חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

רפואת הספורט בעולם: חידושים ועדכונים מהכנס השנתי

כמדי שנה, השתתפה ד"ר ברקת פלק בכינוס השנתי של הקולג' האמריקני לרפואת ספורט (ACSM), שנערך בחודש מאי 2003 בסן-פרנסיסקו. להלן דיווח מקוצר על הכנס, ההרצאות והדיונים, החידושים והמחקרים וגם קצת על האווירה
  02/07/03
מאמרים נוספים בתחום
גנטיקה וספורט -האם יימצא פרופיל גנטי ייחודי אצל ספורטאי על?
מי מזיע יותר, גברים או נשים?
הצילו שפשפת!
בגדי לחץ מפיגי חום – יעיל או מסוכן?
מאמרים נוספים בתחום
שומן עולה, טסטוסטרון יורד, אולם יש תרופה!
שעתם הפרועה של הווירוסים – מה עושים כדי להימנע?
סוס צ'רלי - עווית שריר במאמץ
על חריקות, קליקים וקנאקים בברכיים
"בוטוקס" לטיפול בכאבי פיקה-ירך
חיישן זיעה לביש – חלופה למדדי דם
אלופים בגיל 80 – תעלומה
מחלות הסתיו – הנחיות מעשיות לספורטאים
המשותף לגולשי גלים, ליונקים ימיים ולטריאתלטים?
השפעת אמבט מי קרח על מסת השריר
אנקת גבהים – נעלי עקב מחלישות את מפרק הקרסול
שתייה ומאמץ גופני – לשתות רק כשצמאים
שכיחות גבוהה של בעיות לב בקרב ספורטאים אולימפיים
מאמצים גופניים חריגים עלולים לגרום להרעלת דם
מניעת פציעות בספורטאים צעירים
אצבע קלה על המלחייה: עודף מלח אינו משפר ביצועי סבולת
על פעילות גופנית מוגזמת
מתי לחזור להתאמן לאחר זעזוע מוח?
חידושים והמצאות ברפואת הספורט
תגובת לחץ הדם לתנאי גובה
לישון בפחזנית? על חשיבות השינה המתוקה
האם פעילות גופנית מאומצת עלולה להזיק ללב?
חיזוי דופק מרבי בגברים ובנשים – הנוסחה החדשה
המוח יודע מתי להפסיק לשתות
התאוששות ממאמץ: חלק בלתי נפרד מאימון ספורטאי הישג
משחקי וידאו בשירות חולי סוכרת
שימוש מוגזם במשככי כאבים בקרב ספורטאי נוער
פציעות גב בקרב ספורטאים צעירים
אקמול וביצועי סבולת באקלים חם
הדוור הקובני – משל לחשיבות רפואת הספורט
אמבט קרח out מיץ אבטיח in?
התאוששות ממאמצים גופניים בקרב נשים
לנגוח במוח
עכבר מרתון ועכבר כורסה
מכת חום – נורות אזהרה לרצים
"דורבן", סטרואידים, בוטוקס ומה שביניהם
חלית? מה עדיף, להתאמן או לנוח?
צריך לישון על זה! מחסור בשעות שינה ופציעות ספורט במתבגרים
הורמון המשמש לסימום בספורט, עשוי לשפר תפקודים מוחיים
"תכשיט" מציל חיים
נגיחות ונזק מוחי
הערובה לשמירת מסת השריר בגיל מבוגר
אצבע על הדופק
נפלאות היין
הפסיק לעשן וירד 10 ק"ג ב-4 חודשים עם "מבדק הזהב+" של מכון וינגייט
נמצא הבסיס הגנטי לסבולת השריר
לחולי סוכרת מסוג 1 יש יתרון בשריפת שומנים
ספורטאי סבולת נמצאים בסיכון גבוה לפתח בעיות בדרכי העיכול
איך אני יודע אם המשקל שלי תקין?
הכנה נכונה של מערכת השלד והשריר לריצת מרתון
המפתח לניצחון – טסטוסטרון
איבוד 3% ממשקל הגוף בריצת מרתון מגדיל את סיכויי הזכייה
תרגול גופני כאמצעי לשיקום מפציעה בגיד אכילס
איך מושפע גופנו ממאמצי סבולת קיצוניים?
רצי מרתון שאינם מאומנים, עלולים לגרום נזק ללבם
אמבט קרח יכול להפחית מתועלות האימון
מודל מתמטי יעזור לרצי מרתון לכלכל צעדיהם
נחיתה רכה
אלכוהול ופעילות גופנית
האם חשיפה ממושכת לגובה פוגמת בביצועים הספורטיביים?
חדשות בתחום השיקום: Wii משפר שיווי משקל בחולי טרשת
סוד מעיין הנעורים – האם סטרואידים יגנו מפני מחלות לב?
הסוד לפיתוח מסת שריר בגיל מבוגר
טיפול 10,000
פחד גדול וחזק מהים
סטרואידים אנבוליים מחלישים את שריר הלב
סיכון או סיכוי?
זהירות! "זוללי אנרגיה"
רצי מרתון נמצאים בסיכון גבוה לחלות בסרטן עור
אולימפיאדת החורף: הגובה משפיע לא רק על מקצועות הסבולת
האתגר הפיזיולוגי של משתתפי אולימפיאדת החורף
נבחרת אנגליה מציגה: ויאגרה לשיפור הביצועים על המגרש
לקצר את זמן ההחלמה מפציעה
שימוש בסטרואידים אנאבוליים גורם להרס הכליות
למה הספורטאי תמיד אשם? על חובת ההוכחה במצבים תחרותיים
צום – היבטים תזונתיים ופיזיולוגיים
ה"אני במראה" – דימוי גוף ומוטיבציה לפעילות גופנית
אלופה או אלוף? הגדרת מין בספורטאים
פרופוליס עשוי להגן על ספורטאים מפני מכת חום
אפולו בכיסא גלגלים: דימוי גוף בספורטאים נכים
שנת לילה ארוכה יותר תורמת לשיפור הביצועים הספורטיביים
מה באמת חשוב לנו לדעת על מאזן נוזלים, מלחים ומאמץ גופני?
מסע השיקום של שחר פאר במכון וינגייט
פסיכולוג ספורט להורי הספורטאי – איך ומתי צריך?
לאמן את המאמן – פסיכולוג ספורט
המחזור הנשי והשפעתו על מפרק הברך
פסיכולוג ספורט, מה פתאום? אני בסדר!
הסיכון למוות פתאומי בקרב טריאתלטים לעומת רצי מרתון
בונים עצמות חזקות: אימוני ריצה יעילים יותר מאימוני התנגדות
שילוב מוסיקה באימונים מעלה את הסבולת ב־15%-20%
השפעת אורח החיים על בריאות העצם
פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס
פעילות גופנית מפחיתה את הצורך לעשן
סוכרת – מניעה בשיטת "הזבנג"
גישת חמשת הצעדים לוויסות גורמי הלחץ
צום קל ובריא
אמון הדדי
למצות את הכושר ביום נתון
תזונה אולימפית
הניצחון מתחיל בראש
בשביל חומצת החלב
איפה כואב לכם? אלון קלרון משיב לשאלות בנושא: פציעות ספורט
תרגול באמצעות מכשירי רטט גבוה לחולי אוסטיאופורוזיס – רצוי?
פציעות ספורט
‏בקיץ רואים את...
אגרוף למוח
מה אתם עושים כדי להגן על הגב שלכם?
מכשיר GPS למדידת יכולת ההליכה המרבית של חולים במחלת עורקים היקפית
למתן את הכאב הכרוני בפעילות גופנית
פריקות כתף והטיפול בהן
אתם שואלים והמומחים של וינגייט עונים
עושים בית ספר לגוף
בדיקת מאמץ
תרופות, מזון ותוספי תזונה: ביחד או לחוד?
Shin splints - לחטוף שוק ולנוח
ספורטאיות - לא תמיד עשויות מברזל
סיבובים מסוכנים: על חובת הזהירות באימונים אירוביים
כמה צריכים לאכול ילדים ספורטאים?
עצם בריאה בגוף בריא
מפתח הדם
להרגיל את הגוף לחום
יעפת - המחלה של דור הסילון
עווית שריר: מה הוא קופץ?
זה אצלנו בדם
לכל הורמון יש כתובת
שתהיה לכם טיסה בריאה
פעילות גופנית ובריאות הלב וכלי הדם: שאלות ותשובות
אימון גופני ומחלות עונתיות: שאלות ותשובות
אסתמה ופעילות גופנית: אוויר לנשימה
להמתיק את המחלה המתוקה
הורמונים - סוכנים בשירות המכונה האנושית
סכנה במדרונות המושלגים
מהר יותר, גבוה יותר. גנטי יותר?
אימון יתר, עודף משקל והכוונה לאורח חיים בריא
למה לי לקחת ללב
תנו לגדול בשקט
רפואת העתיד: עם הפנים לאינטגרציה
מוות פתאומי בספורט: תופעה נדירה אבל ידועה
דיכאון משבת לשבת
בעיה כבדת משקל
קו-אנזים Q10: אתם יודעים על מה אתם משלמים?
בסיס קטן אבל חשוב
קפאין ופעילות גופנית: שורף השומן התגלה גם כמפחית כאב
החמרמורת השרירית: מהיכן מגיע הכאב, מה עושים נגדו
תוספי התזונה בשירות המלחמה בהשמנת היתר
פעילות גופנית ובריאות: איך זה עובד באמת
על פציעות ספורט של ספורטאים בעלי נכות פיזית
מוות פתאומי: האפקט הקטלני של מכה בחזה
יתר הומוציסטאין: סכנה בריאותית שניתן לשלוט בה
מחלה ניוונית נדירה אצל כדורגלנים באיטליה
אוויר לח ושחייה – תרופה חדשה לחולי אסטמה
רפואת הספורט מתקדמת - אתונה קצת פחות
חומצות אמיניות: הנשק למלחמה בדלדול שריר
על המחקר הגנטי - ושיאי הספורט בעתיד
נכנס יין: על אלכוהול וביצועים גופניים
חשיבות השינה לקיום אורח חיים בריא
סיכום כנס האקדמיה האמריקאית לרפואת ספורט (ACSM) –סנט לואיס 2002
"לא הוכחה פגיעה במסת העצם של רקדניות צעירות"
מאמרים נוספים בתחום

כמדי שנה בשלהי חודש מאי, גם השנה התקיים הכינוס השנתי של החברה האמריקאית לרפואת ספורט. למי שמורגל בכינוסים קטנים ואינטימיים - ההשתתפות בכנס שכזה עלולה לגרום ל"פחד קהל" אמיתי. מדובר בכנס ענק – יותר מ- 5,000 משתתפים.

ד"ר ברקת פלק, מנהלת המחלקה לפיסיולוגיה ולמדעי החיים במרכז לרפואת ספורט ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, גמאה מטרים לא מעטים בין האולמות הרבים, ביקרה בעשרות הרצאות ומביאה את החדשות הטריות מתחומי המחקר בעולם רפואת הספורט.

בכנס השנתי שנערך השנה בסן-פרנסיסקו השתתפו יותר מ- 5,000 רופאים, מדענים, פיסיולוגים, ביוכימאים, פסיכולוגים, ביומכניסטים וכל אלה שעוסקים במקצועות פרה-רפואיים הקשורים במאמץ גופני. כ- 20% מהמשתתפים הגיעו מחוץ לארה"ב, כולל נציגות מכובדת של ישראלים (כעשרה). בכנס הוצגו יותר מ- 2,000 עבודות מחקר מקוריות, התקיימו בו כ- 40 סימפוזיונים, כ- 20 סדנאות ולפחות עשר הרצאות מפתח.בכל עת היו כ- 7-8 אירועים במקביל. דו"ח זה מתמצת במעט את עושרו של הכנס ומשקף את התרשמות אישית, על-פי תחומי העניין של הכותבת.

מעומק לב

אחת ההרצאות המרכזיות בכנס עסקה בהשפעת המאמץ הגופני על הלב ועל התפתחות תופעת "לב-הספורטאי". הרצאה זו ניתנה על-ידי פול תומספון, קרדיולוג וספורטאי. התופעה של "לב ספורטאי" עלתה למודעות רק בסוף המאה ה- 19, מכיוון שרק אז הפכו מאמצי הסבולת למקובלים יותר בקרב המעמד הגבוה. עד אז עסקו בכך רק פועלים וחיילים. בסוף המאה ה- 19 גבר העניין במאמצי הסבולת מתוך אמונה שאלו מפתחים תכונות אופי טובות יותר. אז גם גבר העניין בהשלכות הבריאותיות של מאמצים אלו. המושג "לב ספורטאי" הוגדר על-ידי רופא גרמני (Henchen) ב- 1899 על סמך בדיקות פיזיקליות (הקשה על בית החזה) של גולשי שלג ((X-county. הסימנים של לב ספורטאי כללו קצב לב נמוך, הגדלת שריר הלב וקולות לא שגרתיים. לתופעות אלו היו השלכות בריאותיות שליליות בדרך-כלל ולכן, במשך שנים רבות רווחה הדעה שמאמצים ואימון ממושך במיוחד עשויים להזיק ללב ולא להואיל לו. רק בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הבינו שלתופעות אלו בלב-ספורטאי קיימות דווקא השלכות בריאותיות חיוביות.

עצם העניין

אחד הסימפוזיונים הראשונים להם הקשבתי, היה בנושא בריאות העצם וההמלצות הרלוונטיות לשמירה על בריאותה, הן מבחינה תזונתית והן מבחינת פעילות גופנית. מבחינה תזונתית, אין ספק שלסידן תפקיד חשוב בבריאות העצם, אך הרבה פחות ממה שחשבו בעבר. מסתבר שהגורם החשוב ביותר מבחינה תזונתית הוא המאזן הקלורי. במלים אחרות, כאשר קיים מאזן קלורי שלילי - קיימת ירידה בשחלוף העצם, בעיקר בתהליכי הבנייה שלה.לכן, הטיפול באנורקסיה (בהיבט של העצם) הוא תזונתי ולא הורמונלי.

מבחינת עומס מכני (פעילות גופנית), ידוע שהוא נחוץ בכדי להעלות את מסת העצם אך לא ברור איזו פעילות מומלצת וכמה. כיום קיימות המלצות לגבי כמות ועצימות הפעילות הגופנית הנחוצה לפיתוח המערכת הקרדיו-וסקולרית (לב-ריאה) ולפיתוח כוח השריר, אך עדיין אין אנו יודעים מהו המינון המומלץ לחיזוק העצמות. מסיבה זו, יש צורך בביצוע מחקרים שיבדקו את השפעתה של פעילות גופנית במינונים שונים על תהליכי בניית העצם. אחת הבעיות היא שמחקרים אלו דורשים זמן רב (חודשים ואף שנים) וגם אז, ניתן לחפש ולמצוא השפעות קטנות ביותר. לשם כך יש צורך בציוד מדידה רגיש מאוד. אנו יודעים כבר מזה שנים שיותר עומס זה לא בהכרח יותר טוב לעצם. כבר ב- 1984 הראו רובין ולניון ש- 10 קפיצות ביום משפיעות באופן דומה כמו 100 קפיצות ביום (בחיות). הדעה הרווחת כיום היא שאצל מבוגרים, ובעיקר אצל ילדים, יש צורך בעצימות גבוהה יחסית של פעילות (קפיצות, המהוות עומס של X3 ממשקל הגוף) במשך מספר חודשים על מנת להשפיע על העצם (היום קיימות עדויות על השפעה מיטיבה גם של עומסים נמוכים מאוד אך על כך לא דיברו בסימפוזיון).מסתבר שאחד הגורמים החשובים מבחינת ההעמסה הוא קצב ההעמסה ולא בהכרח עצימות ההעמסה. עם זאת, נושא זה דורש עוד מחקר מקיף.

אחת ההרצאות המרתקות ביותר בכנס ניתנה על-ידי דון ביילי (Don Bailey) ועסקה בהיסטוריה של חוק וולף. יוליוס וולף היה אנטומיסט גרמני (1902-1832) שכתב ספר על עצמות, על הלחצים הקיימים על העצם וכיצד לחצים אלו עשויים להשפיע על העצם. חוק וולף ידוע בקרב כל מי שלומד, חוקר ועוסק בעצמות וקובע שחייבים להפעיל לחץ על העצם בכדי שזו תגדל. בהרצאתו הראה ביילי שמדענים רבים, לפני וולף, הבינו את תכונות העצם והראו שהעצם יכולה להשתנות בהתאם ללחצים המופעלים עליה. מדענים אלו כוללים את ארכימדס (212-287 לפני הספירה), גלילאו (1642-1564) וצ'רלס דרווין (1882-1804). בסדרת מחקרים באמצע המאה ה- 19 (9-1864), הראה מדען בשם סדילוט (Sedillot) שכאשר מוציאים לגורים את עצם השוקה (אחת מעצמות השוק) גדלה עצם השוקית בכדי לפצות על החסר. מסתבר שוולף, אשר לו מיוחסת ההבנה שהעצם גדלה בהתאם ללחץ המופעל עליה, קבע קביעה זו בגלל הסיבות הלא נכונות. וולף לא הבין שהעצם זקוקה ללחצים דינמיים בכדי להשתנות ולא האמין שהעצם נבנית ונהרסת בכדי להשתנות. היה זה ויליאם רו (William Roux) שהבין את התהליכים הדינמיים החלים בעצם ונתן את הפירוש הנכון לחוק וולף. כיום קיימים מחקרים רבים המדגימים את חוק וולף הן במבוגרים, ובעיקר אצל ילדים.

"חם בטבריה"

סימפוזיון נוסף שבו השתתפתי, היה בנושא פעילות גופנית בסביבה חמה אצל ילדים. מעט מאוד נתונים חדשים הוצגו בסימפוזיון זה, ולכן רוב הדוברים רק חיזקו דעות מהעבר.לדוגמה, קיימים הבדלים רבים בין ילדים ומבוגרים, הן מבחינה פיסית והן מבחינה פיסיולוגית, אשר עשויים להגביר את הנטייה לפגיעות חום בילדים. עם זאת, בספרות אין דיווחים על מכות חום בילדים (במחקרים מבוקרים). ייתכן שהסיבה לכך היא שעצימות המאמץ היתה נמוכה יחסית או משך החשיפה היה קצר יחסית בכל המחקרים. כמו כן, מכיוון שילדים מסתמכים יותר על פיזור חום דרך הולכה והסעה, כנראה שבסביבה חמה ולחה (ולא יבשה) הם יותר פגיעים. מן הראוי לציין שבמחקרים על ילדים ספורטאים מאומנים היטב ומאוקלמים לחום (בפורטו-ריקו) נצפו מקרים של קצב הזעה הדומה למבוגרים (2-3 ליטר/ שעה).כמו כן, התייבשות תוך כדי מאמץ משפיעה לרעה על הביצוע – בילדים ובמבוגרים.אחד המחקרים הראה שכאשר ילדים שותים משקאות ספורט (במקום מים) הם שותים יותר ומפרישים פחות שתן ולכן משקאות ספורט עשויים למתן את מידת ההתייבשות. מחקרים אלו נעשו רובם על בנים כך שלא בטוח שהתוצאות נכונות גם לגבי בנות.

הטור של לאנס ארמסטרונג

אדי קויל (Eddy Coyle) מאוניברסיטת טקסס נתן הרצאה על הפיסיולוגיה במאמצים ממושכים והציג מודל הכולל את הגורמים השונים העשויים להשפיע על יכולת הביצוע במאמצים אלו. אחד הדגשים שקויל שם בהרצאתו הוא על השונות הגדולה הקיימת ביעילות המכנית בין אנשים ואפילו בין ספורטאים. שונות זו יכולה להגיע ל- 20% ויש לה משמעות גדולה לגבי יכולת הביצוע במאמצים ארוכים. במסגרת עבודתו של קויל באוניברסיטת טקסס הוא ערך מעקב אחר ביצועיו והישגיו של לאנס ארמסטרונג, רוכב האופניים המופלא שכבש בשנים האחרונות את הטור דה פרנס. בעשר השנים האחרונות, צריכת החמצן המרבית שלו יציבה למדי (6.0-5.8 ל/דקה או 83-76 מ"/ק"ג/דקה, תלוי במשקל הגוף שלו).סף חומצת החלב שלו נע בין 78% ל- 82% מצריכת החמצן המרבית והמסה ללא-שומן נעה בין 68 ל-70 ק"ג.כיום הוא מסוגל לרכוב בהספק של 500 וואט במשך זמן ממושך מאוד (לא ברור כמה). הישג זה הוא כתוצאה מיעילות מכנית גבוהה ומשקל גוף נמוך יחסית. ב- 1993 הוא הפך מחובב למקצוען אך ב-1996 לקה בסרטן ועבר סדרתניתוחים וטיפולים כימותרפיים. ב- 1997 החל שוב להתאמן. ב- 1999 ניצח בפעם הראשונה בטור דה פרנס ומאז לא הפסיד. ואכן, לפני כל תחרות הוא מוריד מספר ק"ג ממשקלו, דבר שמאפשר לו יעילות מכנית גבוהה יותר ועוזר בהתמודדויות עם העליות הקשות.על-פי קויל, לאנס ארמסטרונג אומנם מוכשר מאוד מבחינה גנטית אך לא הגנטיקה עושה אותו לאלוף. הישגיו המופלאים הם תוצאה של תוכנית אימונים טובה ובעיקר, ספציפית!

ילדים שמנים

אחד הסימפוזיונים האחרונים בכנס נערך לכבודו של רו ברט מלינה, שבמשך שנים רבות עסק בחקר ההשפעה של גדילה והתבגרות על יכולת גופנית והשפעת האימון על קצב הגדילה וההתפתחות בילדים. אחת ההרצאות המעניינות שניתנה בסימפוזיון זה (אם כי הנושא לא לגמרי התאים) היתה של קלוד בושרד (Claude Bouchard), חבר ותיק של רו ברט מלינה, ומומחה בעל שם עולמי בגנטיקה ובמאמץ גופני. נושא ההרצאה היה על השמנה בקרב ילדים. מסתבר ששכיחות המחלה מגיעה עד 30% בארה"ב, אם כי בארצות מסוימות (ברזיל, הולנד) שכיחות המחלה עדיין נמוכה ( בערך 10%). כיום, בניגוד לשנים קודמות, הולכת ועולה שכיחותה של הסוכרת מסוג II ("סוכרת מבוגרים") בקרב בני נוער, נתון שקשור כמובן לעלייה בממדי ההשמנה. ממצא מדאיג במיוחד הוצג לאחרונה: ילדים החולים בסרטן וילדים הסובלים מהשמנה מאופיינים בבידוד חברתי במידה דומה.בשני המקרים הילדים נעדרו רבות מביה"ס – פי ארבעהבהשוואה לילדים בריאים.בושרד סקר מספר פגמים גנטיים שהתגלו לאחרונה ועשויים להסביר חלק ממקרי ההשמנה הקיצוניים. קיימים יותר מ- 50 גנים שעשויים להשפיע על השמנה אך אלו אינם מסבירים את מגפת ההשמנה שמאפיינת באחרונה את בני הגיל הצעיר. מגפה זו מוסברת בעיקר על-ידי גורמים סביבתיים. למשל, נמצא שככל שתקופת ההנקה ארוכה יותר כך יורד הסיכוי להשמנה בילדות, אולם יותר ויותר נשים בוחרות שלא להיניק כלל או להיניק לתקופה קצרה.כמו כן, נמצא שחומצת השומן אומגה-6 עשויה לגרום ליותר השמנה מאשר חומצת השומן אומגה- 3. האחרונה נמצאת היום פחות ופחות בתזונה (וכן באבקות תחליפי אם לתינוקות) ובמקומה נמצא יותר ויותר חומצת שומן מסוג אומגה- 6 וזו, כאמור, קשורה יותר להשמנה. גורמי סביבה נוספים כוללים כמובן יותר ויותר שעות צפייה בטלוויזיה/מחשב/וידאו ופחות פעילות גופנית – הנובעת מסיבות שונות. על-פי בושרד, אנו זקוקים לשינויים סביבתיים מרחיקי לכת בכדי לעצור את מגפת ההשמנה. שינויים אלו אינם מסתכמים בהטפה לתזונה נכונה וליותר פעילות גופנית אלא דורשים התערבות בקנה מידה גדול יותר. אפילו ממשלתי.

הצצה אל מעבר למסך הברזל

אחת ההרצאה המעניינות ביותר בכנס הייתה בנושא עזרים ארגוגניים בברית-המועצות של פעם. ההרצאה ניתנה על-ידי מיכאל קלינסקי, פרופ' לביוכימיה מברית המועצות לשעבר שחי כיום בארה"ב (Kent State Univ, Ohio). קלינסקי הציג עדויות עקיפות רבות המצביעות על השימוש הנרחב בסמים בברית המועצות ובמזרח גרמניה, למרות שהרשויות מכחישות תופעה זו עד היום. למשל, בין 1976 ל- 1982 מתו 26 ספורטאים סובייטיים אולימפיים בגיל ממוצע של 41 שנים; 420% יותר בהשוואה לאוכלוסייה בריאה.

ב- 1972 פורסם בברית-המועצות מסמך סודי המתעד באופן מדויק את השימוש שנעשה בברית המועצות בסטרואידים אנאבוליים. מסמך זה תורגם ופורסם בגרמנית ב- 2002.המסמך מתאר את השימוש בסטרואידים לא רק בענפי ספורט קלאסיים (הרמת משקולות וכו') אלא גם בענפי סבולת ובמשחקי כדור. מסמך זה עדיין לא פורסם באנגלית.

גאווה מקומית

לבסוף, ולא פחות חשוב, במהלך הכנס הצגתי שתי עבודות שביצענו במרכז לרפואת ספורט בווינגייט. אחת העבודות עסקה בהשפעה האפשרית של ליקופן, אנטיאוקסידנט (נוגד חמצון) שנמצא בעיקר בעגבניות ומסתבר גם באבטיח, על הופעת אסתמה שלאחר מאמץ (EIB) בספורטאים צעירים. בעבודה קודמת נמצא שבקרב חולי אסטמה, ליקופן מפחית את תופעת ה- EIB אצל 50% מהחולים. עם זאת, בעבודה הנוכחית לא נצפתה שום השפעה מטיבה לליקופן. ייתכן שההסבר נובע מכך שספורטאיםאלו לא סבלו מאסתמה באופן כרוני (לא נטלו תרופות) או שדרגת המאמץ, למרות שהיתה על פי המקובל בספרות, היתה נמוכה יחסית ליכולתם של הספורטאים. עבודה זו עוררה עניין בקרב מספר משתתפים אם כי ברור שלו התוצאות היו חיוביות, היה העניין רב יותר.

העבודה השנייה בדקה את תכונות העצם והשריר בחולי המופיליה בהשוואה לילדים בריאים שאינם פעילים. בעבודה קודמת מצאנו שחולי המופיליה חלשים יותר מילדים בריאים בני גילם אבל הם גם פחות פעילים. בעבודה זו, השוונו את כוח השריר בחולי המופיליה לילדים בריאים שאינם פעילים ושוב מצאנו שחולי המופיליה יותר חלשים באופן עקבי (גפיים עליונות ובעיקר, תחתונות). בנוסף, מכיוון שתכונות העצם קשורות לפעילות גופנית וכן לכוח שריר, בדקנו גם את תכונות העצם (בעזרת אולטרה סאונד) בשתי הקבוצות. להפתעתנו מצאנו שלא היה הבדל בין הקבוצות.ההסבר לכך הוא, כנראה, שהקשר בין כוח השריר לבין תכונות העצם בא לידי ביטוי בעיקר במבוגרים ועדיין לא בא לידי ביטוי בגיל הצעיר. לצערי, היינו היחידים שהציגו עבודה הקשורה לחולי המופיליה. כמובן שהיו עוד הרבה עבודות הקשורות לעצם ושריר אך בד"כ באנשים בריאים, בספורטאים או בחולים במחלות אחרות.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
28.7.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן