חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

להמתיק את המחלה המתוקה

את הסיבה המרכזית לממדיה הגדלים והולכים של מחלת הסוכרת בעולם המערבי תולים החוקרים באורח החיים המודרני: הרגלי התזונה הלקויים וחוסר בפעילות גופנית. אייל שרגל מסביר את הקשר שבין סוכרת לפעילות גופנית ואת התועלת שהפעילות מביאה לחולים
  16/04/05
מאמרים נוספים בתחום
גנטיקה וספורט -האם יימצא פרופיל גנטי ייחודי אצל ספורטאי על?
מי מזיע יותר, גברים או נשים?
הצילו שפשפת!
בגדי לחץ מפיגי חום – יעיל או מסוכן?
מאמרים נוספים בתחום
שומן עולה, טסטוסטרון יורד, אולם יש תרופה!
שעתם הפרועה של הווירוסים – מה עושים כדי להימנע?
סוס צ'רלי - עווית שריר במאמץ
על חריקות, קליקים וקנאקים בברכיים
"בוטוקס" לטיפול בכאבי פיקה-ירך
חיישן זיעה לביש – חלופה למדדי דם
אלופים בגיל 80 – תעלומה
מחלות הסתיו – הנחיות מעשיות לספורטאים
המשותף לגולשי גלים, ליונקים ימיים ולטריאתלטים?
השפעת אמבט מי קרח על מסת השריר
אנקת גבהים – נעלי עקב מחלישות את מפרק הקרסול
שתייה ומאמץ גופני – לשתות רק כשצמאים
שכיחות גבוהה של בעיות לב בקרב ספורטאים אולימפיים
מאמצים גופניים חריגים עלולים לגרום להרעלת דם
מניעת פציעות בספורטאים צעירים
אצבע קלה על המלחייה: עודף מלח אינו משפר ביצועי סבולת
על פעילות גופנית מוגזמת
מתי לחזור להתאמן לאחר זעזוע מוח?
חידושים והמצאות ברפואת הספורט
תגובת לחץ הדם לתנאי גובה
לישון בפחזנית? על חשיבות השינה המתוקה
האם פעילות גופנית מאומצת עלולה להזיק ללב?
חיזוי דופק מרבי בגברים ובנשים – הנוסחה החדשה
המוח יודע מתי להפסיק לשתות
התאוששות ממאמץ: חלק בלתי נפרד מאימון ספורטאי הישג
משחקי וידאו בשירות חולי סוכרת
שימוש מוגזם במשככי כאבים בקרב ספורטאי נוער
פציעות גב בקרב ספורטאים צעירים
אקמול וביצועי סבולת באקלים חם
הדוור הקובני – משל לחשיבות רפואת הספורט
אמבט קרח out מיץ אבטיח in?
התאוששות ממאמצים גופניים בקרב נשים
לנגוח במוח
עכבר מרתון ועכבר כורסה
מכת חום – נורות אזהרה לרצים
"דורבן", סטרואידים, בוטוקס ומה שביניהם
חלית? מה עדיף, להתאמן או לנוח?
צריך לישון על זה! מחסור בשעות שינה ופציעות ספורט במתבגרים
הורמון המשמש לסימום בספורט, עשוי לשפר תפקודים מוחיים
"תכשיט" מציל חיים
נגיחות ונזק מוחי
הערובה לשמירת מסת השריר בגיל מבוגר
אצבע על הדופק
נפלאות היין
הפסיק לעשן וירד 10 ק"ג ב-4 חודשים עם "מבדק הזהב+" של מכון וינגייט
נמצא הבסיס הגנטי לסבולת השריר
לחולי סוכרת מסוג 1 יש יתרון בשריפת שומנים
ספורטאי סבולת נמצאים בסיכון גבוה לפתח בעיות בדרכי העיכול
איך אני יודע אם המשקל שלי תקין?
הכנה נכונה של מערכת השלד והשריר לריצת מרתון
המפתח לניצחון – טסטוסטרון
איבוד 3% ממשקל הגוף בריצת מרתון מגדיל את סיכויי הזכייה
תרגול גופני כאמצעי לשיקום מפציעה בגיד אכילס
איך מושפע גופנו ממאמצי סבולת קיצוניים?
רצי מרתון שאינם מאומנים, עלולים לגרום נזק ללבם
אמבט קרח יכול להפחית מתועלות האימון
מודל מתמטי יעזור לרצי מרתון לכלכל צעדיהם
נחיתה רכה
אלכוהול ופעילות גופנית
האם חשיפה ממושכת לגובה פוגמת בביצועים הספורטיביים?
חדשות בתחום השיקום: Wii משפר שיווי משקל בחולי טרשת
סוד מעיין הנעורים – האם סטרואידים יגנו מפני מחלות לב?
הסוד לפיתוח מסת שריר בגיל מבוגר
טיפול 10,000
פחד גדול וחזק מהים
סטרואידים אנבוליים מחלישים את שריר הלב
סיכון או סיכוי?
זהירות! "זוללי אנרגיה"
רצי מרתון נמצאים בסיכון גבוה לחלות בסרטן עור
אולימפיאדת החורף: הגובה משפיע לא רק על מקצועות הסבולת
האתגר הפיזיולוגי של משתתפי אולימפיאדת החורף
נבחרת אנגליה מציגה: ויאגרה לשיפור הביצועים על המגרש
לקצר את זמן ההחלמה מפציעה
שימוש בסטרואידים אנאבוליים גורם להרס הכליות
למה הספורטאי תמיד אשם? על חובת ההוכחה במצבים תחרותיים
צום – היבטים תזונתיים ופיזיולוגיים
ה"אני במראה" – דימוי גוף ומוטיבציה לפעילות גופנית
אלופה או אלוף? הגדרת מין בספורטאים
פרופוליס עשוי להגן על ספורטאים מפני מכת חום
אפולו בכיסא גלגלים: דימוי גוף בספורטאים נכים
שנת לילה ארוכה יותר תורמת לשיפור הביצועים הספורטיביים
מה באמת חשוב לנו לדעת על מאזן נוזלים, מלחים ומאמץ גופני?
מסע השיקום של שחר פאר במכון וינגייט
פסיכולוג ספורט להורי הספורטאי – איך ומתי צריך?
לאמן את המאמן – פסיכולוג ספורט
המחזור הנשי והשפעתו על מפרק הברך
פסיכולוג ספורט, מה פתאום? אני בסדר!
הסיכון למוות פתאומי בקרב טריאתלטים לעומת רצי מרתון
בונים עצמות חזקות: אימוני ריצה יעילים יותר מאימוני התנגדות
שילוב מוסיקה באימונים מעלה את הסבולת ב־15%-20%
השפעת אורח החיים על בריאות העצם
פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס
פעילות גופנית מפחיתה את הצורך לעשן
סוכרת – מניעה בשיטת "הזבנג"
גישת חמשת הצעדים לוויסות גורמי הלחץ
צום קל ובריא
אמון הדדי
למצות את הכושר ביום נתון
תזונה אולימפית
הניצחון מתחיל בראש
בשביל חומצת החלב
איפה כואב לכם? אלון קלרון משיב לשאלות בנושא: פציעות ספורט
תרגול באמצעות מכשירי רטט גבוה לחולי אוסטיאופורוזיס – רצוי?
פציעות ספורט
‏בקיץ רואים את...
אגרוף למוח
מה אתם עושים כדי להגן על הגב שלכם?
מכשיר GPS למדידת יכולת ההליכה המרבית של חולים במחלת עורקים היקפית
למתן את הכאב הכרוני בפעילות גופנית
פריקות כתף והטיפול בהן
אתם שואלים והמומחים של וינגייט עונים
עושים בית ספר לגוף
בדיקת מאמץ
תרופות, מזון ותוספי תזונה: ביחד או לחוד?
Shin splints - לחטוף שוק ולנוח
ספורטאיות - לא תמיד עשויות מברזל
סיבובים מסוכנים: על חובת הזהירות באימונים אירוביים
כמה צריכים לאכול ילדים ספורטאים?
עצם בריאה בגוף בריא
מפתח הדם
להרגיל את הגוף לחום
יעפת - המחלה של דור הסילון
עווית שריר: מה הוא קופץ?
זה אצלנו בדם
לכל הורמון יש כתובת
שתהיה לכם טיסה בריאה
פעילות גופנית ובריאות הלב וכלי הדם: שאלות ותשובות
אימון גופני ומחלות עונתיות: שאלות ותשובות
אסתמה ופעילות גופנית: אוויר לנשימה
הורמונים - סוכנים בשירות המכונה האנושית
סכנה במדרונות המושלגים
מהר יותר, גבוה יותר. גנטי יותר?
אימון יתר, עודף משקל והכוונה לאורח חיים בריא
למה לי לקחת ללב
תנו לגדול בשקט
רפואת העתיד: עם הפנים לאינטגרציה
מוות פתאומי בספורט: תופעה נדירה אבל ידועה
דיכאון משבת לשבת
בעיה כבדת משקל
קו-אנזים Q10: אתם יודעים על מה אתם משלמים?
בסיס קטן אבל חשוב
קפאין ופעילות גופנית: שורף השומן התגלה גם כמפחית כאב
החמרמורת השרירית: מהיכן מגיע הכאב, מה עושים נגדו
רפואת הספורט בעולם: חידושים ועדכונים מהכנס השנתי
תוספי התזונה בשירות המלחמה בהשמנת היתר
פעילות גופנית ובריאות: איך זה עובד באמת
על פציעות ספורט של ספורטאים בעלי נכות פיזית
מוות פתאומי: האפקט הקטלני של מכה בחזה
יתר הומוציסטאין: סכנה בריאותית שניתן לשלוט בה
מחלה ניוונית נדירה אצל כדורגלנים באיטליה
אוויר לח ושחייה – תרופה חדשה לחולי אסטמה
רפואת הספורט מתקדמת - אתונה קצת פחות
חומצות אמיניות: הנשק למלחמה בדלדול שריר
על המחקר הגנטי - ושיאי הספורט בעתיד
נכנס יין: על אלכוהול וביצועים גופניים
חשיבות השינה לקיום אורח חיים בריא
סיכום כנס האקדמיה האמריקאית לרפואת ספורט (ACSM) –סנט לואיס 2002
"לא הוכחה פגיעה במסת העצם של רקדניות צעירות"
מאמרים נוספים בתחום


פירוש השם שניתן למחלת הסוכרת, Diabetes, לפני יותר מאלפיים שנה - הוא סיפוֹן, או מעבר של נוזלים כמעיין. המחלה זכתה לשם זה, מכיוון שהסובלים ממנה מייצרים שתן בכמויות גדולות מאד. התוספת mellitusניתנה במאה ה- 17 והיא מציינת את מתיקות השתן. ואכן, השתנה מרובה ושתן מתוק הם מהסימנים הבולטים של המחלה.

מחקרים עדכניים מוכיחים כי מחלת הסוכרת הולכת ומתפשטת למימדים מדאיגים בייחוד בעולם המערבי וכי מספר האנשים הנמצאים בקבוצת סיכון לחלות במחלה ("קדם-סוכרת") קרוב מאוד למספר החולים בפועל. את הסיבה המרכזית להתגברות התופעה תולים החוקרים באורח החיים המודרני: הרגלי התזונה הלקויים (צריכה קלורית עודפת, צריכת יתר של מזונות עתירי כולסטרול ועוד) וחוסר פעילות גופנית. בישראל סובלים כיום כ- 8% מהאוכלוסייה ממחלת הסוכרת ושכיחותה עולה עם העלייה בקבוצת הגיל. ההערכה הרווחת היא כי עד שנת 2030 יהיו בישראל כ- 1.2 מיליון חולים בסוכרת.

על הורמוני הלבלב וסוכרת

הלבלב הוא בלוטה שמפרישה אנזימי עיכול המשתתפים בתהליכי העיכול. בנוסף, מפריש הלבלב כמה הורמונים מרכזיים, הקשורים בעיקר לבקרה על רמת הגלוקוז (חומר הדלק העיקרי של תאי הגוף) בדם. אחד ההורמונים נקרא גלוקגון (Glucagon) ומופרש בעיקר בין הארוחות, כאשר תאי הגוף קולטים גלוקוז מהדם ומנצלים אותו להפקת אנרגיה. כאשר רמת הגלוקוז בדם יורדת, הפרשת הגלוקגון משפיעה על תאי הכבד להפוך חומצות שומן וגליקוגן (רב סוכר שמהווה חומר תשמורת) לגלוקוז; בכך תורם הגלוקגון להעלאת רמת הגלוקוז בדם. הורמון נוסף שהלבלב מפריש הוא אינסולין (Insulin). מייד לאחר הארוחות, כשרמת הגלוקוז בדם גבוהה, פועל האינסולין בתאי השריר, הכבד והשומן לקליטת הגלוקוז לתוכם. האינסולין משפיע על יצירת חלבונים, קליטת חומצות אמיניות לתאים, הפיכת גלוקוז לגליקוגן (בכבד) ועוד. בדרכים אלה תורם האינסולין להורדת רמת הגלוקוז בדם.

אם כן, הורמוני הלבלב פועלים ב"שיתוף פעולה" לשמירה על רמה קבועה של גלוקוז בדם. מחלת הסוכרת מאופיינת בסטיות גדולות מהערכים הנורמליים של הגלוקוז בדם.

סוכרת מהי

סוכרת אמיתית היא תסמונת שמאפיינת מטבוליזם לקוי של פחמימות, שומנים וחלבונים, ונובעת מהעדר הפרשת אינסולין או מירידה ברגישות הקולטנים לאינסולין בתאי הגוף. הקולטנים הם אתרים על דופן התאים שאליהם נקשר האינסולין; בדרך זו מגיע הגלוקוז לתוך התא.

קיימים שני סוגי סוכרת אמיתית: טיפוס I ו-טיפוס II.

בסוכרת מטיפוס I, סוכרת תלוית-אינסולין, מפעיל הגוף תגובה חיסונית נגד התאים המפרישים אינסולין. לימפוציטים (תאי דם לבנים) מזהים (בשוגג) תאים אלה כזרים לגוף ומשמידים אותם. מחסור באינסולין גורם להצטברות עודפי גלוקוז בדם ולאחר מכן בשתן. כתוצאה מכך מתגבר ייצור השתן ומאזן הנוזלים והמומסים בגוף מופר. החולים חשים צמא עז ועלולים להתייבש בקלות. החוסר באינסולין מביא להעדר אספקת גלוקוז לתאים, ואלו מצִדם מתחילים לנצל מקורות אחרים להפקת אנרגיה - את מאגרי השומן והחלבון. כתוצאהמאבדים החולים משקל. במקביל מביא ניצול היֶתר של מאגרי השומן לעלייה ברמת הקֶטונים (תוצרים חומציים של פירוק שומנים) בדם, ובעקבותיה לאיבוד מים ולהפרת מאזן החומצה והבסיס בגוף. הפרה זו עלולה לגרום לפגיעה חמורה בפעילות המוח ואף למוות. החולים בסוכרת מטיפוס Iתלויים בזריקות אינסולין כדי להישאר בחיים. טיפוס זה של סוכרת שכיח פחות (כ- 10% מכלל חולי הסוכרת), אך מסוכן יותר. הוא מתעורר בעקבות שילוב של נטייה גנטית ושל תנאי סביבה, בעיקר בגיל הילדות או ההתבגרות, ולכן מכונה גם "סוכרת נעורים".

בסוכרת מטיפוס II, שאינה תלוית-אינסולין, רמות האינסולין בדם תקינות ולעיתים אפילו גבוהות מהרגיל, אולם חוסר בקולטנים או פגיעה בהם מובילים לחוסר תגובה להורמון בתאי המטרה ("תנגודת לאינסולין" Insulin Resistance-). סימני המחלה מופיעים לרוב בגיל מבוגר, והחולים יכולים לנהל אורח חיים רגיל תוך הקפדה על מזונם ושמירה על משקל הגוף. בשנים האחרונות נצפית תופעה מדאיגה (שגם היא מיוחסת לאורח החיים המודרני) של הופעת סוכרת מטיפוס IIגם באנשים צעירים יותר ואף בבני נוער. חלק מהחולים בטיפוס זה של המחלה חייבים לצרוך תרופות המגבירות את הפרשת האינסולין או פעילותו. פעילות גופנית לחולי סוכרת

באופן כללי, ניתן לומר כי תרומתה של פעילות גופנית לחולי סוכרת מתבטאת בהעלאת קצב ניצול הגלוקוז מהדם על-ידי התאים. עם זאת, תרומה זו מותנית בשמירת החולה על רמת סוכר "מבוקרת" לפני תחילת הפעילות, כלומר, בטווח הריכוזים הנורמלי בדם. חולים שאינם נוטלים כמות מספקת של אינסולין ומבצעים פעילות גופנית מתמשכת מצויים בסיכון להתפתחות קטוזיס (ketosis), המתבטאת בעלייה בריכוז גופי קטון (כאמור, תוצר פירוק שומנים לצורך הפקת אנרגיה). כמו כן, בהיעדר כמות מספקת של אינסולין - שחרור גלוקוז מהכבד כתגובה נורמלית לפעילות גופנית - יגרום לעלייה ברמות הגלוקוז בדם, היפרגליקמיה (hyperglycemia). זו מוגדרת כערך גלוקוז בדם הגבוה מ- 180 מ"ג ל- 100 מ"ל. כאשר החולה מתחיל לבצע פעילות גופנית כשריכוז האינסולין בדמו גבוה מדי, מתגבר קצב קליטת הגלוקוז בתאי השריר בעוד קצב שחרור הגלוקוז מהכבד יורד. מצב זה עלול להוביל להיפוגליקמיה (hypoglycemia), המוגדרת כערך גלוקוז בדם הנמוך מ- 50 מ"ג ל- 100 מ"ל. נזכיר כי ערכי גלוקוז נורמליים בדם (בצום) מוגדרים בין 60 ל- 120 מ"ג ל- 100 מ"ל.

סוכרת מטיפוס I

ממחלות המערכת האנדוקרינית (הורמונלית), הסוכרת תלוית האינסולין (טיפוס I) היא המושפעת ביותר מפעילות גופנית. במשך שנים רבות כלל הטיפול בסוכרת מטיפוס Iשימוש באינסולין, דיאטה מוקפדת ופעילות גופנית. אולם (כפי שכבר צויַן) כאשר החולה אינו מאוזן ומבצע פעילות גופנית קיימת סכנה להתפתחות אחד משני מצבים: האחד - היפרגליקמיה וקטוזיס, שעלולים להוביל למצב של חוסר הכרה ,(diabetic coma)כאשר רמות האינסולין נמוכות מדי. המצב השני אף חמור יותר - היפוגליקמיה, שעלולה להוביל להלם אינסולין (insulin shock), תופעה שבה יתר אינסולין גורם לירידה חדה ברמת הגלוקוז בדם. הסימנים האופייניים למצב זה הם הזעה, רעד, סחרחורת, ראייה מטושטשת והתעלפות.

כמה גורמים מגבילים את החולה בסוכרת מטיפוס Iבבואו לבצע פעילות גופנית: עליו להקפיד על לוח זמנים יציב מבחינת תדירות הפעילות, משכה ועוצמתה, וכן על השינויים המתאימים בדיאטה ובלקיחת האינסולין. מכיוון שכיום ניתן לווסת בבדיקות עצמיות את רמות הגלוקוז בדם באמצעות הזרקת אינסולין ושינויים בתזונה, הוספת המרכיב של פעילות גופנית עלול להקשות על החולה. כדי להבטיח את יעילות הפעילות הגופנית, חובה על חולי סוכרת מטיפוס I לעבור תחילה ביקורת רפואית קפדנית.

בעת בניית תוכנית אימונים לחולה סוכרת מטיפוס Iובזמן ביצועה יש להקפיד על כמה כללים בסיסיים:

  • מעבר בדיקת מאמץ תת-מְרבי והתאמת דרגת המאמץ לפרמטרים פיזיולוגיים, כמו לחץ דם ודופק.
  • תוכנית האימונים תכלול פעילות שאינה דורשת שימוש בכוח רב.
  • רצוי להימנע מהרמת משאות כבדים כדי לא לגרום לתגובה קיצונית של לחץ הדם.
  • יש להקפיד לשתות יותר בזמן פעילות ולשאת מקור פחמימות זמין ותעודה מזהה. כמו כן, מומלץ לבצע את הפעילות הגופנית לצד אדם שיוכל לעזור במקרה חירום.
  • אם רמת הגלוקוז בדם נמוכה מ - 100-80 מ"ג ל- 100 מ"ל לפני ביצוע פעילות, חשוב לצרוך פחמימות שנספגות מהר. אם רמת הגלוקוז מעל 250 מ"ג ל- 100 מ"ל, יש לעכב את ביצוע הפעילות עד שהרמה יורדת מתחת לערך זה.
  • אין לבצע פעילות גופנית בזמן שיא פעילות האינסולין (תלוי בסוג האינסולין המוזרק). חשוב להזריק את האינסולין לקבוצת שרירים שאינם משתתפים במאמץ או לקֶפל עור.
  • כמובן שיש להתחשב בבעיות נוספות העשויות לאפיין את חולה הסוכרת לפני כניסה לתוכנית אימונים, כגון בעיות במערכות העצבים האוטונומית וההיקפית, בעיות בתפקודי הכליה, ברשתית העין ועוד.

להלן מספר המלצות כלליות לחולי הסוכרת המבצעים פעילות גופנית:

  • התחילו בפעילות גופנית מסודרת רק עם גיבוי רפואי.
  • קנו מד גלוקוז אוטומטי נייד כדי שתוכלו לנטר את רמות הגלוקוז בדמכם באופן מסודר במהלך הפעילות. חולים מבוקרים היטב עלולים להיכנס למצב של חוסר גלוקוז (היפוגליקמיה) תוך ביצוע פעילות גופנית גם כשהפעילות אינה ממושכת (30-10 דקות). חשוב לבדוק את רמות הגלוקוז בדם מייד עם סיום האימון וכן 5-4 שעות לאחר מכן.
  • הקפידו לבצע את הפעילות הגופנית היומית בשעה קבועה, כך שרמות האינסולין (המוזרק) בזרם הדם ובאתרי האגירה השונים בגוף יהיו דומות. נוהל כזה הכרחי מכיוון שרמת האינסולין במאגרים השונים קובעת את התגובה המטבולית של הגוף לאותה פעילות גופנית.
  • בזמן פעילות גופנית יש להחזיק תמיד בהישג יד מקור של פחמימות הנספגות מהר (מומלץ: תמיסת גלוקוז 20%). יש לצרוך כמות מספקת ממנו כדי שרמת הגלוקוז בדם תישמר מעל ריכוז של 70 מ"ג ל- 100 מ"ל.
  • יש להגביר את צריכת הפחמימות לאחר הפעילות הגופנית כדי להבטיח את מילוי מאגרי הגליקוגן בשרירים. כך תימָנע ירידה חדה ברמת הגלוקוז בדם כמה שעות לאחר הפעילות. חשוב לשים לב לסכנה של התפתחות היפוגליקמיה בלילה, בזמן השינה. מצב כזה עלול להתפתח במיוחד אם מבצעים את הפעילות הגופנית אחר הצהריים או בערב, אם נוטלים את האינסולין באותו זמן ואם לא צורכים כמות מספקת של פחמימות באותו ערב לאחר המאמץ.
  • עם הכניסה למתכונת של אימון גופני יש לתת את הדעת על הצורך לשנות את מינון האינסולין.

סוכרת מטיפוס II

כפי שצוין קודם, חולי סוכרת מטיפוס II הם בדרך-כלל מבוגרים יחסית ולעיתים קרובות נמצאים בקבוצת סיכון למחלות נוספות: יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, השמנה ועוד. ישנן כמה עדויות אפידמיולוגיות לכך שסוכרת מטיפוס II קשורה לחוסר בפעילות גופנית ולכושר ירוד ללא תלות ישירה בהשמנה. בניגוד לחולים בסוכרת מטיפוס I, לסובלים מסוכרת מטיפוס IIמומלצת פעילות גופנית, כדי להתמודד עם ההשמנה (שבדרך כלל מאפיינת אותם) וגם כדי לפקח על רמות הגלוקוז בדם. השילוב של פעילות גופנית ודיאטה לרוב מספיק ומפחית את הצורך בלקיחת תרופות או אינסולין. חולים אלה אינם סובלים לרוב משינויים גדולים בריכוז הגלוקוז בדם במהלך פעילות גופנית, אולם אלה שנוטלים תרופות המזרזות הפרשת אינסולין חייבים להקטין את המינון כדי לשמור על רמות נורמליות של גלוקוז בדם.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Diabetes Care וכולל סקירה מקיפה של הספרות המדעית העדכנית בנוגע לפעילות גופנית ולמחלת הסוכרת ניתנות ההמלצות הבאות לחולי סוכרת מטיפוס II:

