ביקורת ספר: Reach For The Summit

בשנת 2008, שנתה האחרונה כמאמנת ראשית באוניברסיטת טנסי, פטרישה "פט" הד סאמיט הייתה המאמנת שניצחה הכי הרבה משחקים במכללות בארה"ב, גברים ונשים, בכל רמה שהיא! עשר שנים קודם לכן, כתבה סאמיט את הספר בו סיכמה את פילוסופיית החיים שלה (ולמעשה את פילוסופיית האימון שלה) על-פי 12 נקודות משמעותיות הידועות בשם The Definite Dozen

מאמנים בארה"ב ובעיקר המצליחים שבהם, יודעים לכתוב על הקריירה שלהם ועל החיים שלהם. פט סאמיט (באנגלית: Patricia "Pat" Head Summitt) מטיבה לעשות זאת גם, כפי שבא לידי ביטוי בכל אחד מ-12 פרקי הספר בהם שיבצה סיפורים מחייה האישיים: על ההורים שלה, על אחיה, על בעלה, על הבן שלה וגם מהחיים המקצועיים – על שחקניות שגייסה לטנסי, על כאלה שאימנה, על הצוות איתו עבדה וגם על יריבויות, הפסדים וניצחונות.

הנה כמה ציטוטים בולטים ומחשבות מהספר:

 

"השחקניות כיבדו את המערכת על אף שלא הרגישו מאוימות על ידה"

 

"טעיתי. המון. מ-1974 ועד ל-1986 הגענו 7 פעמים ל-final four והפסדנו שם. חלק מזה היה באשמתי. טעיתי כאשר חשבתי שאני צריכה להפחיד את השחקניות כדי שיעשו מה שאני אומרת. טעיתי כשחטאתי באימון-יתר".

 

"לא היה הישג גדול יותר מלהיות ספורטאית אולימפית. עם זאת, רציתי להשפיע על חייהן של נשים. זו הייתה התקופה בה מצאתי את התכלית שלי".

 

"זה היכה בי: עבור נשים הספורט הוא במה חשובה לתחושת הערך העצמי שלהן בעיניי עצמן! ככה זה היה עבורי. ביכולתו של המשחק ללמד אותך לחקור את היכולות שלך ולהעצים אותן ובכך כוחו. זה גם מסביר את ההתפוצצות כמות  הנשים המשתתפות בספורט מאז סוף שנות ה-70 ומדוע הייתה חשובה כל כך. תחשבו על התקופה בה נאסר על נשים לרוץ מרתון מהחשש פן ייגרם נזק לשחלות שלהן, על הימים בהם כדורסל הנשים היה נייח רק כדי לוודא שלא תתעלפנה. בניגוד לאותם ימים, משחק חופשי מאפשר חוויה של מצוינות, פיזית ומנטלית, והוא חשוב מדי להתפתחות העצמית של בני אדם מכדי למנוע את אותו מחצי מאוכלוסיית העולם".

 

"תשאלו את עצמכם אם אי פעם שכרתם לעבודה את שירותיו של אדם שהיה טוב מכם. אם התשובה היא לא, מצאו מיד את האדם הזה והעסיקו אותו ברגע זה – אבל הרבה יבחרו שלא לעשות את זה כי הם חשים מאוימים".

 

בטנסי השתמשו בשיטת תקשורת בשם "ריבאונד/2 נקודות": בכל פעם ששחקנית זכתה למילה טובה מסאמיט היה עליה להגיד "2 נקודות", ובכל פעם שקיבלה ביקורת, היה עליה להגיד "ריבאונד!". זה אילץ אותן לשים לב גם למחמאות ולא רק לביקורת וזה עזר לסאמיט לשים לב לאיזון שבין שני סוגי המשוב. המילה ריבאונד גם עזרה לשחקניות להגיב לביקורת בעשייה, כלומר לחזור לעניינים מהר.

 

אחרי הפסד כואב במיוחד בשנה בה סומנו מטרות גדולות, סאמיט רצתה לקיים עוד שיחה כואבת אבל החליטה נגד זה כשהבינה ש"יותר" אינו בהכרח "יותר טוב" – וכך, השחקניות קיבלו יום מנוחה והמאמנת קיבלה זמן לחשוב על הדברים. אגב, באותה השנה הן זכו באליפות המכללות.

 

לפני אחד האימונים סאמיט הבחינה שהשחקניות לא קשובות במיוחד. היא אמרה להן שהחליטה לבטל את האימון, אבל שבנקאי כל שהוא רוצה לתרום מלגה לשחקנית שתגיע ראשונה למשרד שלו. היא התחילה להגיד במהירות וברצף את ההנחיות להגעה למשרד שלו והשחקניות הקשיבו בשקיקה כי כל אחת מהן רצתה להיות הראשונה שמגיעה אליו!. אילו רק היו מקשיבות ככה באימונים…

 

בלילה לפני משחק ב-final four המכללות הצוות עבד כל הלילה כדי להכין את הקבוצה. למוחרת, בבוקר המשחק,  לא התקיים אימון כי המאמנים החליטו לתת לשחקניות לנוח. תחת זאת הם הביאו אותן למגרש כדי שתוכלנה לדמיין את עצמן מבצעות את מה שראו בווידאו. טנסי ניצחו בהפרש גדול. סאמיט מייחסת את קבלת ההחלטה ואת ההצלחה שנבעה ממנה לכך שהייתה בוגרת יותר ובטוחה יותר בעצמה כמאמנת.

 

מעת לעת סאמיט מארגנת ארוחה קבוצתית, אליה על כל אחת מן השחקניות להביא מאכל מסוים. כולן מתאספות ואוכלות והלקח בסיום הוא שכל אחת תרמה את החלק שלה ובתמורה כל הקבוצה הרוויחה מכך. גם אם שחקנית מסוימת לא אוהבת את המאכל שהוטל עליה להביא, הרי שהיא עשתה את תפקידה והקבוצה הרוויחה.

 

גם חשיבות הצורך בתיאום זוכה לביטוי יפה במשימת הארוחה הקבוצתית: כאשר לא ברור מי אחראית על איזה מאכל, סביר שהארוחה לא תצא טובה, שכן לפעמים אנשים יביאו יותר מדי מסוג מאכל מסוים  ולפעמים כולם יביאו שתייה – ולכן חשוב לתאם מה התפקיד של כל אחד – בדיוק כמו במגרש.

 

"פעם רציתי מאוד לשלוט בדרך בה השחקניות חושבות, אבל כדורסל זה משחק של מעברים מהירים, ולמעשה,  לשחקניות אין זמן לחשוב "מה פט תעשה במצב הזה?"

 

היום אני מורה טובה יותר: אני מעבירה את הידע שלי על המשחק ונותנת לשחקניות להחליט החלטות חכמות בעצמן. זהו לימוד אמיתי".

 

"מפיל ג'קסון למדתי את היכולת שלו לאפשר לאנשים לקבל את המקום שלהם. היו לו סבלנות וסובלנות לאינדיבידואלים מבלי להזניח את העקרונות הקבוצתיים. הוא אפשר לאנשים להיות מי שהם במסגרת גבולות הקבוצה".

 

"אני מוכנה לקחת משהו מכל אחד ולא משנה לי מי הוא. לאמץ רעיון טוב יותר מהרעיון שהיה לך זה לא משהו שצריך להיות נבוך בגללו. במקום להתבייש בזה שמישהו עושה משהו היטב, או לחשוב 'אני שונא אותו על זה שהוא ניצח אותי', צריך להגיד 'זה רעיון טוב – אולי כדאי לנו לנסות ליישם אותו בעצמנו?"

 

לפעמים סאמיט גם מאפשרת לעוזרים שלה להעביר חלקים מהאימון במקומה – זה שומר את הצוות מעורב ואת השחקניות בהקשבה. לדבריה "אם השחקניות ישמעו את הקול שלי שוב ושוב – הן תפסקנה להקשיב לו. לפעמים דרך שונה להביע רעיון דומה יכולה להעניק לכולם נקודת מבט אחרת.

 

שלוש שנים לפני כתיבת הספר, סאמיט התחילה להקליט אימונים בווידאו אחרי שקיבלה את הרעיון ממאמן נבחרת הגברים של האוניברסיטה. היא מיד הבינה את הערך בכך, לא רק עבור השחקניות. היא זכתה לראות את עצמה מאמנת. היא הבינה שהיא צועקת המון ושהיא רוב הזמן שלילית. זה עזר לה להתאים את סגנון האימון.

 

"אני רוצה לתת לשחקניות מסגרת ומשמעת, אבל אני גם רוצה שהן תלמדנה לתקן את עצמן. אני מקווה שהן תדענה לכוון את עצמן כשתאבדנה את הכיוון".

"ההצלחה האמיתית היא כשכבר אין להן צורך בי"

 

"לא פעם, כשאנחנו נתפסים לעניינים היום-יומיים, אנחנו שוכחים מה באמת חשוב לנו. אני אוהבת לשמור את המסמך הזה קרוב אלי כדי שירענן את זכרוני" היא כתבה לקראת סיום הספר, והציגה את תמצית 12 העקרונות שחשובים לה:

 

1. כבדי את עצמך ואת האחרים – Respect Yourself and Others

 

2. קחי אחריות מלאה – Take Full Responsibility

 

3. תפתחי נאמנות והפגיני אותה – Develop and Demonstrate Loyalty

 

4. למדי כיצד לתקשר בצורה מצוינת –Learn to Be a Great Communicator

 

5. טפלי במשמעת של עצמך, כדי שאף אחד אחר לא יצטרך לעשות זאת במקומך – Discipline Yourself So No One Else Has To

 

6. הפכי את העבודה הקשה לתשוקה שלך – Make Hard Work Your Passion

 

7. לא מספיק שתעבדי קשה – תעבדי גם בצורה חכמה – Don't Just Work Hard, Work Smart

 

8. שימי את הקבוצה לפנייך – Put the Team Before Yourself

 

9. אמצי את הניצחון כגישה – Make Winning an Attitude

 

10. היי תחרותית – Be a Competitor

 

11. השינוי הוא חובה – Change Is a Must

 

12. התייחסי להצלחה באותו האופן בו את מתייחסת לכישלון – Handle Success Like You Handle Failure