ניצחון הרוח: הספורטאים היהודים בשואה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזדמנות לזכור שגם עולם הספורט לא חמק מזרועותיה של המפלצת הנאצית. סיפורם של הספורטאים היהודים בשואה הוא סיפור של טרגדיה איומה, אך בד בבד גם סיפור של גבורה עצומה, התנגדות, וניצחון הרוח האנושית.

המושג "שואת יהדות אירופה" נשמע רחוק שנות אור מ"ספורט" המסמל חיים, בריאות, הישגיות וגאווה. יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזדמנות לזכור שגם עולם הספורט לא חמק מזרועותיה של המפלצת הנאצית. סיפורם של הספורטאים היהודים בשואה הוא סיפור של טרגדיה איומה, אך בד בבד גם סיפור של גבורה עצומה, התנגדות, וניצחון הרוח האנושית.

מ"יהדות השרירים" ועד לנידוי מוחלט

כבר בקונגרס הציוני השני בבאזל בשנת 1898, טבע מקס נורדאו את המושג "יהדות השרירים", שקרא ליצירת יהדות חזקה הבוחרת בחיסון הגוף כחלק מההתעוררות הלאומית. קריאה זו הובילה להקמתם של מועדוני ספורט יהודיים רבים ברחבי אירופה, כגון "בר כוכבא", "הכוח" ו"מכבי", וספורטאים יהודים החלו לקצור הישגים בין-לאומיים מרשימים ומשמעותיים.

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ב-1933, החל תהליך שיטתי של סילוק הספורטאים היהודים ממועדוני הספורט הגרמניים. מועדונים מפוארים, כמו באיירן מינכן (שכונה "מועדון יהודי"), נאלצו לפטר את מנהליהם היהודים, דוגמת קורט לנדאואר, שהוביל את הקבוצה לצמרת הכדורגל הגרמני.

המשחקים האולימפיים ברלין 1936

לקראת המשחקים האולימפיים ברלין 1936, ניסו הנאצים להציג לעולם מצג שווא של סובלנות. כך למשל, בעקבות לחץ בין-לאומי, הוסרו (זמנית) שלטים אנטישמיים והותרה השתתפותה של הסייפת היהודייה הלנה מאייר, שזכתה במדליית הכסף עבור גרמניה. מאחורי הקלעים נמשכה האפליה באכזריות: ספורטאיות וספורטאים יהודים מהשורה הראשונה, כמו שיאנית גרמניה בקפיצה לגובה גרטל ברגמן, סולקו מהנבחרת הלאומית רגע לפני תחילת התחרויות. למרות זאת, במשחקים האלימפיים ברלין 1936 הספורטאים היהודים ניצחו את הסטטיסטיקה. 14 מתוך זוכי המדליות היו יהודים ממדינות שונות (8 מהם זכו בזהב),ובהם הסייפת ההונגריה אילונה אלק שזכתה במדליית הזהב, נבחרת הכדורמים של הונגריה שבשורותיה שיחקו יהודים זכתה אף היא במדליית הזהב, וכן החותר האוסטרי ויקטור קליש שזכה בשתי מדליות כסף.

אלופים שהפכו ל"אויבי הרייך"

מכונת ההשמדה הנאצית לא חסה על כוכבי הספורט הגדולים ביותר, גם לא על אלו שהביאו כבוד היסטורי לגרמניה ולמדינות אירופה האחרות.

המתעמלים מגרמניה, אלפרד וגוסטאב פלאטוב, שזכו יחד בארבע מדליות זהב עבור גרמניה באולימפיאדה הראשונה באתונה (1896), הוכרזו כ"אויבי הרייך" ונספו במחנה טרזיינשטט. האתלטית הגרמניה לילי חנוך, אלופת המדינה ושיאנית עולם בהדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס, נרצחה בריגה.

נבחרת ההתעמלות של הולנד: טרגדיה איומה פקדה את נבחרת הנשים שהביאה להולנד מדליית זהב היסטורית במשחקים האולימפיים אסטרדם 1928. הנבחרת כללה חמש מתעמלות יהודיות ואת המאמן היהודי, חריט קלירקופר. המאמן והמתעמלות הלנה (לאה) קלוט-נורדהיים, אנה דרזדן-פולק ויודיק טיימנס-סימונס נרצחו בסוביבור. סטלה בליץ-אגסטריבה נספתה באושוויץ עם שני ילדיה. רק מתעמלת אחת מהנבחרת, אלקה דה לוי, שרדה את התופת.

אגדת הסיף ההונגרית: הסייפים היהודים בהונגריה היוו תופעה ספורטיבית חסרת תקדים (21 מדליות אולימפיות בין השנים 1908-1936). למרות הכבוד האדיר שהביאו לארצם, רבים מהם נספו. ד"ר אוסקר גרדה (פעמיים אלוף אולימפי) ויאנוש גאראי (אלוף אולימפי מאמסטרדם 1928) נרצחו במחנה הריכוז מאוטהאוזן. גורלו של אטילה פטשאואר, שזכה בשתי מדליות זהב קבוצתיות, היה מצמרר במיוחד: הוא נשלח למחנה עבודה באוקראינה, שם זוהה על ידי קצין משמר שהכיר אותו מתחרויות העבר, עונה באכזריות רבה ומת מפצעיו. (סיפורו עובד לימים לסרטו המוכר של אישטוואן סאבו משנת 1999, "Sanshine"). בולטים נוספים במורשת הסיף הם ינה פוקס ואנדרה קאבוש (4 מדליות זהב כל אחד), והסייפת אילדיקו אוילקי רייטו (7 מדליות אולימפיות).

עם כיוון השעון: אגנס קלטי על המקבילים במכון וינגייט, השחיין היהודי צרפתי אלפרד נקש (בשימוש הוגן מאתרו של סרג' גילאר) והמתעמלים היהודים גרמנים אלפרד וגוסטאב פלאטוב (בשימוש הוגן, אתר יד ושם).

מהמסלול והזירה – לשדה הקרב

אך הספורטאים היהודים לא הלכו כצאן לטבח. רבים מהם המירו את מדי הספורט במדי צבא, והשתמשו ברוח הלחימה הספורטיבית כדי להשיב מלחמה לפשיזם, תוך התנדבות לצבאות בעלות הברית.

בארצות הברית, שחקן הבייסבול האגדי האנק גרינברג ואלוף העולם באגרוף בארני רוס, התנדבו לכוחות הלוחמים של חיל הנחתים והצי. בברית המועצות, אלופי אגרוף, מרימי משקולות וסייפים יהודים שירתו בחזית, ביחידות קומנדו, באוויר וביבשה, ואף זכו לעיטורי גבורה גבוהים

הניצחון הגדול מכולם: החזרה לזירה האולימפית

עבורנו כספורטאים, הניצחון המרגש והמובהק ביותר על הנאציזם טמון באותם ספורטאים יהודים ששרדו את התופת – ובכוח רצון בלתי נתפס חזרו להתחרות ברמות הגבוהות ביותר בעולם.

אלפרד נקש, השחיין הצרפתי, אלוף אירופה שייצג את צרפת במשחקים האולימפיים ברלין 1936, גורש עם משפחתו לאושוויץ ואיבד שם את אשתו ובתו הפעוטה. הוא הצליח לשרוד את מחנה המוות, חזר לבריכה ואף ייצג את צרפת בשנית במשחקים האולימפיים לונדון 1948 בשחייה ובכדורמים.

בן הלפגוט, שורד מחנה הריכוז בוכנוואלד, השתקם והיה ראש משלחת הרמת המשקולות של בריטניה במשחקים האולימפיים מלבורן 1956 ובמשחקים האולימפיים רומא 1960.

יעקב פונקין שנמלט ממחנה ריכוז, וזכה במדליית זהב בהיאבקות עבור ברית המועצות במשחקים האולימפיים הלסינקי 1952.

אווה סקיי ויהודית תמש, שתי שחייניות מהונגריה, שורדות שואה, הצליחו להשתקם ולייצג את מדינתן במשחקים האולימפיים הלסינקי 1952, זכו כל אחת בשתי מדליות אולימפיות (מתוכן אחת מזהב לכל אחת).

לצד שורדי השואה המובהקים, ספורטאים יהודים המשיכו לכבוש את הפסגה מייד לאחר המלחמה. דוגמה היסטורית בולטת היא המתעמלת היהודייה-הונגריה אגנס קלטי, הנחשבת לאחת הספורטאיות המצטיינות בהיסטוריה, שקצרה הצלחה כבירה עם 10 מדליות אולימפיות (מתוכן 5 מזהב) בהלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לימים אגנס עלתה לישראל, שימשה כמאמנת ומורה במכון וינגייט והונצחה במכון וינגייט באולם הכנסים והאירועים שנקרא על שמה.

גם חברתה למשלחת של אגנס, המתעמלת היהודייה אליז קרטס זכתה במדליות זהב וכסף במלבורן 1956.

עם תום מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל, נפתח פרק חדש וגאה בהיסטוריה הספורטיבית, כאשר ספורטאים יהודים החלו לצעוד באצטדיונים ולהשתתף במשחקים האולימפיים כספורטאים יהודים חופשיים וגאים תחת דגל ישראל.

יהי זכרם של הספורטאים והספורטאיות היהודים שנספו בשואה ברוך.

מקורות:

הספורט היהודי בגרמניה הנאצית – שואה בשלבים, אתר תול.דוט מטח

שואת היהודים מרוסיה ועד צרפת, אתר תול.דוט מטח

הערך יהודים וספורט, ויקיפדיה