הכנס את החיפוש שלך
לוגו וינגייט

“נדע להתמודד עם הקורונה גם בפריז 2024”

“נדע להתמודד עם הקורונה גם בפריז 2024”

מאת: Marie Rose
חדשות, המרכז לרפואת ספורט ולמחקר, מכון וינגייט, ספורט הישגי, TOKYO2020
14 - 11 - 21

כחודשיים אחרי טוקיו 2020, ד”ר לובה גליצקיה, רופאת הסגלים האולימפיים המיתולוגית, מתרפקת על האושר העילאי ברגעי הזכייה במדליות של מטופליה, מספרת על הלילות ללא שינה לפני היציאה לטוקיו ומספקת תובנות על מערכת האמון שבין רופא לספורטאי, על מודל המעטפת הרפואית ועל המשחקים האולימפיים בצל הקורונה. ד”ר גליצקיה: “עם הניסיון מטוקיו נדע להתמודד עם הקורונה גם בפריז 2024 – אבל יש תקווה שעד אז אולי כבר ניפטר מהמגפה”. ריאיון

באי המרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט לא יכולים לפספס את דמותה הקטנה ומלאת המרץ של ד”ר לובה גליצקיה, רופאת הסגלים האולימפיים המיתולוגית, כשהיא מתרוצצת בין חדרה לבין דלפק הקבלה או מפקחת מקרוב על מבדק של אחד ממטופליה.

23 שנים היא כאן – עובדת ומתגוררת במכון וינגייט – רופאת הסגלים האולימפיים מאז 2003. “וינגייט זה החיים שלי” היא אומרת בחיוך. המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 היו הפעם ה-6 ברציפות בה ליוותה את המשלחת הישראלית במשחקים האולימפיים.


איילת זוסמן, לינוי אשרם, נטלי ברטלר, ניקול זליקמן, לובה גליצקיה ואלה סמופלוב בטוקיו לאחר סיום המשחקים האולימפיים

 

ד”ר לובה גליצקיה: “מטוקיו חזרתי לגמרי מרוקנת. עוצמת הרגשות שחווינו שם במהלך התחרויות הייתה כה גבוהה שהיינו כל הזמן על הסף. לא לשכוח גם שהצלחה של מישהו מגיעה כשברקע עוד מהדהד חוסר הצלחה של ספורטאי אחר. היו ספורטאים שלנו שהפסידו בסיבוב ראשון וזה כואב. את נקרעת בין הרגשות החיוביים והאושר העילאי על הזכיות במדליות האולימפיות וההישגים היפים לבין הכאב והאמפתיה לאלה שהתכוננו לזה 5 שנים וברגע האמת לא הצליחו כפי שציפו. זה לא פשוט. זו המשלחת הכי גדולה שהייתה אי פעם וברור היה שיהיו גם אכזבות, אבל הגדולה היא שהם יודעים לאסוף את עצמם ולהמשיך הלאה. זה חוזק מנטלי יוצא מן הכלל שנבנה מהתמודדות יום-יומית עם הצלחות וגם עם הרבה אכזבות וכישלונות לאורך הדרך”.

 

יש רגע שיא אחד שתוכלי להצביע עליו ככזה שריגש אותך במיוחד?

“היו שם כמה רגעים שלא אשכח לעולם! זו ללא ספק הייתה האולימפיאדה המוצלחת והמרגשת ביותר שאני הייתי בה וזו הייתה ה-6 שלי. הזכייה של אבישג הגיעה ביום הראשון של המשחקים בלי שאף אחד ציפה לכך וזה היה נפלא ושחרר הרבה לחץ, כך שכל מה שהגיע אחר כך היה כבונוס. המדליה ההיסטורית הראשונה של נבחרת הג’ודו כקבוצה הביאה איתה אושר עצום, רגעי הזכייה של ארטיום היו מותחים ובלתי נשכחים וכמובן הזכייה של לינוי הייתה רגע של אושר בלתי נתפס! ישבנו שם ביציע עם דגלי ישראל ולא נשמנו – כל כך הגיע לה!

 

גם ההישגים במשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020 היו בלתי רגילים ומגיע קרדיט ענק למאמן יעקב בנינסון שהוא מדהים כבן אדם ולא רק כמאמן! כשמאמן אחד מביא מדליה אולימפית זה השיא – אבל כשאתה מביא 3 ספורטאים לזכייה במדליות אולימפיות ובשיאי עולם – אז אפשר כבר להגיד שאין דברים כאלה! כמובן שהיו ציפיות לאלופי עולם ולשיאני עולם – אבל הם עברו דרך לא פשוטה ושאפו ליעקב שהוא הצליח לסגור את כל הקצוות ולחבר עבורם את הכול – והוא עושה את זה לא רק במקצוענות גדולה אלא גם באהבה”.

 


פיטר פלצ’יק, ד”ר לובה גליצקיה, שגיא מוקי ואורי ששון בטוקיו: כולם היו בניה

 

היו עוד הישגים יפים בטוקיו 2020.

“ברור! במדינת ישראל רגילים לדבר רק על ההצלחות הבולטות אבל תראי מה הקשת איתי שני עשה במשחקים האולימפיים ומה מישה זילברמן עשה וההישג המדהים של מתן רודיטי – מקום 4! אומנם מקום רביעי הוא מתסכל אבל מי בכלל חשב שיגיע יום שנתאכזב ממקום 4 בשחייה?! גם ההישג הנפלא של אנסטסיה גורבנקו הצעירה והגמר של רביעיית השחיינים הוכיחו שקיים עומק בענף השחייה היוקרתי.

היחס לספורט האולימפי בארץ הוא די מאכזב – הספורטאים לרוב נשארים אלמונים ואת רובם מכירים בערך רק 150 האנשים שקשורים רגשית לספורט האולימפי – לצערי זו תרבות הספורט בארץ.

 

בכל מקרה, עד שנספיק לעכל ולנתח את מה שחווינו בטוקיו – המשחקים בפריז כבר ייצאו לדרך” אומרת ד”ר גליצקיה בהומור אופייני.

 

בימים שלפני טוקיו היא לא עצמה עין מדאגה והתרוצצה בין ערמות הטפסים והאפליקציות שהוועד האולימפי היפני הנחית ללא פשרות. כך למשל בערב חתונת אחותה של לינוי אשרם נרגעה רק אחרי שקיבלה תמונה ומסר מלינוי שאבא שלה הצמיד לה מאבטח לאורך כל האירוע כדי להבטיח שאיש לא יתקרב אליה.

 

ד”ר גליצקיה: “התרגשתי מאוד והייתי בלחץ גדול לפני היציאה לטוקיו בגלל הנסיבות. ככל שאתה יודע פחות, כך אתה ישן טוב יותר. תמיד חושבים על התסריט הטוב פחות. כרופאת ספורט אני לא מצילת חיים אבל לספורטאי זה החיים. כרופאת המשלחת יצאתי לטוקיו עם פחד מוות ובטוקיו תפקדתי על תקן ‘שוטרת קורונה’. המשחקים התקיימו בשיא האפידמיה – מגפה עולמית! מעבר להשלכות הבריאותיות והעובדה שכל המשלחת הישראלית חוסנה, התמודדנו עם זן הדלתא ששיעור הנדבקים בו בקרב מחוסנים גבוה. משמעות הדבקה של ספורטאי בקורונה באותו הזמן חלילה, הייתה שזהו סוף הסיפור מבחינתו! כל מה שעבדת בשבילו חמש שנים יורד לטמיון. בכלל, כל השנה שקדמה לטוקיו הייתה קפקאית – לא מעט ספורטאים שילמו מחיר וזה היה קורע לב”.


מימין: אדם בדיר, ד”ר לובה גליצקיה, ארטיום דולוגופיאט וסרגיי ויסבורג בטוקיו 2020: רגעי אושר בלתי נשכחים.

נדמה ש”שד הקורונה” לא היה כה נורא בטוקיו 2020, האומנם?

“מבחינת הקורונה, הוועד האולימפי הבין-לאומי ביצע מעקב ופרסם סיכום וסטטיסטיקה לפיה התחלואה בכפר הייתה נמוכה מאוד ברמה מדהימה וכפי שהגדירו את זה בהרצאה המסכמת – הכפר האולימפי בטוקיו היה המקום הבטוח עליי אדמות מבחינת הקורונה. התבצעו ברמה היום-יומית בדיקות קורונה לכל הספורטאים ולצוות ללא יוצא מן הכלל עם כל הטרחה שבכך, לרבות מילוי שאלונים שבלעדיהם לא ניתן היה להתקדם לשום מקום והתבצע מעקב הדוק גם אחר כך. כך למשל, בבוקר אסור היה לצחצח שיניים לפני שיורקים לתוך מבחנה וממלאים את אפליקציית OCHA ורק אז אפשר היה להתחיל את היום. כולם התנהלו עם מסכות באופן רציף ואף אחד לא קיבל הנחות או התלונן למרות מזג האוויר החם והלח שהיה שם. מה שהיה מפתיע מבחינתי שבניגוד לכל המשחקים האולימפיים ב-20 השנים האחרונות, לא היה אפילו מקרה אחד של זיהום בדרכי הנשימה העליונות בקרב כל 200 אנשי המשלחת הישראלית שזה נתון מדהים! בזכות המסכות שכולם הסתובבו איתן – חלק מרשימת התרופות הארוכה למחלות נפוצות שהכנתי כבר ב-2019 בהתבסס על ניסיון העבר היה מיותר”.

 

אז נסכם שלשמחתך היית מובטלת בטוקיו?

“לא בדיוק – למרות שאבטלה של הצוות הרפואי זה מצב אידאלי (צוחקת). כן התמודדנו עם מקרים של מחלות עור, בעיות במערכת העיכול, זיהומי עיניים, הפרעות בשינה ופציעות שונות. אין ספק ששמירה על היגיינה, מסכות ושטיפת ידיים מפחיתים את התחלואה בצורה משמעותית”.


ד”ר לובה גליצקיה בבדיקת קורונה לארטיום דולגופיאט במרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט לפני טוקיו 2020 (צילום: אבי שי)

 

עם המשלחת האולימפית לטוקיו 2020 שהייתה הגדולה בתולדות ישראל, נמנו השנה גם לא מעט מאנשי הצוותים הרפואיים והפרא-רפואיים הקבועים המלווים את הספורטאים בכל השנה.

 

ד”ר לובה גליצקיה: “ההחלטה העקרונית היא שמי שיוצא עם המשלחת האולימפית הוא הצוות המטפל. יכול להיות שיש צוותים טובים יותר ואפילו אפשר להביא לכפר אולימפי רופא זוכה פרס נובל לרפואה אבל זה לא יעזור – כי אתה חייב לבנות מול הספורטאי מערכת יחסים של אמון – בלי זה העניין אבוד – זו מהות הקשר! אני למשל רופאת ספורט – לא מומחית גדולה –אבל כאמור זו שאלה של אמון.

 

מערכת האמון שנבנתה ביני לבין הספורטאים המטופלים שלי ובינם לבין הצוות שעוטף אותם היא הבסיס לכול.

 

יותר מזה – ספורטאים מצביעים ברגליים – אפשר לספר לספורטאי עד מחר על רופא מומחה על אבל אם הוא לא מכיר אותו וסומך עליו – זה לא יהיה רלוונטי”.

 

מודל המעטפת הרפואית: אמון והתמקצעות ענפית

מאז הימים בהם ד”ר גליצקיה טיפלה בכולם, בהתאם למודל המעטפת הרפואית שהוחל לפני יותר משנתיים על-ידי הוועד האולימפי בישראל, שולבו במערכת אנשי רפואה ייעודיים לענפים מסוימים. כך למשל, את ענפי האתלטיקה, האופניים והטריאתלון מלווה ד”ר עידית שוב ואילו את נבחרות השיט והגלישה מלווה ד”ר דליה נבות – שתיהן מצוות המרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט.

 

ד”ר גליצקיה: “מענף האתלטיקה אני ממשיכה ללוות באהבה גדולה גם את חנה מיננקו וכמה ספורטאים, כמו גם את הפראלימפיים שלא יכולתי להיפרד מהם. בכל מקרה, ברור שאני נותנת שירות לכולם כשהרופאה שלהם לא כאן. ייקח לי זמן להתרגל לרעיון שאני כבר לא הרופאה שלהם כי שנים טיפלתי בכולם”.

 

האם לדעתך מודל המעטפת הרפואית עובד?

“כן ובצורה טובה. כמערכת של הספורט הישגי – יש הערכה הדדית בין המרכז לרפואת ספורט ולמחקר לבין בית החולים “מאיר” והוועד האולימפי. אנחנו מעריכים האחד את השני – יודעים להתייעץ, לשאול שאלות וכשצריך – גם להתווכח – אבל  אין מלחמות אגו כי ידוע שכאשר הן מתחילות העונה נגמרת. אני רוצה לציין לשבח את פרופ’ דני נמט, המנהל הרפואי של הוועד האולימפי, שעוזר ומשתף פעולה בצורה בלתי רגילה!

הצלחנו ליצור כאן מערכת שעוטפת את הספורטאים ומלווה אותם. בנינו מערכת שפשוט עובדת, גם אם אינה מושלמת. היום מבינים שההתמחות המקצועית הענפית היא המפתח להצלחה.

כיום לכל ענף יש תזונאי, פסיכולוג, פיזיותרפיסט וכו’ וגם השתדרגנו מאוד גם בציוד. ברור שהייתי רוצה שלכל ענף יהיה צוות משלו אבל יש גם ענפים עם מעט ספורטאים ולכן קשה ליישם את המודל הזה במלואו. בכל מקרה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט ובמיוחד עם ראש התחום סהר אלוני, האחראית על יישום מודל המעטפת והמתפקדת כ’מבוגר האחראי’ של כולנו – והכול בתמיכה מלאה של מנהל היחידה דני אורן“.


מימין לשמאל, פרופ’ דני נמט, ד”ר לובה גליצקיה וד”ר ערן דולב דמשצ’ק בטוקיו 2020.

 

ד”ר לובה גליצקיה, עלתה מסנט פטרסבורג לבאר שבע ב-1990 יחד עם בתה הקטנה לנה ועם אימה – לאחר  שהתאלמנה מבעלה סרגיי בגיל צעיר – והחלה לעבוד כרופאת ספורט במכון וינגייט עוד בימים שניידת מבדקים של המרכז לרפואת ספורט ולמחקר הסתובבה ברחבי הארץ. לקראת משחקי אתונה 2004, זומנה על ידי גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי דאז, שהציע לה את תפקיד רופאת המשלחת הישראלית לאתונה –  ומאז היא שם – חיה ונושמת את הספורט האולימפי ומחוברת למטופליה בכל נימי נפשה.

 

מה את זוכרת מאולימפיאדת אתונה 2004?

“האולימפיאדה הראשונה זו לא משהו שאת שוכחת – השוק התרבותי האמיתי היה לראות את השוני בין בני האדם בכניסה לחדר האוכל הענק – שחקני כדורסל ענקיים ממוצא אפרו ולידן מתעמלות מכשירים סיניות קטנטנות – למרות שמבחינה ביולוגית, כולנו כמובן שייכים לאותו מין אנושי. היה מרגש! מבחינת הצוות הרפואי – יצאתי לאתונה עם פיק ברכיים ועם ‘פיזיותרפיסט וחצי’ אבל עברנו את זה. הרגע הבלתי נשכח היה ללא ספק הזכייה של גל פרידמן – אני עוד זוכרת את הרגע המדהים בו ההודעה הדהדה במערכת הכריזה. גם המדליה של שחר צוברי בבייג’ין הייתה מרגשת – מדליית הצלה שבזכותה כולנו במשלחת נשמנו לרווחה. בכל מקרה, מה שחשוב כרגע זה שטוקיו 2020 מאחורינו וכעת לפנינו מחזור אולימפי קצר מאוד – פחות משלוש שנים עד למשחקים האולימפיים בפריז”.

 

מה דעתך? יש סיכוי שגם המשחקים האולימפיים בפריז 2024 יתקיימו בצל הקורונה?

“מאוד יכול להיות – ואיך שזה נראה בשלב זה, אכן הקורונה כאן כדי להישאר וחייבים להסתגל לחיים איתה.

זה גם מה שהיה יפה בסופו של דבר בטוקיו 2020 –  הקורונה הייתה אבל הוכח שהחיים ממשיכים – זה המסר!

אומנם דרישות הבטיחות האפידמיולוגיות היו גבוהות מאוד ואנשים קיטרו כמה קשה אבל עובדה שכאשר אין ברירה אז עושים את זה – ובטוקיו הופגנה משמעת גבוהה מאוד. גם אם נגיע לפריז 2024 כשמגפת הקורונה עדיין נוכחת – לפחות נתנחם בזה שאנחנו כבר יודעים מה לעשות. אבל יש תקווה שאולי עד אז כבר ניפטר מהמגפה הזו. צריך להסתגל לזה ולהמשיך לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים – אין לנו אופציות אחרות”.

 

 

 

 

 

 

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

אריק זאבי: “מכון וינגייט – הפנים היפות של ישראל”

אריק זאבי: “מכון וינגייט – הפנים היפות של ישראל”

חדשות, מכון וינגייט, ספורט הישגי
25 - 11 - 2021
קרא עוד
הכנס הלאומי למדעי האימון – בסימן טוקיו 2020

הכנס הלאומי למדעי האימון – בסימן טוקיו 2020

חדשות, מכון וינגייט, ספורט הישגי, TOKYO2020
22 - 11 - 2021
קרא עוד
נחתם הסכם בתים לאומיים במכון וינגייט

נחתם הסכם בתים לאומיים במכון וינגייט

חדשות, מכון וינגייט, ספורט הישגי
28 - 10 - 2021
קרא עוד
סגן נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי במכון וינגייט

סגן נשיא הוועד האולימפי הבין-לאומי במכון וינגייט

חדשות, מכון וינגייט, ספורט הישגי
28 - 10 - 2021
קרא עוד
שינוי גודל פונט
ניגודיות