, כמובן, שינויים והתפתחות חברתית-תרבותית, אפשרו למין האנושי להיות המין השולט על פני כדור הארץ.

ירידה דרמטית בהוצאה האנרגטית ועלייה בתמותה ממחלות כרוניות
ההתפתחות האבולוציונית של החברה האנושית קשורה בקשר הפוך עם הוצאת אנרגיה ועם הדרישות הפיזיולוגיות מהלב, מכלי הדם ומשרירי השלד. למרות שהפרט הבודד יתקשה מאוד לשרוד בסביבה הטבעית והעוינת, התנהלות בקבוצת פרטים מקטינה באופן משמעותי את הצורך בביצוע מאמצים גופניים בכדי לשרוד. מערכות יחסים סוציאליות קדומות אפשרו שיתופי פעולה בציד, בליקוט מזון ובהימנעות מטורפים. לפני כ-7,000 שנים החלה החקלאות הקדומה, אורח חיים שהקטין במידה רבה עוד יותר את הצורך בביצוע מאמצים גופניים לצורך הקיום. בתקופה זו ("התקופה הניאוליטית") חלה התקדמות מהירה ביותר של המין האנושי לראש שרשרת המזון. ברור כי דומיננטיות זו של המין האנושי התפתחה לצד ירידה דרמטית בהוצאה האנרגטית לצורך הקיום. יחד עם זאת, האדם עדיין היה צריך לעמול מספיק קשה כדי לשרוד בחיי היומיום שלו. כתוצאה מכך, מערכות הגוף הרלוונטיות- לב, כלי דם, נשימה ושרירי שלד אותגרו מספיק בכדי למנוע התפתחות מחלות כרוניות המוכרות כיום אצל האדם המודרני. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית הפעילות הגופנית שבוצעה על ידי האדם הייתה מספקת כדי לתמוך בבריאות מערכות אלו. רוב האנשים מתו ממחלות זיהומיות ולא ממחלות כרוניות.

לפני המאה ה-20 אורח החיים שמנע התפתחות מחלות לב וכלי דם, נבע מצורך קיומי, למשל עבודות כפיים, הליכה ממקום למקום ועוד. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוחלפו עיסוקים רבים בטכנולוגיות ומיכון שהצריכו הרבה פחות תנועה ומאמץ פיזי. תהליך זה תרם לעלייה דרמטית באורח חיים יושבני (sedentarism) ולעלייה בתמותה ממחלות כרוניות איתן מתמודד האדם המודרני בן ימינו. הירידה העקבית והסיסטמתית בצורך היומיומי בביצוע פעילות גופנית במקביל לעלייה בשכיחות מחלות כרוניות ותמותה ממחלות קרדיווסקולריות
 (Cardiovascular Diseases- CVD) ממחישות באופן מובהק את הצורך בקיום אורח חיים פעיל במניעה וטיפול במחלות אלו.

היסטוריה: הקשר בין ביצוע פעילות גופנית ובין הקטנת התמותה מ-CVD
כבר מתחילת המאה ה-18 החלו להצטבר עדויות מדעיות על הקשר בין העיסוק/מקצוע ומידת המאמץ הגופני הנדרש לביצועו ובין מחלות כרוניות. מסקנות החוקרים באותם ימים היו כי "פעילות גופנית מאומצת טובה לבריאות". רוב העבודות באותם ימים התבססו על ניתוח הקשר הסטטיסטי בין העיסוק (המקצוע) לבין שיעורי התמותה. לדוגמה, ממחקר שפורסם ב-1846, עולה כי שיעורי התמותה בקרב עובדי חקלאות הנם נמוכים באופן משמעותי מאלו של עובדים פחות פעילים כגון חייטים... יש לזכור כי לפני המאה ה-20 שיעורי ההיארעות של מחלות קרדיווסקולריות באוכלוסייה היו נמוכים מאוד. ב-1897 וויליאם אוסלר (Osler), מאבות הקרדיולוגיה המודרנית, שחקר וכתב רבות על אנגינה פקטוריס, ציין כי במשך 7 שנות התמחותו בבית החולים ג'והן הופקינס הוא נתקל בסך הכול בארבעה מקרים של המחלה. מעניין לציין בהקשר זה כי באותה תקופה, ממש בעיצומה של המהפכה התעשייתית, עם הירידה החדה בביצוע פעילות גופנית כחלק מהעיסוק היומיומי, שכיחות המחלות הקרדיווסקולריות עלתה בתלילות. אותו אוסלר כתב בשנת 1910 כי במהלך פחות משני עשורים נוספים הוא נתקל בלמעלה מ-200 מקרים נוספים...

נהגים לעומת כרטיסנים ודוורים לעומת קופאים
עבודות מאוחרות יותר מאמצע המאה ה-20 חיזקו את ממצאיו של אוסלר. דוגמה מעניינת היא מחקר שבדק את ההבדלים בשיעורי התמותה מ-CVD בין נהגי אוטובוס ובין הכרטיסנים במערכת התחבורה הציבורית של לונדון בשנים 1950-1949. נמצא כי בקרב הכרטיסנים שעבודתם הצריכה מהם טיפוס וירידה על פני 750-500 מדרגות ביום עבודה שיעורי התמותה מ-CVD היו נמוכים משמעותית בהשוואה לנהגים שרוב היום נמצאו בישיבה. עבודות דומות השוו בין עובדי הדואר שבמסגרת עבודתם הם פעילים בהליכה או ברכיבה על אופניים ובין עובדי הדואר שאינם פעילים (קופאים, מפעילי טלפונים וכד'). הממצאים כמובן היו דומים.
ראוי לציין, כי באותן שנים התפיסה כי לפעילות גופנית קיימת חשיבות כמנגנון הגנה ללב וכלי הדם, הייתה חשופה לביקורת רבה. חוקרים מובילי דעה באותן שנים טענו בתוקף כי הגורמים המרכזיים להבדלים בשיעורי התמותה נעוצים בסביבת העבודה והלחץ הנפשי שנובע ממנה ולאו-דווקא היעדר פעילות גופנית. למעשה, למרות העדויות הרבות שהצטברו על הקשר ההפוך בין קיום אורח חיים פעיל ובין תמותה מ-CVD, הדעה הרווחת בעולם הרפואה הייתה כי הגורמים המובילים לתמותה זו הם יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, סוכרת והשמנה. כלומר, עדיין לא בוסס דיו הקשר בין פעילות גופנית ואורח חיים פעיל ובין הקטנת גורמי הסיכון האלה והיארעות CVD. רק בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת בוסס הקשר והתחזקה ההכרה בכך שאורח חיים יושבני, מעלה באופן מובהק את הסיכוי לתחלואת CVD ולתמותה ממנה ואורח חיים פעיל מקטין סיכוי זה באופן מובהק.

מחקר בקיבוץ: הקשר בין מאפייני העיסוק לבין היארעות CVD ותמותה
בעבודה שנעשתה בארץ ופורסמה ב-1974, כללה מעקב אחר כ-10,000 חברי קיבוץ בגילאים 64-40 ושנמשכה 15 שנים, נמצא כי הסיכוי ללקות במחלה קרדיווסקולרית היה גבוה פי 4-2 בקרב חברי קיבוץ שעבודתם לא הצריכה מאמץ גופני לעומת אותם חברים שעבודתם הייתה בעלת מאפיינים פיזיים. ייחודה של עבודה זו היא אוכלוסיית המחקר ותנאי הסביבה: בחברה הקיבוצית באותם ימים איכות החיים הייתה דומה לכל החברים ולא הייתה תלויה בעיסוק ובמקצוע והתזונה והסביבה הפיזית היו דומות לכולם.
באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת החלו להתפרסם העבודות הראשונות שבחנו את החשיבות של ביצוע פעילות גופנית יזומה בשעות הפנאי באותם בעלי מקצוע שלא נדרשים לביצוע פעילות גופנית בזמן עבודתם. התוצאות היו חד משמעיות, גם בקרב אותם פרטים שגם הציגו את גורמי הסיכון הנוספים: יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, השמנה וכד'. ממצאים אלו אפשרו לחוקרים "להרחיב" את טענתם ולהצהיר כי: "פעילות גופנית מאומצת מהווה מנגנון הגנה טבעי של הגוף, עם השפעה הגנתית על הלב של האדם המבוגר והמזדקן כנגד איסכמיה והשלכותיה".

ביצוע פעילות גופנית הנו גורם בלתי תלוי בקביעת הסיכון למוות מ-CVD
אחת העבודות החשובות והמצוטטות ביותר בתחום התפרסמה ב-New England Journal of Medicine בשנת 1986 על-ידי פפנברגר וחובריו (Paffenbarger et al.) . בעבודה זו נבדקו נתונים על למעלה מ-36,000 גברים, שנאספו כמעקב בין השנים 1950-1916. הנתונים שנאספו כללו בדיקות כשירות גופנית, דיווחים על השתתפות בפעילויות גופניות, מילוי שאלונים וסקירות תיקים רפואיים על מחלות ומצב רפואי. כמו כן, נאספו כל הדיווחים על מקרי המוות מקרב המדגם וסיבות המוות. ממצאי המחקר הראו קשר תלוי-מינון (dose response) מובהק בין מידת הפעילות הגופנית המבוצעת כחלק מאורח החיים ובין הסיכוי לתמותה ממחלות לב וכלי דם. נמצא כי ככל שההוצאה האנרגטית שנובעת מביצוע פעילות גופנית (יומית/שבועית) עולה, הסיכוי למוות ממחלת לב וכלי דם יורד ביחס דומה. הקשר בין ביצוע פעילות גופנית ובין הקטנת התמותה מ-CVD נשאר יציב גם לאחר שקלול גורמי סיכון נוספים כגון היסטוריה משפחתית של CVD, השמנה, עישון, יתר לחץ דם וסוכרת. החשיבות הגדולה ביותר של ממצאים אלו היא המסקנה כי קיום או היעדר ביצוע פעילות גופנית כחלק מאורח החיים הוא גורם בלתי תלוי בקביעת הסיכון למוות מ-CVD.

100,00 אחיות יעידו
עד לאחרונה, רוב המידע המדעי שנאסף ופורסם על הקשר בין פעילות גופנית ל-CVD עסק בגברים. בשנת 1976 החל מחקר גדול שהקיף איסוף נתונים על למעלה מ-100,000 אחיות (The Nurses' Health Study) . בשנת 1999 פורסמו ממצאי המחקר שכללו נתונים על הקשר בין מידת הפעילות הגופנית המבוצעת לבין היארעות מחלות עורקים כליליים (coronary heart disease-CHD) בלמעלה מ-72,000 אחיות שבשנת 1986 היו בגילאי 65-40 שנים. הממצאים הראו קשר סטטיסטי הפוך חזק בין מידת ההוצאה האנרגטית הנובעת מפעילות גופנית ובין היארעות CHD. כאשר קיבצו את נתוני האחיות לקבוצות על-פי מידת הפעילות הגופנית המבוצעת כחלק מאורח החיים, נמצא כי ככל שהאישה פעילה יותר הסיכוי שלה ללקות ב-CHD יורד, עד כדי ירידה של 54% בסיכוי ללקות ב-CHD אצל הפעילות ביותר! לאחר תיקון ושקלול גורמים נוספים כגון היסטוריה משפחתית (גנטיקה), גיל, עישון, נטילת תחליפי הורמונים, פרופיל שומנים בדם ועוד, הקשר נשאר חזק, אם כי נמוך במעט (ירידה של 34% בסיכוי ללקות ב CHD בנשים הפעילות ביותר). הממצא המעודד ביותר במחקר זה היה כי נשים שהחלו להיות פעילות בגילאי הביניים הקטינו משמעותית את הסיכוי ללקות ב-CHD בהשוואה לנשים שהמשיכו באורח החיים הלא פעיל.

פינת התכלס
האם קיים זיכרון פיזיולוגי?
אחד הממצאים המעניינים שעולים ממאות ואלפי המחקרים שנעשו בתחום, הוא כי לא ניתן "לאגור" את התועלת של הפעילות הגופנית. במילים אחרות, מנגנוני ההגנה על הלב וכלי הדם שמתפתחים כתגובה לאימון גופני נעלמים די מהר כאשר מפסיקים להיות פעילים. עד כמה שהדבר מצער, הזיכרון הפיזיולוגי הוא קצר טווח בהקשר זה...

גנטיקה, סביבה ומחלות לב וכלי דם
השאלה הנצחית "עד כמה קובעת הגנטיקה ועד כמה קובעת הסביבה ואורח החיים את הסיכוי ל..." נכונה גם בהקשר של מחלות לב והתמותה מהן. הסיכוי ללקות במחלה הוא תוצאה של אינטראקציה בין הפרופיל הגנטי שהאדם קיבל בתורשה ובין הסביבה הפיזית והחברתית בה הוא חי ומתפקד. אין ספק שהגנים מכתיבים סוג של "ברירת מחדל" למסלול שיקבע האם האדם יסבול ממחלה כלשהי. יחד עם זאת, קיימות עדויות רבות לכך ששינויים בהרגלי החיים ובסביבת החיים, יכולים לשנות במידה רבה מסלול זה ולהקטין את השפעת הגנטיקה על העתיד הבריאותי של האדם. תרומת הגנטיקה לסיכוי ללקות במחלות לב וכלי דם קטנה משמעותית כאשר האדם מאמץ אורח חיים פעיל ובריא. אחד מגדולי הגנטיקאים בני ימינו, קלוד בושאר (Bouchard), מעריך כי "תרומתה" של הגנטיקה להתפתחות מחלות לב וכלי דם פחותה מ-30%!

כמה פעילות גופנית?
 שאלה שחוזרת על עצמה: כמה פעילות גופנית עלינו לבצע כדי להבטיח את ההגנה על הלב וכלי הדם?
מניתוח מאות מחקרים בנושא עולה כי הוצאה אנרגטית הנובעת מפעילות גופנית של 2,000-1,500 קילוקלוריות בשבוע – כחצי שעה ביום של פעילות גופנית בינונית עד מאומצת (moderate) בהחלט מהווה "תנאי סף" לצורך הגנה על הלב וכלי הדם מפני התפתחות CVD. חשוב לציין, כי פעילות גופנית במינונים אלו תורמת להפחתת הסיכון ללקות בסוכרת, בהשמנה וכד', כלומר התועלת בקיום אורח חיים פעיל אינה מצטמצמת לבריאות הלב וכלי הדם בלבד.

לסיכום חלק זה, היעדר פעילות גופנית ואורח חיים יושבני הנם גורם סיכון בלתי תלוי להתפתחות מחלות לב וכלי דם. על הצוותים הרפואיים לעודד את המטופלים שלהם שאינם פעילים לערוך שינוי באורח חייהם ולאמץ הרגלי פעילות גופנית, אפילו מינימליים וליהנות מהתועלות הנלוות.

"סוף דבר": לכו על זה
"ובהתעמלות ידחק נזק רוב ההנהגות הרעות", (מתוך הנהגת הבריאות, הרמב"ם)
האדם המודרני חי בסביבה המותאמת ומתוכננת כך שיבצע מינימום של מאמץ גופני לצורך קיומו. באופן פרדוקסלי (או שלא, תלוי בהשקפת העולם), התפתחות הטכנולוגיה והאצת הרפואה המודרנית תרמו באופן ישיר להתפתחות מחלות כרוניות "חדשות" במונחים של האבולוציה האנושית. העדויות המבוססות על מחקרים שהחלו להיאסף בזמנים קדומים והצטברו עד ימינו, מצביעות על קשר סטטיסטי הפוך חזק ומובהק בין קיום אורח חיים פעיל ומחלות כרוניות, בייחוד מחלות לב וכלי דם. התועלות הבריאותיות ובריאות הלב וכלי הדם הנובעות מביצוע פעילות גופנית הנן מוכחות ולא ניתנות להפרכה. ההיגיון הביולוגי לקשר זה הוסבר בהרחבה במאמר זה.

ארגוני בריאות מובילים שונים כגון American Heart Association ו-The American College of Cardiology, מכירים זה מכבר בחשיבותה של הפעילות הגופנית כחלק מרכזי בכל רכיבי תכניות השיקום והמניעה של מחלות לב וכלי דם. מרכיבי הליבה של כל תכניות השיקום והמניעה המאומצות בעולם המערבי כוללים, בין היתר- טיפול תזונתי, בקרה על משקל הגוף, טיפול בלחץ הדם, בפרופיל שומנים, בסוכרת, ייעוץ לפעילות גופנית ואימון גופני, ליווי מנטאלי ועוד. עבור כל אחד ממרכיבים אלו קיימת חשיבות גדולה לשילוב פעילות גופנית בחיי היומיום.

ד"ר איל שרגל –  מנהל מקצועי, המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט. פיזיולוג, בוגר הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב, דוקטורט בתחום הפיזיולוגיה עם התמחות במטבוליזם ואנרגיה. אחראי מקצועי מתקן היפוקסי במכון וינגייט.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
31.3.17 יום פתוח למסלולי הלימוד של מכון וינגייט




משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן