מעטפת וינגייט לענפי גלישת הרוח והשיט

פתיחת הקמפיין ללוס אנג'לס 2028 לאחר ההישגים הפנומנליים בגלישת הרוח בפריז 2024 היא הזדמנות מעולה לקבל הצצה לעבודת אנשי המעטפת המלווים את ענף השיט ושנמצאים לצידם של הספורטאים והמאמנים בהתמודדות עם האתגרים שהיו בדרך לפריז ואלו שעוד לפנינו. ד"ר דליה נבות מיצנר: "לקראת לוס אנג'לס 2028 עלינו להיערך ולהשתפר בליווי שאנו מעניקים לכלל ענפי השיט בשאיפה לסייע להצלחתם"

הזנקת הקמפיין האולימפי החדש של ענפי השיט למשחקים האולימפיים לוס אנג'לס 2028 עם תחרויות פתיחת עונה מוצלחות לנבחרת גולשות הרוח ושאותו תפתח גם נבחרת הגברים בגביע הנסיכה בפאלמה דה מיורקה עם האלוף האולימפי תום ראובני – מסתמנת בשלב מוקדם זה כהמשך טבעי למשחקים האולימפיים פריז 2024.

שירת "התקווה" על חוף הים במרסיי, לא רק הרעידה את הלבבות הדואבים של כולנו אלא גם שיקפה את ההתבגרות וההתבססות של ענף השיט וכלל הספורט ההישגי הישראלי בעשור האחרון. אחרי אטלנטה 1996, אתונה 2004 ובייג'ינג 2008 – ענף גלישת הרוח הישראלי עשה זאת שוב– הפעם עם המדליסטים האולימפיים גל פרידמן ושחר צוברי כמאמנים לאומיים שבידיהם הופקד אימון דור העתיד של גולשי וגולשות הרוח – כשלצידם צוותי אימון מוכשרים ואנשי מעטפת מדעית, רפואית ופרא-רפואית מהשורה הראשונה – על-פי מודל הליווי שבהובלת היחידה לספורט הישגי שבמכון וינגייט והוועד האולימפי בישראל.

כשהסתיים המחזור האולימפי הסוער לטוקיו 2020, האתגר של גלישת הרוח הישראלית היה לא רק לבנות נבחרות חדשות שתצלחנה בשלום את המאבק האכזרי על הכרטיס הבודד לפריז 2024 אלא גם את המעבר מה-RSX לדגם ה-IQ-FOIL האקסטרימי וגדול המפרש שהצריך עלייה במשקל ולווה בגידול בשכיחות פציעות הטראומה. צוותי המעטפת מהמרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט – ביתם היבשתי של נבחרות השיט וגלישת הרוח הישראליות – היו שם לצידם.

נועה לסרי, ד"ר דליה נבות, תום ראובני, שי קקון וניתאי חסון בכפר האולימפי פריז 2024

הזווית הפיזיולוגית – מעקב ואיסוף נתונים

ד"ר רותם כסלו כהן, מנהלת מחלקת הפיזיולוגיה ומדעי האימון של המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, מלווה את גולשי הרוח בעשור האחרון – עוד לפני המשחקים האולימפיים ריו 2016 כשעבדה עם גולשי הרוח מעיין דוידוביץ ונמרוד משיח. מאז היא מגיעה לאימונים, עולה על סירה, דוגמת לקטט, עוקבת אחר נתוני האימונים, מייעצת ומלווה מקרוב.

"לקראת פריז 2024 התחלתי את העבודה עם שחר צוברי שקיבל את אימון נבחרת הנשים בגלישת רוח אחרי טוקיו. אומנם אני מגיעה מתחומי ספורט ואימון אחרים אך מדובר על תחום מרתק מקצועית ומאתגר מאוד מבחינה פיזיולוגית אותו למדתי להכיר בשנים האחרונות. השיט הוא ענף עם דרישות פיזיולוגיות ומנטליות כבדות: חמישה ימי תחרות, תלויים במזג האוויר. צריך לזכור שזה ענף לא מדיד ומורכב בגלל התלות בתנאי מזג האוויר. למשל, אפשר לתכנן אימון או מבדק אבל פתאום אין רוח. לא פשוט".

אז איך בכל זאת צולחים את האתגרים הללו?

"שנה אחרי טוקיו 2020 הכנסו את הספורטאים והספורטאיות לשגרת עדכון נתונים בישומון Training Peaks שלרוב עובדים איתה בענפי סיבולת כמו ריצה וטריאתלון. התוכנה מתממשקת לשעון של כל ספורטאית ומספקת את כל נתוני המעקב הרלוונטיים מכל האימונים. העבודה עם המערכת מאפשרת לי למשל להיכנס לאימון ים של גולשת רוח – לראות היכן גלשה, את נתוני הדופק וכו'. בסיכום השבועי של טווחי הדופק – רואים את ההתפלגויות וכל הנתונים – ושחר שלח לספורטאיות את הדיווחים באופן אישי ועקבי. זה שיקף לספורטאיות שזה חשוב ושעוקבים אחר הביצועים שלהן.

עבור ספורטאים המשמעות של מעקב כזה היא הרבה מעבר – הליווי מעניק להם שקט להתאמן – כל אחד בתחום שלו.

במסגרת הליווי שלנו גם הצוות המקצועי קיבל ייעוץ ופידבקים על תוכנית האימון שבנה עבור הבנות וזה עזר לו להתוות את הכיוון והדרך".

ד"ר רותם כסלו כהן בליווי פיזיולוגי "בשטח" עם גולשת הרוח שחר טיבי והמאמן שחר צוברי.

מה היו האתגרים הפיזיולוגיים במעבר לגלשן ה- IQ-FOIL?

"בהתחלה שחר צוברי אפשר לבנות הנבחרת להכיר את הגלשן החדש, לצבור הרבה שעות ים וללמוד את הטכניקה ועבורי זו הייתה ההזדמנות ללמוד יחד איתן את ההיבטים הפיזיולוגיים של הגלישה עליו. הייתי נכנסת איתם לים, לוקחת דגימות של לקטט, רואה בתחרויות לאיזה דפקים הם מגיעות. אחד הדברים המשמעותיים באותו שלב, היה גם לאפיין את סוגי השיוטים בדגם הזה לעומת הקודם: שיוטי סלאלום קצרים אבל בעצימות גבוהה (סביב 3 דקות כל שיוט). אפשר להשוות את זה לריצת 800 מ' באתלטיקה, מבחינת הדופק, הלקטט, הצורך להתרכז – ואפשר לקיים אפילו עד 6 שיוטים כאלה ביום. כלומר צריך להתאושש מזה ומייד לצאת לשיוט נוסף. לעומת זאת שיוט הקורס רייס ארוך יותר – 10 דקות ועד 4 שיוטים ביום תחרות בהתאם לתנאי הים".

איך איסוף הנתונים סייע הלכה למעשה?

"בשנה הראשונה למשל היה עלינו להתמודד עם תלונות על קושי לייצר כוח במים ולהתמיד בעצימויות גבוהות. הבנות דיווחו על 'ידיים כואבות וקשות כמו אבן' – וזה היה הגיוני כי ראינו שבאימונים שלהן הן לא הגיעו לעצימויות גבוהות כאלה. בהתאם לזה המלצתי לשחר לייצר אימוני אינטרוולים בתוך המים שיביאו אותן לדרגות העצימות הנדרשות. החשיבות הייתה לייצר ספציפיות בתהליך האימון ולוודא שהן מגיעות לעצימות הנדרשת בים ממש כמו בענף הספורט בו הן מתאמנות ומתחרות. בנוסף, התבצע מעקב אחר עומסי אימון מצטברים על בסיס דיווחים סובייקטיביים, כלומר דיווחים של הספורטאיות איך הן הרגישו במהלך האימונים. מכיוון שמדובר בענף בו לעיתים קיים קושי לבצע מדידה אובייקטיבית אחר עומסי האימון שולבו גם מדידות סובייקטיביות.

אין ספק שבזכות זה שהבנות אספו את הנתונים ובזכות זה שצוות האימון בהובלת שחר צוברי השתמש בנתונים לטובת בקרה של תהליך האימון – התקבל מענה מקצועי ויעיל לאתגרים שבדרך.

מבחינתי שיתוף הפעולה הפורה עם הספורטאיות וצוות האימון לא ברור מאליו ולמדתי מהתהליך ומהדרך הרבה. כעת המטרה היא להמשיך ולשפר את תהליכי הליווי והבקרה בקמפיין הקרוב לקראת לוס אנג'לס 2028.

במבדקי כוח במרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט.

המעטפת הרפואית – ד"ר דליה נבות מינצר

על המעטפת המדעית, הרפואית והפרא-רפואית הניתנת לנבחרות השיט של ישראל בגלישת רוח – איי קיו פויל, קייט פויל, שייטי סירת 470 מעורב, סירת לייזר וסירות er49 – מנצחת רופאת הספורט ד"ר דליה נבות מינצר, מהמרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, המלווה את הענף מאז 2019.

ד"ר נבות מינצר, בת 57, אתלטית תחרותית בעברה (לשעבר שיאנית ישראל בקרב 7 עד לפרישה לפני משחקי סיאול 1988 בגלל פציעה) וספורטאית חובבת מעוררת השראה (טרקרית, גולשת קייט, רצה ריצות ניווט, טייסת אולטרה לייט ורוכבת על סוסים) הגיעה למכון וינגייט בשנת 2011 כרופאה של ספורטאי אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט. "תפקידו של רופא המלווה ספורטאי הישג לא מסתכם בטיפול במחלות בלבד. לתפיסתי, הגישה צריכה להיות רחבה הרבה יותר" מבהירה ד"ר נבות מיצנר: "כשנכנסתי לתפקיד רופאת האקדמיה הקמנו מערך ליווי כולל. הרעיון היה לייצר צוות ליווי רב-מקצועי שמתואם ומנוהל על-ידי כרופאת האקדמיה.

גיבוש צוות מעטפת בין מקצועי

שיתוף פעולה בין המטפלים בתחומי הפיזיותרפיה, התזונה, הפיזיולוגיה, הליווי המנטלי והרפואה קידם מאוד את המעטפת לספורטאי האקדמיה ואפשר יצירה של מסגרות מעקב טיפול ושיקום לצד פרויקטים ייעודיים בתחומי מניעת פציעות, שינה, שתייה מותאמת, תזונה ועוד. חלק משמעותי מהמודל שנבנה באקדמיה ורבים מהפרויקטים יושמו בהמשך גם בעבודה שלנו עם הסגלים האולימפיים.

עם תחילת עבודתי כרופאה של ענף השיט למדתי את הדרישות הייחודיות של הענף, בשאיפה להכיר את המאפיינים של ענפי השיט והגלישה השונים. זאת לצד היכרות עם הספורטאים, המאמנים ואנשי הצוות המקצועי.

לצורך ליווי הסגלים האולימפיים בנינו צוות הכולל ליווי פיזיולוגי של ד"ר רותם כסלו כהן, ליווי תזונתי של התזונאיות תמר אשלגי שעובדת עם גולשי הרוח ושל ד"ר שרון מאור שעובדת עם השייטים וגולשי הקייט, של צוות פיזיותרפיה – סאסקיה בלום ושלו כהן, של המעסה בוריס אטלס ושל מלווים מנטליים לכל ענף – הפסיכולוגים יורם גובר, שירה גיל ודניאלה כהן.

ד"ר דליה נבות בעת סימולציית קירור לפני משחקים אולימפיים.

מה כולל התפקיד שלך כרופאה המלווה את הענף?

"כרופאה המלווה את הענף, בנוסף לטיפול הרפואי השוטף, אני מעורבת גם בתהליכים של מניעת פציעות, מניעת עייפות ומניעת תחלואה. העיסוק כולל גם פיתוח והפעלה של תוכניות לשיפור התנהלות תזונתית, שמירה על מצב הידרציה, התמודדות עם תנאי עומס חום, התנהלות בטיסות ובמהלך תקופות של תחרויות ואימונים בחו"ל וכדומה.

איך למשל עובד השיתוף פעולה שלך עם הפיזיולוגית ד"ר רותם כסלו כהן?

"מעקב אחר העומס בו נתון ספורטאי יכול להיות קריטי. בכל שלב בשנה השאיפה היא להיות במצב עומס אופטימלי. עומס נמוך מדי יכול לפגוע בהתקדמות הספורטאי ועומס גבוה מדי לגרום לעייפות, לעלייה בסיכון לפציעות או לאימון יתר. בנוסף, הספורטאי חייב להגיע לתחרות מוכן כשהוא ביכולת שיא, לא פצוע ולא עייף.

תוכנית האימונים היא באחריות המאמנים, אך היכולת לנטר את עומסי האימון, לעקוב אחר היכולת הגופנית, לעקוב אחר המצב התזונתי והיארעות פציעות בקרב חברי הסגלים בענפים השונים חשובה מאוד והיא תלויה גם בסיוע שלנו וביכולתנו לתקשר עם המאמנים ועם הספורטאים.

למשל, אם מגיעות אליי שתיים או שלוש ספורטאיות עם כאבי גב אני יכולה לדבר עם המאמן ועם רותם לבדוק ולווסת את העומס ובמקביל לבדוק עם סאסקיה הפיזיותרפיסטית האם ואיזה תלונות התקבלו אצלה ואיזה פתרונות ו/או טיפולים היא יכולה להציע.

פציעות מרובות וכאבי גב

גלשן ה-IQ פויל המהיר הפך את גלישת הרוח למקצוע עם מאפיינים של ספורט אקסטרים. מבנה הגלשן, סגנון הגלישה והמהירות הגבוהה (לעיתים עד 50 קמ"ש) מעלים את הסיכון להתנגשויות והתהפכות במהירות גבוהה ולפציעות טראומה. במהלך הקמפיין האחרון היה על הצוות הרפואי והפרא רפואי להתמודד עם חבלות ראש, פריקות כתפיים, נקעים, שברים באצבעות הידיים והרגליים ומכות יבשות בגפיים בקרב הגולשות והגולשים. כל אלה בנוסף לפציעות משימוש יתר המוכרות גם בענפי השיט המסורתיים, דוגמת סירות הלייזר או ה-470.

ד"ר דליה נבות מינצר: "כתוצאה מהשינוי בדגמי הגלשנים והכנסתם של דגמי סירות חדשים עלה משמעותית הסיכון לפציעות הדורשות טיפול במהלך תחרויות, לפעמים גם על סירת המאמן בים או על החוף. לדוגמה, קרה שגולשת נחבלה בכף הרגל במהלך שיוט בתחרות מטרה וחבשתי אותה על סירת המאמן – מה שאפשר לה להשלים את יום התחרות ובסופו של דבר להיות מדליסטית באליפות עולם. במקרה זה, אם הייתה צריכה לחזור לחוף לטיפול, הייתה מפסידה את יום השיוטים וסיכוייה לעלות לגמר היו פוחתים משמעותית.

"בתור רופאת הנבחרת הישראלית היכולת שלי לטפל בספורטאים בזמן אמת חשובה. כמי שמכירה את הספורטאי, מבינה את דרישות הפעילות שלו ואת החשיבות של התחרות עבורו, אני יכולה לעיתים לקבל החלטות נכונות יותר מכל רופא אחר בארץ זרה.

רופא בבית-חולים מקומי בחו"ל לא תמיד יוכל לקחת אחריות, להבין את משמעות הפציעה או המחלה לספורטאי וליכולתו ולרוב לא חשוב לו במיוחד אם הספורטאי יתחרה או לא".

האלוף האולימפי, גולש הרוח תום ראובני וד"ר דליה נבות במשחקים האולימפיים פריז 2024.

יש החלטות שכרופאה תקבלי רק במשחקים אולימפיים?

"כרופאה את מצופה לפעול תמיד לטובת המטופל שלך ובריאותו בהווה ובעתיד. כאשר מדובר בספורטאי, טובתו ובריאותו לא מסתכמות בטיפול בבעיה הרפואית בלבד. לדוגמה אם שייט חתך את האצבע, קיימת סכנה לזיהום, והשייט יקבל הנחיה לא להיכנס לים למספר ימים. אבל, אם באותו יום מתחילה תחרות אולימפית, אליה התכונן ארבע שנים לפחות, והיא הדבר החשוב לו ביותר התמונה משתנה. אם לאחר שנדון במצב, ושאסביר לו את אפשרויות הטיפול והמשמעות של כל אחת מהן הוא יחליט להתחרות – אני אעשה כל דבר כדי לאפשר לו להיכנס למים מייד ולהתחרות באופן מיטבי, לעיתים גם במחיר של סיכון מסוים לטווח המיידי או הארוך.

באותו הקשר, במשחקים אולימפיים אם ספורטאי מקורר או סובל מווירוס, אני אסייע לו ואתן לו כל תרופה מותרת בתחום החוק כדי שיוכל להתחרות ולנצח. יכול להיות שנכון לו שינוח ושבכך יקטין את הסיכון לסיבוך אבל מצד שני הוא עלול להפסיד את מה שהתכונן לקראתו כל חייו. כמובן שכאשר מדובר בתחרות חשובה פחות הספורטאי לא יתחרה. גם בהקשר זה, להיכרות המוקדמת עם הספורטאים ועם המאמנים יש משמעות רבה".

הפיזיותרפיה – סאסקיה בלום ושלו כהן

"אני נמצאת שם כדי להוריד את הכאב ולאפשר להם להתחרות. לעשות חבישות תומכות שעוזרות למנוע פציעה ולהוריד עומס" אומרת עם חיוך גדול ומבטא הולנדי סאסקיה בלום, פיזיותרפיסטית המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, המלווה את ספורטאי הענף מאז תחילת הקמפיין לפריז 2024 שהתחיל בשלהי 2021. סאסקיה שעובדת צמוד עם ד"ר נבות, מגיעה גם לאימונים בשדות ים כשלצידה פיזיותרפיסט המרכז שלו כהן שמעניק לספורטאי הענף גם שיעורי תנועה.

"בדגם הקודם ה-RSX היה למשל טרפז ישיבה ועכשיו ב-IQFIOL טרפז גב – כך שהעומס השתנה והביא איתו יותר כאבי גב, יותר מכות ישירות, יותר טראומות ויותר נפילות וזה יצר שינויים פרסונליים.

בחו"ל – מטפלת בפציעות ובכל כאב שנוצר בתחרות. בתחרות העומס גבוה וגם זה תלוי ברוח. אם יש רוח חזקה – העומס על המערכת גדול יותר. כאבי גב, צוואר, כאבי כתף, פריקות כתף, נקעים בקרסול, שבר מאמץ – טווח רחב של פציעות.

שחר צוברי ושרון קנטור מעניקים הוקרה לפיזיותרפיסטית סאסקיה בלום במרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, אחרי פריז 2024.

כצוות רפואי דליה ואני עובדות צמוד מאוד. בשדות ים עולה לפעמים על הסירה כדי לראות את הטכניקות והדרישות. בתחרויות הבין-לאומיות בחו"ל זה יותר קשוח ואני זמינה על החוף לכל מקרה חרום כדי לתת מענה על החוף – לפני התחרות ואחריה".

להעלות משקל ומסת שריר – מהר ובצורה איכותית

כמו ד"ר כסלו כהן גם תזונאיות הענף, תמר אשלגי וד"ר שרון מאור מהמרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, מלוות את הענף עוד מקמפיינים קודמים.

"מתזונאית שהייתה צריכה להציב גבולות ולדאוג למשקלים הנמוכים יותר –היה צריך לשנות כיוון. לעלות במשקלים אבל עלייה בריאה עם מעקב אחרי המדדים, בדיקות דם ועבודה צמודה עם ד"ר דליה נבות וגם עם ד"ר רותם כסלו כהן הפיזיולוגית". מספרת התזונאית תמר אשלגי האמונה על ליווי נבחרות גלישת הרוח.

"חשוב להבין שזה לא פשוט להעלות משקל.

האתגר היה לעלות עלייה משמעותית במשקל בצורה איכותית, פורפורציונלית ולשמור על זה, מבלי להקפיץ בצורה משמעותית את אחוזי השומן בגוף.

להגיע ל-12%-16% אחוזי שומן לעומת 8%-10% לפני כן. זה מורכב: לא תמיד נוח לספורטאי לעלות במשקל. אצל הגברים עלייה של סביב ה-10 ק"ג. מ-72 ק"ג הם עלו לכיוון 90/95 ק"ג ואילו בקרב הבנות עלייה מתונה יותר – עלייה מ-57/8 לסביבות 67 ק"ג.

איך הספורטאים התמודדו עם הצורך לעלות במשקל?

עם חלק מהבוגרים כמו תום ראובני, יואב כהן ויואב עומר עבדתי גם בקמפיין הקודם ככה שאיתם זה היה יחסית קל כי הם מכירים את הדברים אבל ככלל, זה לא פשוט להפנים את הרגלי האכילה החדשים שכרוכים בעלייה במשקל.

גולשי הרוח הצעירים בארץ מאוד חזקים בדגם הזה וצריך לזכור שחלק מהם עדיין נמצאים בגדילה.

התפיסה הייתה שהמשקל הגבוה שמאפשר להיות מהירים הוא החשוב ביותר להצלחה בדגם וההקפדה על איכות התזונה ירדה למקום השני.

זה לא נכון לזרז גדילה בכוח ולכן כשמישהו צעיר עולה במשקל שלא בהתאם לקצב הגדילה שלו – צריך לעזור ולכוון איך לחלק את האכילה לאורך היום ולהיערך עם הלוגיסטיקה שמסביב האכילה – באימונים בים ובתחרויות שבהם תנאי מזג האויר משתנים ויכול להיות מצב שבו מחכים שעות ארוכות לרוח – ולכן קיימת המון התארגנות סביב זה. אין תפריט קבוע ולכן העניין הוא להעניק כלים איך לעשות את זה בלו"ז דינמי ובסביבה משתנה, באיזה מאכלים לבחור ומתי. המון חינוך. זה לא 'שגר ושלח'!"

תמר אשלגי עם תום ראובני – ליווי תזונתי "בשטח".

מה המשמעות של התזונה ביום תחרות בגלישת רוח?

"הגולשים, כמו שייטים בענפים נוספים, יוצאים לתחרויות בנות 6-5 ימים ויש ימים שאין רוח ויושבים שעות על החוף ומחכים כמו שקרה גם בפריז 2024 – מתלבטים מתי לאכול ומה וזה משמעותי ביחס לתחרות. לרוב בין היום הראשון לבין היום האחרון של התחרות נצפית ירידה במשקל – גם כי קיים קושי אובייקטיבי לאכול מסודר בימים ארוכים בים ובחוף וגם בגלל המתח.

אחד האתגרים הוא לשמור על הכוח ולא לאבד משקל לאורך התחרות. הספורטאים יודעים להביא צידנית עם אוכל שיתאים לכל תרחיש.

בודקים מראש מה יש על החוף ומה אפשר לאכול באתר התחרות, אם בכלל, כי לא תמיד האוכל שזמין קרוב לאתר התחרות מתאים למי שמתחרה. הפתרון הוא שקונים לחדר במלון ומתארגנים מראש עם מזונות שקל לעכל: לחם לבן, ריבה, דבש, חמאת בוטנים, סנדוויצ'ים עם גבינה וריבה לקחת לים. כשמסיימים את יום התחרות מתחילה התעסקות עם פירוק הציוד – ולכן הספורטאים יודעים שכבר בשלב הזה חשוב לאכול משהו שלקחו אתם מראש כי להתחיל את תהליך ההתאוששות ליום התחרות הבא". כאן גם נכנסת סוגיית ההתייבשות וחשיבות ההידרציה (מיום) – שהיא נושא חשוב כשלעצמו.

במרסיי היו ימים חמים, בלי רוח וחיכו על החוף שעות כך שאפשר להתייבש בקלות בלי להרגיש. יש לזה השפעה גם על היכולת להתחרות, גם על ההתאוששות ובכלל כל המאמץ הנתפס קשה יותר".

התזונאית ד"ר שרון מאור עם השייטת שי קקון.

הכנות פיזיולוגיות ותזונתיות למזג האוויר במרסיי

כולנו זוכרים את הדיווחים על תחרות גלישת הרוח מהמשחקים האולימפיים פריז 2024, שכללו גם דיווחים על ימים ארוכים של המתנה לרוח במרסיי.

ד"ר דליה נבות מינצר: "הקיץ במרסיי הוא חם ולח ותחרויות שיט הן תחרויות של 6-5 ימים ומשך הפעילות מדי יום יכול להשתנות. אפשר להתייצב בבוקר לתחרות שמתוכננת לשעה 11:00 ואז למצוא את עצמך יושב על החוף שעות ארוכות בגשם או בתנאי עומס חום גבוה.

במצבים כאלה יהיה יתרון לספורטאי שיודע לשמור על עצמו בצורה הטובה ביותר מבחינה פיזית ומנטלית.

כי אם אתה לא שותה ואוכל מספיק עד לשעה שבה תתחיל התחרות (לפעמים גם 17:00 בערב), כשאתה רעב ועייף ותבצע פחות טוב. בספורט ברמות הגבוהות ירידה של עשירית אחוז ביכולת יכולה לגרום לכך שלא  תהיה בשיוט המדליות.

בענף השיט משמעות של עייפות קלה, מצב הידרציה לא אופטימלי או ירידה קלה בזמינות האנרגייה לא יתבטאו רק בהיבט הביצוע הפיזי, הן יכולות להשפיע גם על גם יכולת קבלת ההחלטות, לגרום לכך שלא תהיה ערני לרוח שמשתנה, תאחר מעט בסיבוב או תפסול בזינוק.

יותר מכך, כיוון שהתחרות נמשכת 6-5 ימים, התנהלות לא נכונה מיום התחרות הראשון יכולה לגרום לכך שתגיע ליום האחרון והמכריע קצת יותר עייף, מיובש, רעב או מותש מנטלית ותפסיד את המדליה גם אם היית יכול להיות מי שיזכה בה".

איך צוות המעטפת נערך לזה?

"לקראת התחרות האולימפית במרסיי הערכנו שיהיו תנאים מאתגרים של ימים ארוכים וחמים עם ביטולים ודחיות של שיוטים. החלטנו שאנחנו נהפוך את זה ליתרון" מספרת ד"ר דליה נבות מיצנר.

סגנית האלופה האולימפית, גולשת הרוח שרון קנטור עם התזונאית תמר אשלגי.

"המתמודדים שלנו תורגלו והתאמנו לתנאים הצפויים.

לכל ספורטאי הייתה תוכנית מותאמת אישית של שתייה, אכילה, מנוחה והתאוששות ובמבחן התוצאה זה הוכיח את עצמו!

בנוסף להישגים יוצאי הדופן, לא היו בנבחרת נפגעי חום, או התייבשות לא בין הספורטאים ולא בין אנשי הצוותים המלווים.

היכרות והכנה מותאמות אישית עם ירידה לפרטים כמו סוג אפוד הקירור המועדף על הספורטאי, מתי הוא צריך את האפוד שלו, איזה חטיף מתאים לו או איזה סוג שתייה הוא מעדיף הם חלק מהתמיכה שתרמה להישג.

השוני בין הספורטאים גדול והוא מתבטא בכל טווח הגורמים: מהעדפות לגבי ציוד שאת חלקו סייעו להתאים ולבחור אנשי הפרויקט הביומכני של הוועד האולימפי והטכניון ועד לאופן הליווי המנטלי.

ליווי פיזיולוגי ומדעי לנבחרת גולשות הרוח.

כדי להגיע מוכנים עשינו בדיקות וסימולציות מוקדמות בארץ ובמרסיי, בין השאר ביצענו מעקבי הידרציה שקילות, בדיקות דם ומעקבי מאמץ ויכולת באימונים ובתחרויות שונות. במהלך התחרויות האולימפיות במרסיי נכחתי בחוף ובמרינה לאורך כל ימי התחרות, סייעתי לספורטאים בהיבטים שהוזכרו הקפדתי על קשר רציף גם עם אנשי צוות הליווי שהיו בארץ, עם רותם על עומסי החום, עם התזונאיות לגבי הנחיות לשיפור התזונה והשתייה ולגבי השלמת חוסרים שהתגלו  במהלך התחרות, באופן זה סייענו בזמן אמת למאמנים ולספורטאים".

בהסתכלות קדימה עם הפנים ללוס אנג'לס 2028 – מה תרצי לשפר?

"תמיד יש לאן להשתפר ומי שלא מתקדם נסוג. חלק מהדברים שניתן לשפר ידרשו השקעה נוספת מבחינת תקציבים, שעות עבודה, נסיעות וציוד.

במבט קדימה למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028 – צפוי להיות חם ולח, לוס אנג'לס הרבה יותר רחוקה ממרסיי ויהיה יותר קשה להגיע לשם לאימונים ולהכנות.

ההישגים שהושגו בפריז 2024 היו חלומיים אך עם זאת חשוב להסיק את המסקנות, להיערך ולהשתפר בליווי שאנו מעניקים לכל ענפי השיט בשאיפה להמשיך ולהוביל ולסייע להצלחת ענף השיט כולו".

לאחר המשחקים האולימפיים פריז 2024 הודיע איגוד השיט העולמי על הקטנה מסוימת של גודל המפרש של גלשן הפויל עימו יתחרו בלוס אנג'לס 2028 – ונבחרות ישראל בגלישת רוח כבר החלו באימוניהן עם הגלשנים בעלי המפרש בגודל החדש. עדיין לא ברור עד כמה ידרשו שינויים במשקל גופם של הגולשים והגולשות – יתכן שיוכלו להיות מעט "קלים" יותר, אך עדיין קשה לקבוע ובכל מקרה המערכת כולה נכונה לאתגר. מבטיחים לעקוב.