כדי לשמור על רמות גלוקוז נורמליות במקביל לשמירה על משקל גוף קבוע ולהקטנת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם, מומלץ לבצע פעילות גופנית בינונית בעוצמתה (70%-50% מדופק מרבי) במשך 150 דקות בשבוע לפחות, או לחלופין לבצע פעילות מאומצת יותר (85%-70% מדופק מרבי) במשך 90 דקות בשבוע לפחות. כדי להבטיח את יעילות האימון לצרכי הפחתת משקל והעלאת הרגישות לאינסולין, מומלץ כי הפעילות תתחלק בין 5-3 ימים בשבוע (ובכל מקרה, רצוי להימנע ממצב שבו לא תתבצע פעילות גופנית במשך יומיים רצופים).

התרומה של פעילות במאמצים הגבוהים מהאמור לעיל היא מזערית או אפסית.

כמו כן, בכל תוכנית אימונים עדיף להתחיל בפעילות ברמה הנמוכה מהמומלץ ולא בגבוהה ממנה. כאשר מתחילים בפעילות מתונה הדרך קלה יותר לביצוע פעילות בעוצמות גבוהות.

בדומה להנחיה שניתנת לחולים בסוכרת מטיפוס I, גם לאלה הסובלים מהטיפוס השני מומלץ לשאת מקור פחמימות זמין בזמן האימון.

כמובן שאין לשכוח את החלק המשלים לפעילות הגופנית- הדיאטה. ארגון הסוכרת האמריקני מונה חמישה יעדים לטיפול התזונתי לחולי הסוכרת מטיפוס II:

1. חשוב לשמור על ערכים נורמליים (או קרובים לכך) של גלוקוז בדם באמצעות איזון בין התזונה לבין נטילת האינסולין.

2. יש להקפיד על רמות שומנים אופטימליות בדם.

3. חשוב לשמור על צריכה קלורית הולמת כדי להגיע למשקל גוף סביר.

4. יש להימנע מסיבוכים ארוכי טווח הקשורים לסוכרת.

5. מומלץ לנסות ולשפר את הכשירות הרפואית בכלל באמצעות תזונה מיטבית, תוך שימוש בפירמידות המזון המקובלות.

העדויות אודות תרומת הפעילות הגופנית לשיפור מצבם של חולי סוכרת מטיפוס II רבות מאוד. אציין כאן אחדות מהבולטות שבהן, עליהן דיווחה האגודה האמריקנית לסוכרת (American Diabetes Association):

  • בקרב אנשים שנמצאו שייכים לקבוצת סיכון לחלות בסוכרת מטיפוס II, הקטינו פעילות גופנית של לפחות 150 דקות בשבוע וירידה של לפחות 7% במשקל הגוף את הופעת המחלה ב- 58% בהשוואה לאלה שלא מילאו אחר שני התנאים הללו.
  • פעילות גופנית על בסיס קבוע נמצאה מועילה מכמה בחינות בקרב אנשים בקבוצת סיכון ובקרב חולים בסוכרת מטיפוס II: א. עלייה ביעילות פעילות האינסולין בקליטת הגלוקוז בתאי שרירי השלד. ב. הקטנת האותות ההורמונליים המביאים לייצור גלוקוז בכבד. ג. שיפור זרימת הדם לשרירי השלד. ד. שמירה על רמות נורמליות של שומנים בדם.

יתר אינסולין ותנגודת התאים לאינסולין נמנים עם גורמי המחלות העיקריים בעידן המודרני. חולי סוכרת מטיפוס IIנמצאים בקבוצת סיכון או סובלים מתופעות נלוות, כגון יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה והשמנה. פעילות גופנית בעוצמה נמוכה עד מתונה, למשך פרקי זמן ארוכים ועל בסיס יומי, מעלה משמעותית את הרגישות לאינסולין ובהתאם את יעילות ניצול הגלוקוז על ידי התאים, ובמקביל תורמת לירידה במשקל הגוף.

לסיכום:

כל האמור לעיל הוא בגדר המלצה בלבד. הכוונה היא להאיר את עיניהם של חולי סוכרת לכך שהם יכולים (ואף מומלץ עבורם) לבצע פעילות גופנית, כל עוד הם מודעים לעקרונות הפיזיולוגיים הבסיסיים של המחלה ונתונים תחת פיקוח רפואי הולם.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
25.8.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן