חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל

באוקטובר 1951 נחתם הסכם בין המרכזים שהסדיר את יחסי הספורט בין אגודות מכבי והפועל - הסדר שידוע בכינויו "פיפטי-פיפטי". על-פי אותו מודל, הוקם גם הוועד האולימפי הישראלי. סקירה היסטורית (פורסם לראשונה בכתב העת "עת-מול" 152, 2000)
  15/12/03
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא


הוועד האולימפי הישראלי במתכונתו הנוכחית הוקם בשנת 1951, והנו חלק מהוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), של התנועה האולימפית, שהוקמה על-ידי הברון דה קוברטן ב- 1894 בסורבון, שבפריז. התנועה האולימפית היא אחת התנועות האל-ממשלתיות הגדולות בעולם וכמעט כל המדינות ברחבי העולם נמנות עם חבריה. גולת הכותרת בפעילותה היא ארגון המשחקים האולימפיים (שתחילתם באתונה בשנת 1896) מדי ארבע שנים. משנת 1952 נטלה ישראל חלק בכל המשחקים האולימפיים שנערכו עד כה (להוציא משחקי מוסקבה שהוחרמו על ידה ב- 1980)וקשריה עם התנועה האולימפית הבינלאומית מהווים יסוד חשוב במערכת יחסי החוץ של הספורט הישראלי. תהליך הקמתו של הוועד האולימפי הישראלי החל עוד בתקופת המנדט ויתואר להלן.

הקמתו של הוועד האולימפי הארץ-ישראלי על ידי'מכבי'

בתקופת המנדט הבריטי נוצרה מחלוקת פוליטית שנבעה מהעימות בין שני ארגוני הספורט המרכזיים בארץ-ישראל. מכבי ארץ-ישראל הוקמה בשנת 1912 וראתה עצמה עם הקמתה כתנועה התעמלותית על-מעמדית, שבאה לשרת את צורכי האומה כולה במאבק לשחרור לאומי ולהגשמ תרעיון "יהדות השרירים" של מקס נורדאו.

ייסודה של'הפועל' כהתאחדות ספורט נפרדת של פועלים בשנת 1926, יצר פילוג בספורט הארץ-ישראלי. הקמתה הייתה פועל יוצא ממספר סיבות: הגידול במספר הפועלים בארץ בתקופת העלייה השלישית והעלייה הרביעית (1928-1920); הקמת ההסתדרות, ארגון העל של הפועלים בארץ-ישראל, שהקימה מוסדות שונים למעמד הפועלים בארץ-ישראל; העימות שהחל בארץ-ישראל בין המחנות הפוליטיים וכן היווצרותו של ספורט הפועלים הבינלאומי ש"הפועל" ראה עצמו בשר מבשרה.

כמי שראתה עצמה כהסתדרות ספורט לאומית שמה לעצמה 'מכבי' למטרה לצרף את הספורט הארץ-ישראלי (קרי העברי) לקהילה הבינלאומית וזאת באמצעות הצטרפות לארגונים בינלאומיים. היתה לכך גם סיבה ספורטיבית מקצועית, שכן אסור היה לספורטאי המשתייך לארגונים הבינלאומיים ליטול חלק בתחרויות המאורגנות על-ידי אגודה שאינה מוכרת על ידם והדבר היה פוגע בין היתר גם בארגון אירועי ספורט כדוגמת המכבייה שחייבו הזמנת ספורטאים יהודים השייכים לארגונים הבינלאומיים.

שני מכשולים עמדו בדרכה של 'מכבי'. הראשון, היותה של מכבי תנועה שייצגה רק את יהודי ארץ-ישראל מוסדות הספורט הבינלאומיים שאליהם פנתה מכבי העמידו כתנאי, שכהתאחדות ארצית עליה לייצג אתכלל התושבים ולכלול בתוכו גם נציגות ערבית. השני, עמדתו של 'הפועל', שסירב ליטול חלק במוסדות הספורט הבינלאומיים. גישה זו נבעה בעיקרה מהשתייכותו של 'הפועל' ל'סאס"י' – האינטרנציונל הסוציאליסטי לספורט פועלים.

ה'סאס'י 'הוקם בשוויץ בשנת 1921 וייצג מיליוני ספורטאים שהזדהו עם מעמד הפועלים ושללו בכל מכל את התנועה האולימפית ואת ארגוני הספורט הבינלאומיים, שנתפסו על ידם כארגונים בורגניים המשרתים אינטרסים קפיטליסטיים. הפועל הצטרפה ל'סאס"י', בשנת1927 , אמצה את האידיאולוגיה של תנועה זו והשתתפה בתחרויות, שאורגנו על ידה כדוגמת אולימפיאדת הפועלים בווינה ב- 1931, כינוס הפועלים בפראג ב- 1934 ואולימפיאדת הפועלים באנטוורפן ב- 1937. נציגות מטעם 'הפועל' נשלחה אף ב- 1936 לאולימפיאדת פועלים שעמדה להיערך בברצלונה, כמשקל נגד לאולימפיאדת ברלין אך לא התקיימה בגלל מלחמת האזרחים.

התאגדות הפועל בעלת המחויבות הכפולה, הלאומית העברית מחד והמעמדית מאידך, העדיפהבכל הנוגע ליחסים הבינלאומיים את קשריה עם ארגון ספורט הפועלים הבינלאומי על פני הצטרפות לארגוני הספורט הבינלאומיים הנורמטיביים. לפיכך, כל ארגוני הספורט שהוקמו בארץ-ישראל בזיקה לארגונים הבינלאומיים היו של מכבי. להוציא את ההתאחדות לכדורגל שהוקמה ב- 1928 והתקבלה לפיפ"א (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) ב- 1929. ההסתייגות של הפועל מכך לא מנעה את המשך השותפות של הפועל בהתאחדות לכדורגל וזאת על מנת לאפשר קיום משחקי ליגה סדירים במשחק שהיה הפופולרי ביותר בארץ-ישראל המנדטורית.

הסתדרות מכבי החלה במאמציה להתקבל לתנועה האולימפית עוד בשנת 1924, על מנת להשתתף באולימפיאדת פאריס שהתקיימה באותה השנה. הברון דה קוברטן התנגד לכך, וזאת משום שמכבי לא ייצגה את כלל האוכלוסייה בארץ-ישראל. בשנים שלאחר מכן ניסו ראשי 'מכבי' ובעיקר יוסף יקותיאלי להתגבר על מכשול זה. העובדה שהספורט הערבי לא היה ממוסד ומאורגן כדוגמת הספורט העברי (התאחדות ספורט פלשתינית ראשונה הוקמה רק ב- 1934), תרמה ללא ספק להצלחת מאמצי מכבי, שכן למעשה די היה להציג מראית עין של נציגות ערבית על מנת להוכיח כי הוועד שיוקם - למרות הדומיננטיות היהודית המובהקת שלו - מהווה נציגות שלכלל האוכלוסייה.

בהקמת ההתאחדות לכדורגל באוגוסט 1928 נכח גם נציג ערבי ממשפחת נוסייבה אך במקרה זה לנציגות זו הייתה הצדקה מעשית, שכן בשנים הראשונות לקיומה של ההתאחדות לכדורגל שיחקו בה גם קבוצות ערביות. בדצמבר1931 נוסדה על-ידי מכבי "התאחדות אגודות הספורט לחובבים בארץ-ישראל" שביקשה להצטרף להתאחדויות הבינלאומיות בענפים שאותן יצגה (כמו אתלטיקה קלה, התעמלות, שחיה, כדורמים, איגרוף ועוד) וזאת במטרה לאפשר ייצוג ספורטאים מאגודות מוכרות בעולם במסגרת המכבייה שעמדה להיערך באפריל 1932. 'מכבי' התגברה על המכשול הערבי בהציגה עותקים של מכתבי הזמנה שנשלחו לכל אגודות הספורט הערביות לאספה המייסדת של ההתאחדות ובהטילה את האשם על הסירוב של אגודות אלה ליטול חלק באספה המייסדת.

בשנת 1933 הקימה 'מכבי' את 'הוועד האולימפי הארצישראלי' (Palestine Olympic Committee). הוועד מנה תשעה חברים – רובם חברי מכבי. בראש הוועד עמד הקולונל פרדריק הרמן קיש והחברים האחרים היו: מ. פולוק, אלכסנדר אפשטיין, יוסף יקותיאלי, שלמה ארזי, עלי אפנדי אלמוסטקים, צבי נשרי, יהושע אלוף ופרץ דגן. ההצלחה של מכבי בסיפוח ההתאחדות לכל ההתאחדויות הבינלאומיות, יצרו רקע נוח לבקשת הצטרפות לוועד האולימפי הבינלאומי. העובדה שנמצאה אישיות מוסלמית, עלי אלמוסטקים תושב יפו, שהסכימה לשמש כעלה תאנה סייעה מאד להשגת מטרה זו. בכינוס ה- 33 של הוועד האולימפי הבינלאומי שהתקיים במאי 1934 באתונה הוחלט על קבלתו של הוועד האולימפי של ארץ-ישראל לתנועה האולימפית.

הוועד האולימפי הארץ-ישראל והמשחקים האולימפיים של ברלין 1936

בשנת 1936 עמדו להיערך בברלין המשחקים האולימפיים. הסתירה בין המשטר הנאצי לרעיון האולימפי שנועד על-פי מייסד המשחקים הברון דה-קוברטן "לעודד את הקמתה של חברה הדוגלת בשלום, תוך שמירה על הכבוד האנושי", העמידה בספק את קיומם של המשחקים. ברחבי העולם התנהלו ויכוחים רבים האם יש להחרים את המשחקים אך בסופו של דבר מלבד ספרד, אף מדינה שהייתה שייכת לוועד האולימפי העולמי לא החרימה את המשחקים כולל ארצות הברית שבה התקיים הדיון המשמעותי ביותר בסוגייה זו.

ב- 22 ביוני 1934 נשלחה מברלין הזמנה רשמית בחתימתו של קרל דים מארגן המשחקים, לוועד האולימפי הארץ-ישראלי, שכזכור קיבל הכרה רשמית כחודש קודם לכן.הזמנה זו העמידה את הוועד הארץ-ישראלי בפני דילמה: היענות להזמנה היתה עלולה לפגוע במאמצים הבינלאומיים להחרמת האולימפיאדה; אי היענות להזמנה הייתה עלולה לפגוע בספורטאים היהודים בגרמניה והסתדרות מכבי בגרמניה פנתה אף לארץ-ישראל בבקשה שלא להחרים את המשחקים, כנראה בלחץ של הממשלה הגרמנית. בסופו של דבר ההחלטה היתה שלא להשתתף במשחקים, אך היתה מחלוקת על האופן שבו יש לסרב להזמנה.

עמדתו של הקולונל קיש היתה לסרב בצורה דיפלומטית, ובנובמבר 1934 הוא שלח מכתב תשובה לברלין שעל פיה הוועד האולימפי הארץ-ישראלי נמצא עדיין בשלבי ארגון ראשוניים ולפיכך לא ניתן עדיין לשלוח ספורטאים מתאימים לאירוע. הסירוב ה"פורמליסטי" של קיש לא נשא חן בעיני יקותיאלי, שטען כי הסירוב היה צריך להיות נמרץ ומיליטנטי יותר. ימים אחדים לאחר מכתבו של קיש, שלח לו יקותיאלי מכתב עם העתקים לכל חברי הוועד האולימפי הארץ-ישראלי ובו הוא תקף את עמדתו של קיש וטען כיהוא שכח לציין במכתבו לברלין את הסיבה העיקרית לסירוב: "היחס הרע של ממשלת הנאצים לעם העברי שיש לנו הכבוד להיות בניו" לדבריו תשובתו של קיש רק תשמש חומר תעמולה לנאצים במאבקם נגד ההחרמה ו"אוי לאותה בושה כשייוודע ברבים תוכן תשובתו".

בעקבות הוויכוח החריף בארצות-הברית והחשש מאי הופעתה של ארצות-הברית וההשלכות שיהיו לכך, זומנו לגרמניה נציגים שונים של ועדים אולימפיים וביניהם אוורי בראנדג', נשיא הוועד האמריקאי שהתרשמותו החיובית מביקורו בברלין היא שהטתה את הכף לטובת השתתפות ארצות הברית במשחקים האולימפיים. מוזמן אחר, היה זיגפריד אדסטורם השוודי שהיה חבר בכיר בוועד האולימפי העולמי ושוכנע כי אין מקום להחרים את המשחקים בעקבות כוונתה של גרמניה לשתף ספורטאים יהודים בנבחרתה האולימפית. ובמכתב לחברי הוועד האולימפי הארץ-ישראלי, שנשלח בינואר 1935 הוא בקש לשקול שוב אתהסירוב להופיע במשחקים בטענה כי יש להופיע "ולו רק עם מספר קטן של אתלטים למען כדי להפגין את הבוז שלכם לסנטימנטים השוררים בגרמניה. יש מספר אתלטים ונתינים בגרמניה השותפים לאמונתכם ואתם תחזקו את מצבם על-ידי השתתפותכם".

חודש לאחר מכתב זה שלח קרל דים, מארגן המשחקים האולימפיים בברלין עותק של 'המדריך לחגיגות האולימפיאדה ה- 11 בברלין לוועד האולימפי בארץ-ישראל שבו, תוך התעלמות ממכתב הסירוב של קיש הוא בקש מחברי הוועד לעיין במדריך ולהודיע על שינויים שהם מתבקשים לערוך בו עד ל- 15במרץ. פנייתו של דים לא נענתה, לעומת זאת, מכתבו של אלדסטרום זכה למענה של יקותיאלי שבמכתב מתחילת חודש מרס 1935 ביקר את כנותן של ההבטחות הגרמניות בדבר שיתופם של יהודים במשלחת הגרמנית וטען כי "אינני בטוח כלל כל להשתתפותנו הצנועה תהיה ההשפעה החיובית שלה רמזת במכתבך".

עמדתו של הוועד האולימפי הארץ-ישראלי עלתה בקנה אחד עם עמדת מכבי העולמי. במכתב ששלח זליג ברודצקי נשיא התנועה בנובמבר 1935 לנשיא הוועד האולימפי באלה-לאטור הוא תבע מהספורטאים היהודיים "למען כבודם העצמי להימנע מלהתחרות במדינה שבה הם מופלים לרעה בגלל גזעם". עמדה זו לא זכתה להיענות סוחפת ויהודים רבים נטלו חלק המשחקים ואף זכו במדליות. עמדת הוועד האולימפי הארץ.-ישראל גרמה לכך שהנציגות של יהודי ארץ-ישראל לא נמנתה עמם.

מהוועד האולימפי הארץ-ישראלי לוועד האולימפי הישראלי

ההזמנה להשתתף במשחקי ברלין הייתה למעשה ההזדמנות היחידה שניתנה לוועד האולימפי הארץ-ישראלי לייצג את ארץ-ישראל במשחקים האולימפיים. המשחקים שעמדו להיערך ב- 1940 (טוקיו) וב- 1944 (לונדון) לא התקיימו בגלל מלחמת העולם השנייה והמשחקים האולימפיים הבאים שנערכו בלונדון בקיץ 1948 התקיימו כבר לאחר הקמתה של מדינת ישראל.

הוועד האולימפי הארץ-ישראלי הוזמן להשתתף במשחקי לונדון 1948 ונענה להזמנה. הכוונה המקורית הייתה לשגר משלחת גדולה, אך בגלל מלחמת העצמאות הוכנו לתחרויות רק שתי אתלטיות: פרידה ברזון-ליכטבלוי ורעיה ברונשטיין. הקמתה של מדינת ישראל יצרה סיטואציה חדשה, שכן פלשתין המנדטורית (שאותה באופן רשמי ייצג הוועד קודם לכן) חדלה להתקיים והוא ייצג מעתה למעשה רק את אחת המדינות שעמדו לקום על שטח פלשתין. המארגנים הבריטיים בתמיכת הוועד האולימפי העולמי ובלחץ מדינות ערב בראשות מצריים ניצלו עובדה זו על מנת למנוע את השתתפותה של ישראל במשחקי לונדון. הוועד האולימפי הארץ-ישראלי שהיה בשליטת מכבי וייצג גם קודם לכן רק את הספורטאים העבריים בארץ-ישראל נתפש מעתה כמייצג רק חלק מ"פלשתין" (למרות שהמדינה הערבית בחלקה השני לא הוקמה) ועל-פי החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי נקבע כי ההזמנה שניתנה לו אינה תקפה יותר.

משמעותה של החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי הייתה כי מדינת ישראל צריכה להקים ועד אולימפי חדש כתנאי לקבלת ישראל לתנועה האולימפית. התברר כי משימה זו, שלכאורה היתה אמורה להיות פורמאלית בלבד הפכה להיות למשימה קשה. בשנותיה הראשונות של המדינה החריפו מאוד היחסים בין אגודות הספורט. שאלת הייצוג במוסדות הספורט השונים של המדינה ובהתאם לכך בנבחרות הייצוג השונות הייתה שנויה במחלוקת חריפה בין מרכזי הספורט שהתייחסותן לסוגיה זונבעה יותר ממניעים פוליטיים מאשר מניעים ספורטיביים-מקצועיים. דיונים שונים שנערכו בין האגודות הביאו להסדרים שלא החזיקו מעמד זמן רב והביאו אף לקיומן של ליגות נפרדות (כמו בכדורגל ובכדורסל) של הפועל ומכבי. העימות בין המרכזים בא לידי ביטוי גם בנושא האולימפי. מכבי בקשה מהוועד האולימפי הבינלאומי חידוש ההכרה בוועד הקודם (שבראשו עמד עתה נחום חת), שהיה כזכור ללא ייצוג של הפועל. הקמת המדינה והשינוי שחל במעמד ספורט הפועלים הבינלאומי שינה גם את עמדתו של הפועל ביחס למשחקים האולימפיים ולהשתייכות לארגוני הספורט הבינלאומיים ולפיכך במקביל, הקימה 'הפועל' ועד אולימפי משלה ופנתה לוועד האולימפי העולמי בבקשה להכיר בוועד, שהוקם על ידה ושבראשו עמד אבא חושי. הוועד האולימפי העולמי מצדו דרש הקמתו של ועד ישראלי אחד כתנאי לקבלתה של ישראל לתנועה האולימפית.

באוקטובר 1951 נחתם הסכם בין המרכזים שהסדיר את יחסי הספורט בין האגודות. הסדר זה הידוע יותר בכינויו "הפיפטי-פיפטי" קבע בין היתר ייצוג פריטטי של 'הפועל' ו'מכבי' במרכזי הספורט. הגם שההסדר (שהתקיים בפועל עד 1965) לא שיקף אמנם את יחסי הכוחות בין הצדדים הוא אפשר שיתוף פעולה בכל האליפויות, התחרויות הבינלאומיות ומפעלי הספורט בישראל. בעקבות ההסדר הוקמה 'ההתאחדות לספורט בישראל' וכן הוועד האולימפי הישראלי , שנוהל על ידי שני מרכזי הספורט הגדולים: 'הפועל' ו'מכבי' (ללא המרכזים האחרים!). נקבע כי הנשיאות תהיה של שני חברים- אחד מכל מרכז ושנים עשר חברים - שישה מכל מרכז. כנשיאי הוועד הראשונים נקבעו נחום חת ממכבי ומרדכי זיליסט מהפועל. בשנת 1952 הכיר הוועד האולימפי הבינלאומי בוועד האולימפי הישראלי ובשנה זו השתתפה ישראל לראשונה במשחקים האולימפיים שנערכו בהלסינקי.

השתתפות זו הייתה אם כן הביטוי הספורטיבי המעשי הראשון של הוועד האולימפי הישראלי- 19 שנים לאחר שהחל תהליך הקמתו.

ד"ר חיים קאופמן הוא מרצה במכללה ע"ש זינמן במכון וינגייט

 

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
25.8.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן