שני הרשקו: "משחקי לוס אנג'לס 2028 יהיו צומת דרכים עבורי"

עם הפנים לקמפיין האולימפי שייפתח ביוני 2026, על שני הרשקו, מאמנה המעוטר של נבחרת הג'ודו הלאומית, יהיה לא רק להצעיד את דור ההמשך אל צמרת הג'ודו העולמית, אלא גם לשמר את מקומן של הג'ודאיות הבכירות של ישראל גבוה בצמרת. שני הרשקו: "ננסה להגיע ללוס אנג'לס לפחות עם 10 ספורטאים וספורטאיות". ריאיון

אחרי קמפיין פריז 2024 המרגש וההיסטורי בו 3 מתוך 7 המדליות של ישראל במשחקים האולימפיים פריז 2024 נרשמו על שם הענף, שנת 2025 נרשמה כאחת מהשנים הסוערות שידע הג'ודו הישראלי: בנוסף להתפטרותו של אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים, גם פרישתם הטבעית של ספורטאים ותיקים דוגמת טל פליקר, טוהר בוטבול, לי קוכמן, שירה ראשוני ופיטר פלצ'יק, מיצבה את 2025 כשנת חילופי דורות ובפרט בנבחרת הגברים.

מאמן הג'ודו הלאומי, שני הרשקו, השבוע במכון וינגייט.

כיום, כחצי שנה אחרי איחוד נבחרות ג'ודו הגברים והנשים לנבחרת על לאומית אחת, נראה כי מינויו של שני הרשקו, מאמנה המעוטר של נבחרת הנשים, למאמן העל של הנבחרת השקיט וייצב את המערכת.

כאחד מהמאמנים האולימפיים המצליחים בעולם עם 4 מדליות אולימפיות ברזומה – מדליית הארד של ירדן ג'רבי בריו 2016, מדליית הארד הקבוצתית בטוקיו 2020, מדליית הכסף של ענבר לניר ומדליית הכסף של רז הרשקו בפריז 2024 – וכן 2 אלופות עולם (ג'רבי 2013 ולניר 2023), כמו גם זכייה בתואר "מאמן השנה של ישראל" לא פחות מארבע פעמים ופעמיים זכייה בתואר "מאמן השנה באירופה" (2014, 2024) – על שני הרשקו יהיה להוכיח את גדולתו גם הפעם, אל מול האתגרים המשמעותיים בדרך ללוס אנג'לס 2028.

בשיחה פתוחה רגע לפני שנפרדים משנת 2025, שני הרשקו מאמן הנבחרת הלאומית המאוחדת, נשמע זהיר אבל אופטימי:

"אני מקווה שנגיע ללוס אנג'לס 2028 עם 10 ספורטאיות וספורטאים שביום נתון, לפחות 2 או 3 מהם יוכלו להילחם על מדליה – ובתקווה גם לזכות בה".

ומוסיף: יחד עם זה, צריך לזכור שלפחות עבור חצי מהם זו תהיה הפעם הראשונה בה ישתתפו במשחקים אולימפיים".

שני הרשקו, המאמן הלאומי המעוטר בישראל. צילום: באדיבות איגוד הג'ודו בישראל.

אז עכשיו מדברים על נבחרת ישראל בג'ודו, גברים ונשים יחד. איך זה עובד?

"ראשית, האיחוד לנבחרת אחת הוא תהליך וכמו בכל תהליך, גם כאן יש אלמנטים של ניסוי וטעייה. שנית, בנבחרת הגברים היה פער מאוד גדול בין הספורטאים הבוגרים האולימפיים לבין הצעירים, וברגע שהוותיקים המנוסים לא כאן, אז הפער שבין נבחרת הגברים עם הספורטאים הצעירים לבין נבחרת הנשים ניכר – לא בהכרח ברמה של הג'ודו אלא ברמה של ההישגים.

זה אתגר גדול לי ולכל המערכת לנסות לקחת את הגברים למעלה בלי שזה יפגע בנשים ולשמר אותן למעלה.

יש כאן אתגרים מאוד גדולים אבל יש כאן גם צוות מאוד טוב. יש כאן ספורטאיות וספורטאים מאוד מחויבים ומבחינתי מי שלא מחויב לא יכול להיות כאן".

היססת לפני שקיבלת על עצמך לאמן את שתי הנבחרות?

"אני עובד באיגוד הג'ודו בישראל הרבה שנים כמאמן בנבחרת ולפני כן גם כספורטאי וכמאמן – אז כשהארגון שלי צריך אותי וקורא לי – אז אני בא! כמובן שהאתגרים משמעותיים אבל זה לא יגרום לי להסס כשצריכים אותי.

באופן אישי זה בא לי יחסית בזמן טוב כי העשייה הזאת נתנה לי מוטיבציה לנסות להצליח גם בתנאים מורכבים".

איך הבנות קיבלו את השינוי?

"אומנם לא עשינו משוב אצל כל הספורטאיות, אבל בגלל האופן שבנינו את זה נראה לי שכל הצדדים מרוויחים. יש כאן צוות מאוד גדול, ובשורה התחתונה הן חוברו לנבחרת גברים מלאת מוטיבציה, כך שנוצר כאן תלכיד חברתי טוב.

האימון המשותף מאפשר לנשים להתאמן מול יריבים חזקים וזה מעלה את הרמה של כולם. ברור שתמיד בכל טוב יש גם רע ובכל רע יש טוב. אני חושב שבסיטואציה הזו מעבר לאתגר – הטוב עולה על הרע וכולם מבינים את זה, אבל כמובן שרק ימים יגידו."

בתמונה: סגנית האלופה האולימפית, ענבר לניר, באימון נבחרת ישראל במכון וינגייט. 

עם הפנים לקריטריון האולימפי שנפתח ביוני 2026

בניגוד למשחקים האולימפיים טוקיו 2020 ופריז 2024 – בהם ארסנל המועמדות והמועמדים להצטרף למשלחת הישראלית היה יחסית ברור – הרי שלכל הפחות בגזרת הגברים, עבור רוב הספורטאים שישיגו את הקריטריון ללוס אנג'לס 2028 אלו יהיו המשחקים האולימפיים הראשונים בקריירה.

שני הרשקו:

"בשלב הראשון צריך לאתר את הספורטאים שלא היו באולימפיאדה ושיוכלו להגיע לשם. גם בנשים אני מקווה שתהיינה אחת או שתיים שעבורן זו תהיה הפעם הראשונה"

ומבהיר: "כרגע אנחנו עדיין רחוקים מגיבוש יחידת העילית הזאת. הקריטריון ללוס אנג'לס 2028 מתחיל כבר ביוני 2026 ואנחנו מקווים עד אז לגלות את הספורטאים שיש להם סיכוי להגיע עד לאולימפיאדה ולהצליח בה. בשלב הזה כבר יש מספר ספורטאים צעירים שהתחילו להוכיח את היכולות שלהם. אני מקווה שנצליח בחצי השנה הקרובה לייצר כאן קבוצה של 20-15 ספורטאים וספורטאיות שירוצו חזק מאוד על הקריטריון האולימפי ללוס אנג'לס 2028".

מהם האתגרים העיקריים של הנבחרת נכון להיום?

"האתגרים מוכתבים מדרישות הענף והתוכנית השנתית של האיגוד העולמי. אנחנו צריכים להעלות את הרמה של הספורטאים ולהביא אותם מוכנים לתחרויות, בתקווה שאלו שאנחנו מאמינים בהם יבססו את המעמד הבין-לאומי שלהם ויצליחו להיות מדורגים בין 30 הראשונים בעולם! אין ספק שיש פה עבודה וכרגע אנחנו איפה שהוא בסוף של ההתחלה.

בשלב הזה אנחנו עושים ניסוי וטעייה כדי לשמר את הטוב ולשפר את מה שצריך. אני מאוד אופטימי ומאמין שאנחנו נצליח!

בשלב הזה, מהם היעדים למשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 2028?
"המטרה היא שיהיו לנו 3-2 ספורטאיות וספורטאים עם פוטנציאל להילחם על מדליות אולימפיות. לצד זה,

צריך להביא עוד ספורטאים לרמות הגבוהות כדי שנבנה לנבחרת בסיס רחב ואולי נצליח לדחוף גם לתחרות הקבוצתית.

אני מקווה שנגיע ללוס אנג'לס 2028 עם 10 ספורטאיות ספורטאים אולימפיים שביום נתון 2 או 3 מתוכם יוכלו להילחם על מדליה אולימפית וגם לזכות בה". 

נוכח ההישגים בפריז אפשר היה לצפות שתדבר על 3-2 מדליות רק מקרב הנשים, לא כולל הגברים, לא?

"בדיבורים אפשר לזכות ב-13 מדליות זהב. בשלב הזה, אנחנו עדיין צנועים בציפיות ואין לי בעיה להתמודד עם תוצאה שתעלה על הציפיות. אני מקווה שהתוצאה לא תהיה נמוכה מהציפיות!
צריך להיות ריאליים.

למדליסטים של פריז 2024 לא מובטחת מדליה במשחקים הבאים. רז הרשקו וענבר לניר מדהימות אבל גם להן יש את הקשיים שלהן ויש עוד ספורטאיות וספורטאים טובים.

צריכים להיות צנועים. תדברי איתי שוב בעוד שנה ונראה אם הציפיות שלי יעלו – ורק נקווה שלא יירדו."

עבודה קשה וחתירה בלתי מתפשרת למצוינות

שני הרשקו בן ה-52, נשוי לקלי ואב לשניים: קים בת ה-25 שהשנה נישאה וסיימה תואר שני ולי בן ה-20, לוחם ביחידה מובחרת. במעט הזמן הפנוי שנותר לו, הוא הכי אוהב "לבלות עם המשפחה". ברוב הזמן הוא עובד קשה בהכנות ובאימוני הנבחרת במכון וינגייט, ובנסיעות לתחרויות ולמחנות אימונים בחו"ל. "אין מה לעשות" הוא אומר בחיוך ומבהיר: זאת העבודה והאחריות היא גדולה!"

איזה ספורטאי היית?

הייתי ספורטאי שחשב שהוא הולך להיות הדבר הבא בג'ודו העולמי. הייתי אלוף ישראל בכל הגילאים ובקנה מידה ישראלי הייתי ספורטאי טוב, אבל בתנאים שהיו אז, אני מניח שלא הייתי זוכה בהישגים בין-לאומיים משמעותיים. בתנאים שהיו – רמת היכולת שלי לא הייתה מספיק טובה. בגיל צעיר החלטתי שאני לא מספיק טוב כספורטאי ועברתי לאימון מתוך אמונה שכמאמן אוכל לעשות דברים משמעותיים יותר. במצב הקשה בו היה אז הג'ודו בארץ, זו הייתה חצי פנטזיה".

פדנטיות ומחויבות ללא פשרות. צילום ארכיון: עודד קרני למכון וינגייט.

מה לדעתך מייחד אותך ועומד מאחורי ההצלחה שלך כמאמן מצליח בקנה מידה בין-לאומי?

"אני פדנט! המחויבות שלי גבוהה מאוד, הדרישות גבוהות, הסטנדרטים מאוד גבוהים והשאיפה היא להעלות אותם כל הזמן.

למרות שכל אחד אולי רוצה שיאהבו אותו, אני מעדיף שיכבדו אותי ולא שיאהבו אותי ויותר מזה – מה שאני דורש מאחרים אני קודם כל דורש מעצמי. מישהו יקרא לזה 'קשוח', מישהו יגיד שהדרישות שלי 'לא הגיוניות' אבל זה מה שמייחד אותי ומבחינתי זה החלק הקל.

אני תמיד אומר לספורטאים שלי: כשהמחויבות שלך תהיה גבוהה, כשתגיע לפני כולם, כשתנסה להיות מוכן לפני כולם, ושתשקיע הכי הרבה – זה יהיה החלק הכי קל כי הוא תלוי רק בך!

אתה לא תלוי בזה באחרים. בסוף באים לקרב ולפעמים הולך קצת יותר טוב או פחות טוב, אבל כשעושים את הבייסיק בצורה מוקפדת ובמחויבות גדולה יותר מכולם אז צוברים יתרון – לצערי הרבה פעמים מזלזלים בזה".

איך העובדה שאתה בן לניצולי שואה עיצבה אותך?

"זה טבוע ב-DNA שלי וזה נתן לי שני דברים: האחד, את החיבור החזק למדינה והשני, את היכולת להכניס כל דבר לפרופורציות.

עבורי זה עוגן דו-כיווני: מצד אחד מוטיבציה כי אתה נלחם פה על משהו יותר ממישהו ממדינה אחרת, מצד שני, כשמישהו מתלונן על כך שהוא עובד קשה אז אני אומר לו, 'לזה אתה קורה קושי?!' זה כוח שעוד לפני ה-7 באוקטובר ניסיתי להנחיל לספורטאיות שלי. יחד עם זאת, העובדה שאני בן לשורדי שואה גם ערערה המון דברים, אבל בג'ודו אתה לומד שאכן אתה יכול ליפול אבל השאלה היא איך אתה קם. אין ברירה אחרת. יותר מזה, אני גם בן למשפחה שכולה (אחיה של אימא שלי נפל במלחמת השחרור) ויש לי בני משפחה קרובים שנמצאים בתפקידים צבאיים משמעותיים.

ככל הכול, אני בטוח שיהיה פה הרבה יותר טוב כי אני יודע איזה אנשים טובים יש פה ועם כמה מוטיבציה. יש במדינה שלנו אנשים שבכל יום מסכנים את החיים שלהם בשבילנו, אז מי אנחנו שנתלונן על משהו."

תמונת ארכיון: עם כרם פרימו ובנות אקדמיית וינגייט. צילום: עודד קרני למכון וינגייט.

פטריוט אבל "בלי הנחות" לספורט הישראלי

מה אתה חושב על מצב הספורט האולימפי בישראל?

"בחלק מהמקומות יש הרבה אנשים טובים ואיכותיים שרוצים מאוד שהספורט הישראלי יצליח, אבל זה לא תמיד מספיק! אני חושב שבהרבה רבדים הספורט הישראלי יכול לעשות יותר!

למשל, יש דברים כמו תקציבים וכו' שאני כל הזמן צריך להילחם עליהם. אז מצד אחד לייצג את המדינה זה הדבר הכי מדהים שיש, אבל מצד שני, אני מכיר את המסגרות במדינות כמו צרפת או יפן – מדינות שבשורה התחתונה אני אמור לנצח אותן. למרות הכול, זה לא אומר שהכול רע כאן – אחרת לא הייתי כאן! בכל מקרה, אני לא נותן לספורטאים או לצוות שלי להרגיש את הקשיים שלי".

מה צריך לתקן כאן במנטליות של הספורט בארץ?

"הכול מתחיל מהראש. צריך להבין שבסוף אתה נמצא בארגון ואיך שהראשים שלו מתנהגים, ככה זה יורד לכולם.

אתן לך דוגמה: אני הייתי ספורטאי בשנות ה-90 בנבחרת. בשנות ה-80 נניח, אם שני ספורטאים ניצחו שני קרבות ראשונים בתחרות בין-לאומית זה היה נחשב… עד שמשה פונטי, יו"ר האיגוד, הטמיע את הגישה שזה לא נחשב ושחייבים לזכות בהישגים! יותר מזה, עד לפני שמונה שנים אמרו שבהתעמלות, בשחייה ובאתלטיקה אי אפשר להביא מדליה אולימפית לישראל – גישה מוטעית מהיסוד כי עובדה שיש מדינות נידחות שכן זוכות.

כל ענף צריך ברמת ההתנהלות שלו לצאת מנקודת הנחה שהוא יכול וצריך להביא מדליה אולימפית אחרת זה לא ספורט הישגי.

לטעמי לא צריך לתקצב את מי שלא מאמין ופועל להישגים ברמה האולימפית".

עם רז הרשקו, מדלסטית הכסף במשחקים האולימפיים פריז 2024. באדיבות הוועד האולימפי בישראל.

שקלת פעם לאמן בחו"ל? אני מניחה שהיו לך הצעות, לפחות אחרי פריז 2024.

"היו לי כמה הצעות טובות. אם את שואלת אותי על לעמוד מול הפיתוי להרוויח המון כסף כמאמן בחו"ל, אז אני הרבה יותר שמח להמשיך ולהצליח עם ישראל. אני מחובר למדינה שלמרות כל האתגרים יש לה המון זכויות אצלי.

כרגע אני מחויב כולי לנבחרת ישראל אבל אני לא יכול להגיד מה יהיה האופק העתידי אחרי הקמפיין הזה. המשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 2028 יהיו מבחינתי צומת דרכים."

תסביר.

"הקמפיין ללוס אנג'לס 2028 הוא הקמפיין החמישי שלי – סימבולי לחמש הטבעות האולימפיות. ב-2028 אהיה בן 55 ואחרי הקמפיין הזה אני אחשוב מה אני רוצה לעשות. היו קמפיינים שרק רציתי להמשיך אבל אחרי פריז 2024 היו לי התלבטויות, אבל החלטנו שאני אלך בכל הכוח על הקמפיין הזה. בלוס אנג׳לס 2028 זו תהיה הזדמנות לסגירת מעגל גם עבור יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, שלא הצליח כספורטאי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, אז זו הזדמנות לתקן גם בשבילו".

על הייחוד של מכון וינגייט וחשיבות האקדמיה למצוינות

כמי שפועל כאן כל כך הרבה שנים, מה מכון וינגייט בשבילך?

"מכון וינגייט הוא מקום מדהים. רק המיקום שלו כבר נותן לו יתרון וערך. כשאתה נכנס לפה התחושה היא שאתה נכנס למקום מיוחד. הקרבה לים, כל הירוק – לפעמים זה גם יכול לכפר גם על רמת מתקנים. זה יתרון שהוא משמעותי. משהו שונה. עבורי מכון וינגייט הוא בפירוש הבית השני שלי. אני מאוד אוהב את מכון וינגייט ומאוד מקווה שהוא יצליח להגיע למקום המבטיח שהוא רוצה להיות כמו בתוכניות שלו.

מאז שגיא אטיאס נכנס לתפקיד מרגישים כאן משב רוח מאוד מאוד חיובי ומאוד טוב – למרות שאני בטוח שגם הוא כמנכ"ל המכון מתמודד עם אתגרים משלו, כמו כולנו".

"משב רוח חיובי ושינויים בשטח". בתמונה: גיא אטיאס, מנכ"ל מכון וינגייט ואייל אהרנסון, מנהל אקדמיית וינגייט למצוינות.

מה בעיניך התרומה של אקדמיית וינגייט למצוינות לספורט ההישגי?

"אקדמיית וינגייט למצוינות חשובה! גם בג'ודו היא הצמיחה הרבה מהספורטאיות והספורטאים הבולטים שלנו הם בוגרי האקדמיה של וינגייט, כמו למשל: ברוך שמאילוב, רז הרשקו, יולי מישינר, כרם פרימו, יצחק אשפיז ועוד רבים וטובים.

נראה שלאייל אהרנסון, מנהל האקדמיה, יש הרבה מוטיבציה ותוכניות לשנות דברים ורואים פה דברים בשטח. מה שהספורטאים יקבלו באקדמיה ישליך על אם הם יהיו ספורטאים אולימפיים או שלא.

תמונת ארכיון: רז הרשקו ויולי מישינר, בוגרות אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, באימון.

זה תלוי בערכים של האקדמיה, בדרישות המקצועיות, מה הסטנדרטים ואסור להתפשר על זה.

חשוב שרק הספורטאיות והספורטאים הטובים ביותר, ורק הם יהיו באקדמיה!"