חפש רק בנושא זה





מנהל הספורט במשרד התרבות והספורט
הוועד האולימפי
החוויה האולימפית
איגוד השחייה
איגוד המשקולות
התאחדות הרכיבה
התאחדות הצלילה
ספיישל אולימפיקס
הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט

מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)

המשחקים האולימפיים במינכן, 1972, נכנסו לדברי ימי העם היהודי בשל טבח 11 הספורטאים הישראלים. אבל האולימפיאדה הזאת נזכרת גם בגלל מופע היחיד המדהים בתולדות המשחקים, ההצגה הגדולה ביותר של ספורטאי יהודי ובכלל: השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ
  02/11/02
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא


לפני זמן לא רב אוזכרו במקומותינו אירועים שהתרחשו לפני שלושים שנה: 1972, מינכן, אולימפיאדת הדמים; 11 ישראלים נרצחו בידי מחבלים ערבים, במקום שבו אמורים לשרור אחווה, שלום וידידות. משחקים אולימפיים אלה רשמו דף שחור בתולדות מדינת ישראל והעולם כולו.

 

ולמרות כל אלה, המשחקים האולימפיים של מינכן 72' היו גם אירוע שכולו ניצחון גדול של יהודים בעולם כולו, ושמו של המנצח הגדול נישא גם על שפתי יהודים ברחבי העולם, שלא ממש מתעניינים או מבינים בספורט. וכל זאת מדוע? בגלל בחור יהודי מארצות הברית, מרק ספיץ שמו.  שם, במינכן, כששמו כבר הלך לפניו אצל יודעי דבר וחובבים, רכש מרק ספיץ - במאבק  הוגן ונוקשה - לא רק את התואר של השחיין הטוב ביותר, אלא גם תהילה של אחד הספורטאים הגדולים של כל הזמנים וכל האומות. אחרי מופע הבריכה של מינכן 1972, שמו של מרק ספיץ היה נפוץ וידוע ברחבי העולם כולו.

 

ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950 בעיר מודסטו, קליפורניה. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה להוואי. בסיוע הוריו הוא רכש את אמנות השחייה, יחד עם יכולת ההליכה, ובהיותו בן שלוש (כעדותם של עדי ראייה), בבואו לחוף הים דהר אל המים כאילו מתכוון להטביע עצמו. האם ידעו לינור וארנולד ספיץ שאחד מגדולי חז"ל, רבי עקיבא, כלל את יכולת השחייה בין שלוש התכונות שחייב הורה יהודי להקנות לבנו?

 

אולם הוריו של מרק ספיץ הצעיר לא שאפו לפתח את בנם פיזית בלבד, אלא גמרו אומר לעצב בו "פסיכולוגיה של מנצח". בין האמירות ששמע מארק מפי אביו, היו "שחייה זה לא הכל. הכל  זה ניצחון!"; או "בבריכה שישה נתיבים, אבל מנצח אחד בלבד". חינוך זה הניב פירות – וגם לא מעט בעיות. לעיתים קרובות התלוננו עליו המתחרים שלו על יהירותו וביטחונו העצמי המופרז, וסביר להניח שהיה להם על מה להתבסס.

 

10 שיאי עולם בגיל 17

 

בגיל שמונה הגיע ספיץ למאמנו הראשון, והתוצאות לא איחרו לבוא. שנים מעטות לאחר מכן הוא השיג שיאו העולמי הראשון בשחייה בסגנון פרפר ל- 150 יארד, ולפני כן – 17 שיאי ארה"ב בקבוצת גילו. אולם כל זה היה עדיין במסגרות חובבניות. כאשר מלאו למרק ספיץ 14 שנים, החליט האב ש"עכשיו או לעולם לא". המשפחה עקרה לסנטה-קלרה, ושם החל מרק הצעיר להתאמן במרץ במועדון השחייה המקומי. הסגנון המועדף שלו היה המסובך ביותר – סגנון הפרפר. שנתיים לאחר מכן זכה ספיץ לראשונה במדליית הזהב ב- 100 מ' פרפר באליפות איגוד ספורט החובבנים האמריקאי, ראשון מ- 24 הפרסים שהעניק האיגוד הענק הזה לספורט חובבים בארה"ב. שנה לפני כן, במכבייה בשנת 1965, לא זו בלבד שספיץ זכה ב- 4 מדליות זהב, הוא גם קיבל את תואר הספורטאי הטוב בתחרויות. ספיץ שיפר בהתמדה את יכולתו. בשנת 1967 זכה ב- 5 מדליות זהב בתחרויות יבשת אמריקה שהתקיימו בוויניפג. ובאמתחתו כבר היו אז 10 שיאי עולם.

 

שנת 1968, ערב המשחקים האולימפיים במקסיקו, הכריז הצעיר היהיר בפומבי, כי ישיג לא פחות מ- 6 מדליות זהב. מאליו מובן שהכרזות מעין אלה לא תרמו לכך שיריביו יאהבו אותו במיוחד. ההצהרות שלו הרגיזו את הנהלת התנועה האולימפית בארה"ב, עד- כדי-כך שהשתתפותו של "הצעיר החצוף" במשחקים היתה נושא לוויכוחים סוערים. באותה תקופה האציל מרוחו על הרוח האולימפית בארה"ב אוורי ברנדג' (Avery Brundage) הכל-יכול, אשר לא הסתיר (בלשון המעטה) את סלידתו מהיהודים מאז ימי האולימפיאדה בברלין ב- 1936. לדוגמה, שתיים מאמירותיו באותה עת: "יהודים, הסירו ידיכם  מהספורט האמריקאי!" ועוד: "אף לא אומה אחת, מאז ימי אלדה העתיקה, לא הוכיחה נאמנות ציבורית לרוח האולימפית, כמו גרמניה. יש לנו מה ללמוד מהגרמנים". סוף ציטוט. אולם ספיץ כבר הגיע לרמת הישגים כזאת, שלא ניתן היה, פשוטו כמשמעו, למצוא לו מחליף, והוא יצא כמובן להתחרות במשחקי מקסיקו.

 

אולם הבטחתו לא התממשה. מרק ספיץ זכה במשחקים האולימפיים 68' בארבע מדליות: שתיים מזהב (משחה שליחים  4x100  ו- 4x200 מ'), אחת מכסף (במשחה 100 מ' פרפר) ואחת ארד (משחה 100 מ' סגנון חופשי), הישג שנחשב בעיני כל ספורטאי אחר כהצלחה ענקית, אבל אכזבה גדולה מבחינתו של ספיץ.

 

המטרה - מינכן

 

אולם לא עלה על דעתו לוותר על חלומו. מרק התיישב באינדיאנה, והחל להתאמן אצל מאמן השחייה הידוע דוק קאונסילמן (Doc Counsilman), שהיה מדריכו במקסיקו. במהלך השנים שבין 68' ל- 72', מצעד המדליות, השיאים והתארים  של מרק ספיץ לא חדל לרגע: בשנים 1969, 1971 ו- 1972 הוענק לו תואר "השחיין הטוב בעולם"; בשנת 1972 כללה רשימת הישגיו 23 שיאי עולם ו- 35 שיאי ארה"ב. אבל גולת הכותרת של כל אלה היתה ההכנות למשחקים האולימפיים של מינכן, 1972.

 

המשחה הראשון של ספיץ במשחקים האולימפיים של שנת 1972 היה למרחק 200 מ' פרפר. הוא יצא מהבריכה כמנצח, ובעל שיא עולם נוסף. בעת טקס הענקת הפרס פרצה שערורייה: ספיץ הופיע יחף, מחזיק בידיו נעלי התעמלות עם הסמל המסחרי של יצרן הנעליים בולט למרחק. הנהלת המשלחת הסובייטית הגישה מחאה בשל  "המסחור הגס" במשחקים האולימפיים. המחאה נדחתה, ובערבו של אותו יום, 28 באוגוסט, זכה מארק בזהב נוסף, בניצחון הקבוצתי במשחה שליחים 4x100 מ' בסגנון חופשי. למחרת היום זכה מרק במדליית זהב שלישית, במשחה 200 מ' בסגנון חופשי. יום מנוחה וב- 31 באוגוסט לא נתן ספיץ סיכוי כלשהו למתחריו במשחה 100 מ' פרפר. בהמשך -  משחה שליחים 4x200 מ' סגנון חופשי, שבו זכתה נבחרת ארה"ב בזהב, מדליית זהב על המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ולסיום –מדליית הזהב  השביעית באולימפיאדת מינכן, עם ניצחון שחייני ארה"ב במשחה שליחים 4x100 מ' בסגנון מעורב. כל משחה שבו ניצח ספיץ במינכן, אם אישית ואם בהרכב הקבוצה, הסתיים בשיא עולם חדש. ואם לא די בכך, התברר בסיום תחרויות השחייה כי באמתחתו הופיע שיא נוסף: עד ספיץ היה בעל כמות "הזהב" הגדולה ביותר (חמש מדליות)  הסייף האיטלקי נדו נאדי (Nedo Nadi) באולימפיאדה באנטוורפן בשנת 1920.

 

ימים ספורים לאחר מכן, ב- 5 בספטמבר 1972, חדרו מחבלים פלשתינים לכפר האולימפי במינכן, ירו בשניים וחטפו תשעה מחברי המשלחת הישראלית. ספיץ, אשר סיים לפני זמן-מה את המשחה המנצח הסופי, שקע בתרדמה עמוקה באחד הבתים הסמוכים. בהקיצו בבוקר נודע לו על האסון. היהודי מרק ספיץ הזדעזע, גינה בקצרה, אך בחריפות, את הרצח – ועזב את המשחקים בליווי אבטחה כבדה, מבלי שהמתין לסיום המשחקים.

 

מוקף תהילה והערצה, זנח גיבורנו את תוכניתו ללמוד רפואת שיניים, והתמסר לחברות פרסומת שונות. נעלי התעמלות "אדידס" ואימוניות "ספידו", סכיני גילוח "שיק" ואריזות חלב... עשרות מוצרים זכו שפניו המחייכות של ספיץ יוביל אותם. הכרזות שבהן מופיע ספיץ בבגד-ים ו- 7 מדליות זהב מעטרות את חזהו, נחטפו כסופגניות חמות. מופעים שהוכנו במיוחד עבור המאסטרו הגדול, הסתיימו בכישלון. גם בהוליווד לא שפר גורלו. את הקריירה, שארכה קצת יותר, כפרשן רדיו, הוא זנח.

 

הנושא הרומנטי בחייו של ספיץ התגלגל באופן מאוד בלתי אופייני לכוכבים מסוגו. הערצתן העצומה של האמריקאיות, ולא רק הן, לא השפיעה על חיי האישות שלו. כאשר הזדמן לו באקראי, תצלומה של בתו של שותפו של אביו לעסקים, התאהב בה ספיץ על סמך תמונתה בלבד, ועד היום חי מרק ספיץ עם סוזי וויינר ושני בניו מתיו וג'סטין. פה ושם הוא עוסק באימון שחייה, מתפרנס ממסחר בנדל"ן בבוורלי הילס, ובעיקר מתמסר לתחביבו המועדף - שיט מפרשיות ומסעות מסביב לעולם.

 

אפיזודה נוספת, מעט מגוחכת ובעיקר מיותרת, העיבה מעט על הקריירה הספורטיבית המפוארת של מרק ספיץ. בשנת 1989, בהיותו בן 40 כמעט, הודיע ספיץ כי החל להתכונן למשחקים האולימפיים של ברצלונה, 1992. כעבור שנתיים נאלץ "שחיין המאה" להודות, כי הדבר אינו בר ביצוע: גם הוא לא הצליח לעצור את שעון העצר הביולוגי.

 

ואולי כוחו, כמו שמשון הגיבור בזמנו, היה דווקא בשפמו? בכל אופן, לשאלתו של המאמן הסובייטי במינכן, האם שפמו אינו מפריע לו בשחייה, הוא השיב כי להיפך - השפם מתעל את המים מן הפה... שנה לאחר מכן גידל שפם אחד השחיינים הסובייטים הטובים באותה תקופה, ולדימיר בורה. כיום ספיץ לא רוצה עוד בשפם: "צומח שם משהו אפור. זה לא זה".

 

 

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון הישראלי בשפה הרוסית "וסטי", ב- 15 באוקטובר 2002

* תרגום מרוסית: יעקב גולן



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
25.8.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן