חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

הפילוסופיה והפרקטיקה של השפיץ של הנעל

תשכחו מהשחקנים חסרי האופי, מהעסקנים הרדודים, מהכושר הלקוי והמתקנים הרעועים. ד"ר מרק ורטהיים וד"ר חיים קאופמן, מומחים ומורים בתולדות הספורט והאימון, מפנים אצבע מאשימה לעבר האחראים האמיתיים לכישלון המתמשך של הכדורגל הישראלי: המאמנים (פורסם לראשונה במגזין "שם המשחק") *
  15/08/05
מאמרים נוספים בתחום
הערכה כמותית של אימון סבולת ועומסים תחרותיים
שעוני דופק – אפשר לסמוך עליהם?
על אימון, מאמנים ומתאמנים
רוצים להפגין ביצועי כוח טובים יותר? תתחילו לקלל
מאמרים נוספים בתחום
The Rollover and Jacknife
שחקן, אתלט ומה שביניהם
תנו לשריר לגדול בשקט
מוטיבציה פנימית: המנוע בהכשרת מאמנים
תרגיל ה-Boomerang: פירוק לאלמנטים פשוטים
התכנון המודרני במשחקי הכדור לאן?
אימוני HIT: תגובות עצביות שריריות ותכנון אימונים שבועי
מדריך לתקופת הפגרה במשחקי הכדור – עשה ואל תעשה
אימון קואורדינציה מודרני במשחקי כדור ובאומנויות לחימה
פיתוח יכולות גופניות בכדורגל – שגיאות נפוצות
תורת האימון החדשה – תכנון מול מקריות
בין מדע ושטח באימון במשחקי הכדור
הכשרת מאמנים – הליבה של הצלחה וכישלון בספורט
הורי ספורטאים – מהפרעה לתרומה
חידושים בניתוח המידע והמדידה בכדורגל
עכשיו באים? DOMS, כאבי שרירים מאוחרים
מודאגים מהיקף המותניים? מה עדיף משקולות או ריצה
מה הכי קשה – שחייה, ריצה או רכיבה?
תרגילים עם רצועות אימון וריוסלינג
פילאטיס הוליסטי
מה באמת נדרש משחקני כדורגל?
שחקני כדורגל רצים לא רק אחרי הכסף
אפליקציות לניטור פעילות גופנית – עכשיו יותר מדויק
תרגילים לחיזוק כללי עם רצועות Variosling
אימון התשתית הגופנית לביצוע Euro Step
מתי שחקני כדורגל נפצעים יותר?
זהירות קיר לפניך!
לעלות בסולם הכושר
על הקצה – תגובת הלב במהירות של 320 קמ"ש
היהפוך אצן למרתוניסט?
התמחות בענף ספורט בגיל צעיר מגדילה את הסיכון לפציעות
עולים מדרגה! אימון Outdoor פונקציונלי
אורח חיים בריא: טיפים לניהול זמן
כוח המוח – מדוע אנו מתעייפים במהלך פעילות גופנית ממושכת?
חרם: לא ספורטיבי, אבל קיים גם בספורט
המתכון הבטוח "לשרפת" שחקני כדור צעירים
מסי, רונאלדו, אינייסטה וקסיאס – מצא את ההבדלים
אימון יתר - אבחנה וטיפול
המלצות לאימון פונקציונלי בענפי הכדור
המלצות לחימום פונקציונלי
תבעט או תבעטי?
טניס בזווית פונקציונלית – חלק ב'
אימון בהפרעות קשב וריכוז
היבטים של משחק הטניס בזווית פונקציונלית
רציתי לדעת...
פיתוח יכולות גופניות לשחקני כדור – איפה שגינו?
ילדים וספורט – שאלות מהשטח
חלון הזדמנוית בתהליך ההכשרה של הספורטאי הצעיר
טכניקה לנטרול הרגשות והמחשבות שמרחיקים אותנו מהמטרה
תחרותיות בריאה
ירידה לצורך עלייה
הצבת מטרות – כך תגשימו את החלום שלכם
מה עדיף? אימון משקולות חופשיות או אימון מכשירים?
הצלחה כהזדמנות למינוף המוטיבציה
רטובות ולא מזיעה
אחרי המרוץ: ניתוח התוצאות עם הפנים קדימה
תפקיד המאמן כשהלחץ עולה במהלך תחרות
מכורים לספנינג?
מצננים את ההתלהבות: טיפול באמבט קור לכאבי שרירים
אימון מנטאלי ככלי להצלחה בספורט תחרותי
נאמנות ומחויבות להצלחה
שביתה? תתחילו לעבוד! וכנראה גם להיפצע
בעיות בחימום
נופלים מהרגליים
"דופק שרפת שומנים" – עובדות ומיתוסים
כוחה של קבוצה
יחסי הגומלין בספורט בין היחיד ובין הקבוצה
מרמים את המוח
"מבחן הדיבור" – ממצאים חדשים
הפיזיולוגיה של משחק הטניס
שינוי לטובה
הפרופיל הפיזיולוגי בכדורגל
פציעה בגוף – מחיר נפשי
פציעה והחלמה – היבטים פסיכולוגיים
אפקט הסטרופ וחכמת הכישלון
ילדים שמתמקדים בסוג ספורט אחד, עלולים להיפצע יותר
ביטחון עצמי או מסוגלות עצמית?
אימון משקולות במהלך ההיריון – מומלץ ואף בטוח!
חיזוק שרירי הליבה עם רצועות sling exercise training
קטנות על מתיחות...
ביצוע מתיחות לפני ריצה עלול לפגום בביצועי סבולת
עלייה דרמטית במספר פציעות הריצה אצל ילדים ומתבגרים
אספקטים מנטאליים בריצת המרתון
איזהו החכם? הלומד מכל אדם
יאללה, בלאגן – חשיבות הסגנון הכאוטי בספורט
מתי די? מניעת פציעות בריצה
לתת לגוף לעבוד
ספורט בילדות משול לעבודה בבגרות
בחוץ או בפנים? מסילה נעה OUT, ריצה בחוץ IN
כאבי שרירים – כמה זה כואב?
כיצד ניתן להעלות את מספר הילדים שנהנים מספורט?
הבינוניים תמיד נמצאים "במיטבם"
חוויית ההצלחה של ספורטאי
העתיד כבר כאן – GPS ומד תאוצה בשירות הכדורגל
חיזוק או עונש?
סוד הצלחתה של קבוצה
איך תתכוננו למרוץ הבא שלכם?
סוויטש בגישה לאימוני הכושר
מה מניע בנות להתמיד בספורט?
מה השתנה ברכיבת אופניים – אימוני ואטים
כרוניקה של הפרעה באימון – מה עושים?
עשה היסטוריה – אצן לבן מתחת ל־10 שניות ב־100 מטר
לקלוע למטרה: הצבת מטרות לפני תחרות
ספורט ככלי להתמודדות עם סמכות
כדורגל משחקים 90 דקות
הפיזיולוגיה של הכדורגל – המסלול האירובי
כדורגל מזווית אחרת
הצבת מטרות לפני תחרות
בית-ספר לחיים
צוחק מי שצוחק אחרון: חשיבות ההומור בספורט
שגיאות נפוצות באימון של רצי מרתון
מסע חזרה אל הגוף: גילה ברנט סוגרת מעגל במכון וינגייט
סודם של האצנים
יותר מהר, יותר גבוה
סוד ההצלחה של שושלת הרצים האתיופים
בלי כדור: שיעורי בית לחופש הגדול
פסיכולוגיית ספורט לנשים: 10 הדיברות באימון
שליטה בשני כדורים
כדורסל: מיומנות השליטה בכדור
נגמרו התירוצים: פעילות גופנית אינה מסוכנת למפרקים
חימום מובנה עשוי למנוע 50% מהפציעות החמורות בספורט
אימון סבולת ייחודי לכדורגל
הקשר בין שיפור הכוח בנשים מבוגרות ובין הסיכון ליפול
לרוץ מהר, לרוץ מהר
זה טוב ללב שלכם – פרוטוקול
עקרונות בסיסיים באימון התנגדות בחדר כושר
טריאתלון קיסריה – הכינו את עצמכם
הטניסאי המעופף – עולמם התובעני של שחקני הטניס המקצוענים
מולי אפשטיין – הבחירה שלכם
פורום המומחים – החיים על פי מולי אפשטיין
קו פתוח – אתם שואלים המומחים עונים
תכנית אימונים של 8 שבועות מסייעת לסובלים מדלקת פרקים
הדובדבן שבקצפת הבוץ – מחנה חנוכה לאופניים
חבטת פתיחה – שחר פאר מודל 2008
אימון שבועי בטריאתלון – מחזור הזוטא
תוכנית חודשית לרצים בגילאי 15 – 18
תוכנית שנתית לרצים בגילאי 18-15
תוכנית רב-שנתית לרצים צעירים
שיטת זולאץ' לאימון ריצה יעיל יותר
פעילות גופנית עממית: גם בריאות, גם הנאה
כאבי גדילה
צעד אחד קדימה
הכדור שגורם כאבי ראש לשוערים
שיפוט מהיר - הפיזיולוגיה של האנשים עם המשרוקית
בכושר משחק: על הפרופיל הפיזיולוגי של שחקני הכדורגל
מדעי הכדורגל: מה קורה בשעה וחצי של משחק
בדרך אל הכושר, בדרך של המקצוענים
פעילות גופנית בחורף: טיפים ממולי
לא צד בעניין: על הכאבים בצד במהלך ריצה
סבולת: מלחמת ההתשה של השרירים
על הקרח - במהירות הרוח
הספורט הלבן: גולשים, מחליקים ועפים באוויר
אופניים: רכיבה, סביבה ובריאות
הטור השביעי
מטרות ואמצעים באימון המעשי
פצצת אנרגיה
הפיזיולוגיה שמאחורי הטור דה-פראנס
פרקים בתורת האימון: האימון הבסיסי
קפיצת מספרת: השלב הראשון
ריו גדולה עלינו: רשמים מתחרות אקסטרים
פיתוח הכושר הגופני הבריאותי: האימון המשולב
הכל אגדות: מיתוסים בנושא אימוני כוח ופעילות גופנית
נעליים קונים מהר? לא מומלץ
אופנה דו-גלגלית
הכן גופך לחורף: ההכנה הנכונה לעונת הסקי
על מהימנות השקילה התת-מימית
עם היד על הדופק
תחרות התעמלות בביה"ס: מודל לארגון
בריאות בעירבון מוגבל
הכושר וכושר השיפוט של שופטי היורו
עומס מצטבר: מתי זה יותר מדי?
הגדרת עוצמת האימון: שיטות שונות - מטרה אחת
ויסות משקל קצר-טווח: סיכונים ופתרונות
ויסות משקל קצר-טווח
העלות האנרגטית במעבר בין הליכה לריצה
מקשיבים לגוף - מתאמנים חכם
על הצדדים השונים של דירוג הנבחרות בג'ודו
אימון כוח מתקדם: שיטות עיקריות
אימון כוח בגיל השלישי
מינון באימוני כוח: עוצמה, מספר חזרות, הפוגות וסגנון
על הקשר שבין ריצת 5,000 מטר ואימון כוח
בין שרירים לעצבים: הצד הפיזיקלי של הכוח
השאיפה לפיצוי יתר: היבטים מעשיים באימון
פיצוי יתר: הציר המרכזי של תורת האימון
ישיבה ויציבה בספינינג: הטעויות הנפוצות והדרך הנכונה
קינזיולוגיה וניתוח תנועתי בחדר הכושר
יסודות האימון: תקופות ההכשרה הראשונות בחיי ספורטאי
תכנון ארוך טווח: עקרונות עבודה עם ספורטאים צעירים
הסתיימה עוד שנה עמוסה של שחייה; מיקי חליקה מסכם
אימוני גמישות: כיצד מבחינים בגבול שבין היעיל למזיק
התמודדות עם כישלון: המאמן כדמות מפתח
סודה לשתייה בשירות המלחמה בחומצת החלב
אימון בחדר כושר: פיתוח הכוח המתפרץ
עבודה בחדר כושר: עקרונות, קצב וביצוע בפועל
חוק הספורט, המורים לחינוך גופני ומה שביניהם
אנרגיה באימון כוח: כמה מוציאים באמת
על ההשקעה, הגנטיקה, התזונה – ועל המאמן הישראלי
האם שחקני הכדור הישראלים אכן נחותים פיזית?
הידע הספורטיבי, המדע - והבנת הנקרא
אימון כוח בספורט התחרותי: עקרונות ומעשה
מהות הסבולת: האימון ויכולת השיפור
סבולת: הגדרות, מרכיבים ושיטות אימון
חידושים בפיתוח הכוח: תורת השלבים
הכנה בלתי-אמצעית: מחזור הביניים בדרך לשיא היכולת
המרכז לטיפוח מחוננים: מטרות, אורח חיים, דילמות וערכים
נשים וגברים: ההבדלים בכוח השרירים ובתגובתם לאימון
הדופק: הגורמים הקובעים אותו ומגבלותיו ככלי אימוני
מהירות בספורט: מאיצים באמצעות אימוני כוח
בטיחות המתקנים: מי נושא באחריות במקרה של פציעה?
פציעות ספורט: שאלת אחריות המורים, המאמנים והמדריכים
גבול היכולת: המסלול, הנעליים, הסמים, הגנטיקה
יכולתו של האדם: היכן עובר הגבול האחרון
חינוך צעירים לכדורגל - השיטה הצרפתית
פריודיזציה: בניית תקופות לשיפור היכולת הגופנית
מחזורי האימון: יסודות תכנון הפעילות הגופנית
מבחני סבולת בסיסיים: עשה זאת בעצמך
"המשקל הנכון": שאלת מיליון הקילוגרמים
על מרכיבי הכושר הגופני: מושגי יסוד
העולם (הספורטיבי) אינו שייך עוד רק לצעירים
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
עקרונות אימון כוח: כוח מתפרץ, כוח מרבי וסבולת
מין לפני ספורט: השאלה העתיקה בעולם
תקני כושר לספורטאיות: 70% עד 85% מהגברים
על נשים, אירובי ורקמת שרירי הזרוע
אימון ספורטאים: סיווג אימוני סבולת על פי המטרה
חום יולי-אוגוסט: שתייה, הזעה וצינון מוקדם
יתרון ביתי בכדורגל: עכשיו גם המחקר מוכיח
חוברת עבודה לחופש: גם לספורטאים מקצוענים
גבהים: בין אמצעי אימון טבעיים למלאכותיים
אימוני גבהים: על ההכנה הבלתי אמצעית
אימון גבהים: להגביר את העומס, להתחשב בסכנות
גבהים: אימון בתנאי לחץ חמצן מופחת
אימונים בגובה רב: פרק חובה לספורטאי הצמרת
המבנה המומלץ של יחידת אימון
מלכי הכביש רוכבים כל הדרך לפריז
כחום היום: ספורט תחרותי במזג אוויר חם
אימוני כוח למתבגרים: המיתוס והמציאות
חדרי כושר: כיצד להתאמן - וגם לשמור על הבריאות
מאמרים נוספים בתחום

למה לעזאזל אנחנו נכשלים תמיד ברגע האמת? ולמה זה קורה לנו תמיד במשחקים המכריעים? מדוע נבחרת ישראל בכדורגל לא מצליחה כבר שנות דור להעפיל לטורניר גמר עולמי או אירופי ותקועה בדרג הנמוך-בינוני? ואיך זה שנבחרות שהיו רק לפני שנים אחדות ברמה שלנו (טורקיה, קוריאה, יוון , יפן ועוד) השאירו אותנו הרחק מאחור?

אף אחד לא יכול לטעון כי הישראלים נחותים משמעותית מבחינה גנטית מהגרמנים, הצרפתים ומשאר המדינות המובילות בכדורגל. אף אחד לא יכול להגיד שהנוער שלנו פחות טוב. על-פי סכומי הכסף המסתובבים בשוק, אף אחד כבר לא יכול להעיז ולומר שאנחנו, לעומת השאר, עדיין "חובבנים". הטיעון של "אין מספיק מתקנים" ו"אין מספיק כדורים" כבר מזמן לא תופס, גודל המדינה הוא כבר מזמן לא תירוץ בהתחשב בהשוואה לדנמרק, אורוגוואי או נורווגיה, והיעדר מסורת לא הפריע לנבחרות  כדוגמת טורקיה ודרום-קוריאה להעפיל לחצי גמר המונדיאל.
 
גם מאמנים "מוסמכים" יש לנו בשפע. כשאתה שומע את פניני החוכמה של המאמנים שלנו, השאלה מציקה עוד יותר. קשה להגיד שגרנט, שרף, זלצר ודומיהם אינם מבינים בכדורגל. כפרשנים, הם מנתחים יפה מהלכים ומגלים הבנה טקטית מושלמת של המשחק. הם חשופים לעולם הרחב ומגלים התמצאות במערכי משחק ובשינויים טקטיים. על פניו, הם מקצוענים לכל דבר. אז אם יש לנו לכאורה ליגה מקצוענית, שחקנים שיכולתם הבסיסית אינה נופלת מזו של שאר שחקני העולם ומאמנים שהם לכאורה מקצוענים - למה בכל זאת זה תמיד קורה לנו?

תשובות לכך (בעיקר מצד המאמנים) יש רבות, אלא שרובן קלישאיות: "יש לנו בעיה מנטלית"; "אנחנו נחותים מבחינה גופנית"; "הבעיה היא באימון בגיל הצעיר"; "החברה הישראלית אשמה"; "השחקן הישראלי לא אוהב לעבוד קשה"; "אין לנו מזל וזה עניין של שפיץ הנעל"; "אין לנו שחקנים מתאימים"; "השחקנים לא ממלאים את ההוראות הטקטיות"; "הספורטאים הישראלים אינם מנהלים אורח חיים ספורטיבי"; "אין משמעת וההצלחה עולה לשחקנים מהר לראש", והרשימה עוד ארוכה.

המכנה המשותף לכל התשובות היא הטלת האשמה של המאמנים  על החברה, על הסביבה, על הניהול, על התנאים החומריים ובעיקר על השחקנים - המאמנים לעולם לא יאשימו את עצמם. אבל בדיקה מעט מעמיקה יותר, תגלה כי הסיבה העיקרית לדשדושו המתסכל של הכדורגל הישראלי נעוצה כיום בראש ובראשונה דווקא בתפקודם של רוב המאמנים הישראלים.
 
טקטיקה זה לא הכל

התפקוד של המאמן מורכב ביותר, ותחומי האחריות שלו נרחבים ומגוונים: קביעת סגל השחקנים, מטרות הקבוצה והשחקנים, מערכת היחסים עם ההנהלה, עם השחקנים ועם העיתונות , הכנת האימון, ניהול המשחקים וניתוח המשחקים במטרה להפיק לקחים ולבנות אימונים תכליתיים יותר.
 
הכשל המרכזי של המאמן הישראלי נעוץ בהתייחסות המופרזת לנושאי הטקטיקה. טקטיקה היא רק אחד מגורמי ההישג - יחד עם טכניקה, כושר גופני, היבטים מנטליים, היבטים נפשיים והיבטים אינטלקטואליים. הבנה טקטית, טובה ככל שתהיה, אין בה לכשעצמה שום ערובה להצלחה. נכון, העמדת נכון את השחקנים, בנית "תכנית משחק" של לחץ באזורים ובזמן מסוים, תדרכת את קבוצתך באשר לתכונות היריבה - אבל כשמגיע המשחק, אתה מגלה שקבוצתך לא מסוגלת ליישם זאת, או שלחילופין, היריבה משבשת לך כל תוכנית ומגלה עדיפות מכרעת עליך. דווקא בדקות המשחק המכריעות, השחקנים שלך נופלים מהרגליים. למה שחקנים ישראלים המשחקים באירופה קורסים וסובלים מפציעות חוזרות ונשנות, בעוד חבריהם לקבוצה מתמודדים בכבוד עם עומס דומה?

האימון תלוי כיום במספר גורמי השפעה מרכזיים: כלכליים, מקצועיים ומדעיים והשילוב האופטימלי שביניהם. רוב המאמנים בעולם לוקחים בחשבון את גורמי ההשפעה הללו, תוך התמקדות בממצאי מדעי האימון והופעתם בצורה שיטתית בתורת האימון המודרנית, שגובשה במשך עשרות בשנים ונלמדת כמקצוע חובה ומרכזי בכל בתי הספר למאמנים בשנים האחרונות. הכנת ספורטאים לתחרות היא תהליך רב-שנתי, שמחייב התמקדות בנושאים שונים בכל גיל, דורש הכנה של שעות לפני אימון וניתוח מעמיק לאחריו, שתכליתו לשפר קבוצה ושחקנים בודדים. לא קל להיות מאמן: התפקיד מחייב עבודה של שעות רבות מהבוקר ועד הערב במשך כל השנה, וכולל בין היתר כתיבה ותיעוד, שיתוף פעולה מתוכנן עם צוות חיצוני (רופא, פיסיולוג) צוות אימון פנימי (עוזר מאמן, מאמן נוער, מאמן כושר, פיזיותרפיסט וכו') וצוות ניהולי. זו אינה עבודה של חלטורה ואלתור. כל תהליך האימון על מכלול נושאיו בנוי על פי עקרונות אימון פיסיולוגיים שיטתיים ומובנים ודורש לימוד עצמי תמידי והשתלמויות מסודרות.

וכאן לדעתנו, מתחילה הבעיה. המאמנים הישראלים הם ברובם עצלנים, שטחיים, אינם מסוגלים לתכנן לטווח ארוך וגרוע מכל - לדידם, כאמור, טקטיקה היא חזות הכול. רובם סבורים שאין להם מה ללמוד, וכל תיאוריה הנשענת על מדעיות ושיטתיות היא קשקוש אקדמי ש"לא מתאים לשטח", שהרי הם היו שחקנים ו"כוכבים". מה כבר מחקרים אקדמיים שנערכו בקפידה יכולים לחדש להם. בית ספר למאמנים? זה רק בשביל התעודה. בעצם, גם בלעדיה יש לנו סיכוי לא רע לקבל את משרת מאמן הנבחרת האולימפית. מי צריך בכלל אנטומיה?

הכל בראש

לגישה קלוקלת זו ישנם ביטויים רבים בשטח. זה מתחיל בכתיבת תוכניות אימונים, או ליתר דיוק, באי כתיבתן. הכנת קבוצה מצריכה תוכנית אימונים מסודרת. קיימות תוכניות רב-שנתיות, תוכניות שנתיות, תוכניות חודשיות, תוכניות שבועיות ותוכניות של יחידות אימון יומיות, שכל אחת מהן קשורה ותלויה בשניה. כמה מאמנים בארץ אכן מתכננים ורושמים בקפדנות תוכניות שכאלו? אצל כמה מאמנים תוכלו למצוא במגירה מערכי אימון מסודרים וכתובים המושתתים על עקרונות מדעיים ומובנים של תורת האימון? כל מי שביקר באימון מכיר את התמונה הבאה: המאמן ומאמן הכושר יורדים למגרש ואחד שואל את השני - מה אנחנו עושים היום? לכתוב? למה מה קרה? הרי הכל בראש.

הכנת האימון צריכה להיות פרי עבודה משותפת של הצוות המקצועי. בעולם נהוג כיום שליד כל מאמן קיימים מעגלים של אנשי מקצוע נוספים. בנושא זה חל שיפור גם במקומותינו, אך ספק אם השיפור הוא גם איכותי. האם אמנם קיימים הבנה ושיתוף פעולה בין הצוותים השונים? האם אנו נתקלים בתופעות של תכנון משותף של מאמן העל יחד עם עוזר המאמן ועם מאמן הכושר, עד כדי קביעת עומסים ותכנים מוגדרים שיועברו באימון? האם מאמן הכושר מכין את הקבוצה בשיטתיות, על פי תוכניות שנתיות ובעיקרון של תקופתיות?
 
כשאנו בוחנים את הקבוצות הישראליות, מתברר כי קיימים אמנם צוותי אימון, אך בהיעדר הגדרת תפקידים ספציפית, זה לא יותר מחיקוי של המצב בחו"ל, ללא שתהיה לכך משמעות מקצועית ומדעית. המאמן הישראלי אינו אוהב עבודת צוות, הדורשת השקעה בזמן ובכתיבה, והוא בודאי סולד מקבלת עצות. הרי הוא יודע הכול. עבודה מערכתית נתפשת בעיניו כפגיעה במעמדו, והוא רואה בה "ביקורת" על פועלו - הגם שלא אחת זו ביקורת בונה. בפועל, תחומי האחריות של הצוות המקצועי מתמצים בסידור קונוסים, כשלעיתים רחוקות המאמן הראשי זורק לעוזריו עצם, בדמות מטלות שנראות בעיניו זניחות (אימונים אישיים, שבפועל אינם חשובים פחות מהאימונים הקבוצתיים) . כאמור - הכול בראש ואין צורך בעזרה.

חדשות המדע

מעבר לחוליים הללו, מזדקר לעין גם הזלזול במרכיבים המדעיים של מלאכת האימון. אימון הוא תהליך מתוכנן, מובנה ומבוקר. אימונים בכל הרמות ובכל הגילאים מבוססים על עקרונות ושיטות מדעיות לשיפור הביצוע הספורטיבי ולמניעת פציעות. עקרונות פיסיולוגיים של עומס והתאוששות מהווים נדבך הכרחי בכל תוכנית אימונים מובנית לפיתוח בנייה גופנית. שמירה על יחס מתאים בין העומס לזמן ההתאוששות מסייעת למאמן לכוון את הספורטאי ליכולת גופנית-ספורטיבית גבוהה ביום המשחק. האם המאמנים, ובראשם מאמן הנבחרת, מודעים בכלל לעקרונות אלה של העמסה והתאוששות? האם הם יודעים כיצד ליישם עקרונות אלה? הייתכן שקריסת הנבחרת במחצית השנייה בקפריסין היתה תוצאה של חוסר מודעות, חוסר ידע ביישום או אולי של שניהם גם יחד? אם השחקנים אכן חסרי כושר גופני, מדוע הופעל לחץ כה אינטנסיבי במחצית הראשונה? ואם הם חסרי כושר גופני בסיסי - מדוע עובדה זאת לא באה לידי ביטוי גם במחצית השנייה כנגד צרפת? חוסר היציבות ביכולות הגופניות, כפי שהופגנו על ידי שחקני הנבחרת עד כה בקמפיין מוקדמות יורו 2004, מעיד על עבודת אימון לקויה.

בעיות אלה מוכיחות שהמאמן הישראלי לוקה בהבנת תהליך האימון האופטימלי. האם שמעתם על מאמן נבחרת המנהל רישום מדויק של פרמטרים (תיקול, מסירות, מצבי סכנה לשער ועוד) בכדי לייעל את תהליך האימון? האם מאמן הנבחרת עובד בתיאום ובשיתוף עם מאמני הקבוצות ברמה הפרטנית?  בעצם, מה הוא בכלל עושה ב- 300 הימים שאינו עובד באופן ישיר עם הנבחרת, ובמה נמדדת תרומתו כמאמן נבחרת למאמני הקבוצות ולכדורגל הישראלי? ומכאן גם נובעת שאלה חשובה - במקרה של חוסר הצלחה של מאמן בקבוצה או נבחרת, האם יש בנמצא סמכות מקצועית עליונה המסוגלת לנתח טעויות שנעשו ולסייע בתיקונן ובהפקת לקחים?

סביר להניח שבתרבות ה"חיים משבת לשבת" השולטת בכדורגל הישראלי, והמנוגדת כל -כך לחשיבה ותכנון לטווח ארוך החיוניים לעבודת אימון מוצלחת, השאלות הקשות הללו יפלו על אוזניים ערלות. כי כפי שכבר אמרנו, אצל המאמן הישראלי הכל בראש.

השתלמות בדיוטי-פרי

ומי שכבר יודע הכל, בוודאי אינו זקוק להשתלמויות. במדינות כדורגל מתוקנות, תעודות המאמן הנן כיום זמניות בלבד. בכל פרק זמן של שנתיים על המאמן לעבור השתלמות במסגרת הכשרה רשמית של 30  שעות, ובמידה ואינו עושה זאת - נשללת תקפות תעודתו והוא אינו יכול לאמן. דווקא בישראל הפרובינציאלית, תעודת המאמן היא לכל החיים וההשתלמויות הן בגדר המלצה בלבד.
 
האימון בעולם הוא תחום שמתפתח בקצב אדיר, ונכתבים אודותיו עשרות מחקרים במדעי האימון בכלל ובכדורגל בפרט.  מאמנים בכירים בעולם או עוזריהם (דוגמת עוזרו של אוטמר היצפלד בביירן מינכן) מבקרים במועדונים הבכירים באירופה, ומנהלים רישום של שינויים שחלו בנושאים כמו מבנה האימון, תדירות האימונים, עומסים באימונים וכיוצא בזה, תוך ניסיון להבין את הבסיס המדעי לשינויים ולתמורות באימון. על ביקורים אלה נכתבים דוחות שמתפרסמים בהמשך בכתבי עת מקצועיים ומדעיים, על מנת להעשיר את הקבוצה בפרט ואת הכדורגל בכלל, מתוך הבנה ששיפור של כל קבוצה יעשיר את משחק הכדורגל בכללותו.

כמה מאמנים בארץ אכן משתלמים בצורה מסודרת והופכים את ההשתלמות למנוף לשיפור הכדורגל? כמה מהם אכן קוראים כתבי עת מקצועיים והופכים ידע שרכשו לתהליך אימון מסודר? כמה מאמנים טורחים לכתוב ולפרסם בכתבי עת שכאלה? נכון שמדי פעם צצה בעיתונים ידיעה על מאמן זה או אחר שנסע ל"השתלמות" - אבל הרושם הוא שהמאמן תפס נסיעה לחו"ל יותר מאשר השתלם בפועל, בין היתר כדי לנסות להרשים ולסנוור מעסיקים פוטנציאליים. עבור המאמן הישראלי, הנסיעות החד-פעמיות לאיטליה, להולנד ולגרמניה הן רק אמצעי ללימוד תרגילים, לחיקוי ול"ייבואם" לארץ, אבל נעדר מהן הניסיון להבין באופן יסודי את הבנייה של האימון כתהליך. התרגילים באימון הם רק תוצר סופי של אותו תהליך, וניתן להשתמש באינספור תרגילים כדי להשיג אותה תוצאה.
 
מעניין לציין שרק מאמנים בכירים מעטים נוטלים חלק בהשתלמויות שנערכות מדי פעם בארץ (שהרי הנסיעה אליהן אינה כרוכה במעבר בדיוטי-פרי), וכשהם כבר מוזמנים כמרצים התוצאה היא ביזיון. דווקא הם, שאמורים להוות דוגמה לחובת ההשתלמות, מזלזלים בנושא. והתוצאה הבלתי נמנעת היא קיבעון ודריכה במקום.

המאמן הישראלי מצטיין בדבקות בתדמיתו ורואה בהצלחה שזכה בה אי-פעם תוכנית פעולה לכל המסגרות שהוא מאמן בהם. דבר זה מוליך למאמנים מקובעים, שכל התנהלותם מרגע בחירת השחקנים, שיטת המשחק וסגנון המשחק נעשית על פי המודל שהוליד הצלחה בעבר, ללא התייחסות למסגרת השונה, לליגה ואופייה, לרמת השחקנים, לגיל השחקנים ועוד. אבל ברגע שמאמן זכה בהישגים ונכנס ל"סבב" - קשה מאוד להוציא אותו משם, מהסיבה הפשוטה שלאחראים על מינוי המאמנים אין כל כלים מקצועיים לשפוט את עבודתם. יש אצלנו מאמנים הנחשבים מאמני צמרת וישנם המדשדשים. מהו בעצם הקריטריון לקביעת איכותו של מאמן? האם מישהו בודק את התרומה של המאמן להווה ולעתיד של המועדון? האם התלות של המאמן במעסיק שלו ומערכת היחסים ביניהם פוגעות בעבודה המקצועית?

אגו, עצלנות וחוסר ביטחון

שאלות אלה מתנקזות כולן לתשובה אחת: הרושם שלנו הוא שבהחלטה על מינוי מאמן, התדמית שלו וקשריו עם התקשורת, עם ראשי הקבוצות והשחקנים, מקבלים משקל רב יותר מאשר יכולתו המקצועית.  אמנם, האישיות של המאמן היא אמנם מרכיב מרכזי בהצלחתו, אך מי בעצם באמת יכול לקבוע מהו הידע המקצועי של המאמנים הנחשבים למאמני צמרת (כדוגמת גרנט, שרף או קשטן)? האם לאלי אוחנה יש את הכישורים הדרושים כדי לאמן בליגת העל, מלבד כוכבות העבר שלו, יכולתו המילולית וההבנה הטקטית שלו? נכון שניתן למדוד "הצלחה" בליגה, אך זהו קריטריון שיש בו גם מלכוד. הצלחה בליגה בשנה מסוימת עלולה להרוס מועדון בטווח הארוך, ומערכת יחסים טובה בין מאמן לבין מנהליו עלולה גם להיות לרועץ לקבוצה. הצלחה מיידית באה לא אחת על חשבון טיפוח ואפילו הזנחה של צעירים, נובעת מרכש של זרים בינוניים על חשבון כשרונות ולא מאפשרת תהליך איתור שחקנים מליגות נמוכות. בכדורגל הישראלי כל נושא האיתור, המיון והטיפוח הופך למקרי לחלוטין.
 
ההתקדמות של הכדורגל הישראלי תלויה רבות בהשקעה של כל מאמן בכל קבוצה ובכל מועדון. במצב הנוכחי, בהיעדר כל סמכות מקצועית עליונה או תכנון לטווח ארוך, המועדון כולו תלוי במאמן שביכולתו לבנות, אך גם להרוס. אין כיום באף קבוצה מבנה מערכתי מקצועי מודרני, ומכיוון שצוות האימון אינו מתפקד כצוות הלכה למעשה, התקשורת והלכי רוח מתלהמים של אוהדים הם אלה שמתווים בעצם את שיקול הדעת המקצועי של ההנהלות ברגעי משבר של המועדון.

במצבים כאלה, המאמן משלם תמיד בראשו, ובמידה רבה באשמתו. משיקולי אגו, עצלנות וחוסר ביטחון הוא מעדיף שלא תהיה סביבו מערכת מקצועית, ובסופו של דבר הוא הנפגע המרכזי מכך, בגלל תלות היתר שלו בגורמים שאינם צריכים להיות מעורבים בהחלטות מקצועיות. לעיתים קרובות תלוי גורל המאמן בגורמים אינטרסנטיים ובגודל פנקס ההתחשבנויות מן העבר (תקשורת, פרשנים, שחקנים, אוהדים ועוד).

יש צורך בחריש עמוק ובשינוי רדיקלי בתהליך בחירת המאמנים וקביעת דרך תפקודם, כדי שהמועדון לא יהיה תלוי רק באגו המנופח שלהם. רק שינוי מהפכני זה יקדם באופן משמעותי כל מועדון בפרט, וכפועל יוצא את הכדורגל הישראלי כולו.
 
הספורט שלנו בכלל והכדורגל בפרט זקוקים לגישה מערכתית שונה. האימון הוא כיום בגדר מדע עם עקרונות ברורים. רק מי שישתמש בהם יוכל לטפס מדרגה ולהצעיד את הספורט הישראלי להישגים. המאמן הישראלי הטיפוסי המתעצל (או אינו יודע) לכתוב תכניות אימון מסודרות, חושב שאין לו מה ללמוד, מזלזל באקדמיה ואינו נעזר בה, רואה בהשתלמויות רק אמצעי לנסיעה לחו"ל, אינו עובד בצורה שיטתית עם צוות מומחים לצדו, רואה בהצלחה הזמנית בליגה הישראלית את פסגת שאיפותיו המקצועיות, חושב שהטקטיקה היא הכל ודואג יותר מכל לשמירת תדמיתו באמצעות טיפוח יחסים טובים עם התקשורת - הוא זה התוקע את הספורט שלנו בכלל ואת הכדורגל בפרט במקום שבו הוא מצוי כבר שנים ארוכות. הבסיס של החשיבה - "הכל בראש" - חייב להיעלם. השינוי בכדורגל הישראלי חייב להתחיל מהראש, כלומר במאמנים. אחרת, הוא לא יתחיל לעולם.

* פורסם לראשונה בגיליון מס' 82 (יוני 2003) של המגזין שם המשחק


ד"ר מרק ורטהיים -  מרצה לתורת האימון הכללית במכללה ע"ש זינמן, ומרצה בבית הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט

ד"ר חיים קאופמן - מרצה להיסטוריה של הספורט במכללה ע"ש זינמן



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
28.7.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן