"בפריז לא יהיה פשוט להביא 4 מדליות אבל לא בלתי אפשרי"

דני אורן, מנהל היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט, מצפה בכיליון עיניים לראות את ביצועיהם של ספורטאי ישראל בתחרויות המטרה הגדולות השנה עם פתיחת הקמפיין האולימפי לפריז 2024. בריאיון לאתר מכון וינגייט, אורן מדבר על האכזבות בטוקיו, על חשיבות ההשקעה בצעירים והמשך פיתוח המתקנים במכון וינגייט, על השלכות המחזור האולימפי הקצר וחילופי הדורות הצפויים אחרי פריז 2024: "הקפיצה הגדולה, שבירת מחסום 4 המדליות, תגיע רק בלוס אנג'לס 2028"

פחות משנתיים וחצי לפני המשחקים האולימפיים פריז 2024 ורגע לפני יריית הפתיחה לקמפיין האולימפי החדש – דני אורן, מנהל היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט, דרוך. כשבעה חודשים לאחר משחקי טוקיו 2020 – שלב הניתוחים והסקת המסקנות שאחרי טוקיו 2020, המשחקים האולימפיים הטובים בתולדות ישראל, הסתיים ביחידה הקטנה והמלוכדת שלו  – וראשי התחומים כבר מיפו את תמונת המצב בכל ענף וענף וממוקדים במשימות לקראת הקמפיין החדש. גם ספורטאי ישראל כבר קופצים ל"מי הבריכה הקרירים" של תחרויות סבב פתיחת עונה – מסירים חלודה ומחממים מנועים לקראת "הדבר האמיתי" – האליפויות היבשתיות והעולמיות של שנת 2022 שתגענה בעוד כחודשיים ובהן יוכלו לגרוף ניקוד אולימפי יקר שיבטיח להם את הכרטיס לפריז.

"שנת 2022 היא שנת מבחן מאוד מאוד חשובה. אני מייחס לה חשיבות עליונה!" אומר אורן בנחישות ומוסיף: "בקיץ הזה, אחרי אליפויות אירופה שחלקן הגדול יתקיים השנה באותו המקום בגרמניה  – נהיה חכמים יותר וכבר נדע לאן פנינו מועדות".

דני אורן ביחידה לספורט הישגי במכון וינגייט. צילום: אבי שי

בחודשים שאחרי טוקיו הייתה מעין תחושת אופוריה ו"היי". האם יש מקום לחשש שזה ישפיע לרעה על הספורטאים מבחינה מנטלית בדרך לפריז 2024?

"אני מאוד מוטרד מאווירת "היי" ובאופן כללי מ"אפ" ומ"דאון" ונצטרך לבדוק את זה. העניין הוא שעם הדחייה של המשחקים האולימפיים בטוקיו – איבדנו את 'השנה שאחרי'. אני בהחלט מקווה מאוד שלא – שלא תהיה לכך השפעה שלילית על הספורטאים שלנו אבל בהחלט נצטרך לבחון את זה. עם תחילת התחרויות השנה נבין איפה אנחנו נמצאים. אני מאוד מאוד סקרן לראות את אליפויות אירופה ואליפויות העולם השנה – זה ייתן לי איזו תמונה.

צריך להבין שהתפקיד שלי הוא קודם כל להיות מוטרד ואוי ואבוי אם אני לא אהיה! והתפקיד שלנו הוא להרים דגלים אדומים כשצריך, כך שאני בהחלט קצת חושש שה"היי" הזה עשה משהו – אבל אני מקווה מאוד שלא ושלא אתאכזב.

כרגע לפנינו תחרויות מטרה וכאמור התמונה תתחיל להתבהר רק אחרי שנראה את התפקוד בענפים השונים. "היי" הוא מצב שיכול לפגוע בכל המערכת ובאיגודים מודעים לזה כי התקצוב תלוי גם בהישגים וזה משמעותי מאוד עבורם".

דובר רבות על ההצלחה הפנומנלית של ארבע מדליות יוקרתיות בטוקיו 2020 שייזכרו כמשחקים האולימפיים המוצלחים בתולדות ישראל – אשמח שנדבר גם על האכזבות.

"אכן, משחקי טוקיו 2020 היו הצלחה גדולה אבל היו גם כמה אכזבות: בענף השיט הייתה ציפייה שגולשת הרוח קטי ספיצ'קוב תעשה מדליה לאור המחזור האולימפי המדהים – פעמיים פודיום באליפויות עולם.

גם בג'ודו גברים: הערכנו שפיטר פלצ'יק או שגיא מוקי יזכו במדליה אבל בסופו של דבר הם הצליחו רק כנבחרת להתעלות יחד עם נבחרת הבנות ולזכות במדליה קבוצתית משמחת. לנבחרת הנשים בג'ודו הייתה הופעה טובה, הן עמדו בציפיות ומראש היה ידוע שבונים את הנבחרת לפריז 2024.

בענף הקליעה סרגיי ריכטר, שהוא אחד הקלעים הגדולים של ישראל ושעשה תוצאות טובות לפני טוקיו – דווקא במשחקים האולימפיים אכזב מאוד. הוא השיג תוצאה נמוכה מאוד שאפילו לא הספיקה לו להעפלה לגמר. מבחינתי – אלה הן שלוש האכזבות שלנו בטוקיו".

דני אורן במשחקים האולימפיים טוקיו 2020 (תצלום פרטי)

מהן נקודות החולשה שזוהו במשחקים האולימפיים ומהן מבחינתך המסקנות האופרטיביות?

"ראשית, בטוקיו 2020 הוכח שכשנותנים עדיפות למספר ענפים – כלומר שכאשר מספר ענפים מועט מקבל את רוב התקציב – זה מוכיח את עצמו. הענפים המועדפים הם אלה שגם מביאים את התוצאות הטובות לאורך המחזור האולימפי ובמשחקים האולימפיים עצמם.

זה אומנם לא לינארי ולמשל עוד מיליון ₪ אחד לא בהכרח שווה עוד 8 מדליות – זה לא ברמה הזו – אבל עובדה ששלושת המדליות האולימפיות הגיעו מהענפים מועדפים וגם המדליה בטאקוונדו – שנחשב כענף מועדף בדרגה השנייה.

שנית, התובנה שנכון להמשיך לעבוד בשיטת הנבחרות – כלומר לרכז את הטובים לאימונים משותפים כמו שקורה היום. זה מוכיח את עצמו ומה גם שאין לנו כמות ספורטאים שמצדיקה שיטה אחרת. בשיטה זו גם אפשר להביא לנבחרות את המאמנים הטובים ביותר וזה עובד ככה בכל הענפים המרכזיים: בשיט, בהתעמלות המכשירים, בהתעמלות האומנותית, בענף הג'ודו ובטאקוונדו. באתלטיקה זה לא עובד ככה כי כאן האופי הוא שונה – יש מעט ספורטאים במקצועות השונים.

שלישית, זו שיטת הבתים הלאומיים: היום הבית הלאומי של הג'ודו, ההתעמלות והשחייה נמצא במכון וינגייט ומכון וינגייט הוא גם הבית היבשתי של השיט ובשנה הבאה וינגייט יהיה הבית הלאומי גם של ענף האתלטיקה.

שיטת הבתים הלאומיים נתנה דחיפה גדולה לאותם הענפים ובהתעמלות היה ניכר השיפור הגדול ביותר מאז שנכנסו למכון – וגם הספורטאים עצמם אומרים את זה. המעבר שלהם למכון וינגייט בשנה האחרונה שלפני טוקיו נתן דחיפה גדולה לתוצאות שלהם".

דני אורן על רקע אוהל ההתעמלות האומנותית שנבנה במכון וינגייט לקראת טוקיו 2020: "ענף ההתעמלות קיבל דחיפה גדולה" (צילום: אבי שי)

האם יש לצפות להשפעה דומה גם בענף האתלטיקה?

"בשחייה אין ספק שזה עשה שינוי עצום אבל לא באתלטיקה. אני לא חושב שהשפעת המעבר של האתלטיקה עשויה להיות דומה לזו שהייתה בהתעמלות כי הם לא יכולים לעבוד בשיטת הנבחרות וגם כי המקצוע החזק באתלטיקה הישראלית הוא הריצות הארוכות ובריצת מרתון ישראל היא כבר מעצמה עולמית. אני מאמין שהקופץ לגובה הצעיר, יונתן קפיטולניק, אלוף העולם ואלוף אירופה עד גיל 20, יגיע להתאמן במכון וינגייט כאשר בעתיד הלא רחוק יהיה כאן במכון וינגייט, מתקן אימונים ברמה גבוהה".

כראש יחידה לספורט הישגי מהן הציפיות ו/או התקוות שלך מהמשחקים האולימפיים הבאים?

"המשחקים האולימפיים פריז 2024 אומנם יצאו לדרך רק בעוד כשנתיים וחצי אבל כבר אפשר לשער בסבירות של 90% מי יהיה במשלחת הישראלית. בכל מקרה, אין ספק שהמשלחת לפריז תהיה קטנה יותר מזו שיצאה לטוקיו 2020, כי הפעם היא תהיה ללא נבחרת הבייסבול – כלומר, בסדר גודל של המשלחת לריו 2016 ותמנה 50-47 ספורטאיות וספורטאים.

בפריז לא יהיה פשוט להביא 4 מדליות אבל לא בלתי אפשרי! אני חושב שהקפיצה הגדולה, שבירת המחסום של ארבע המדליות, תהיה דווקא בלוס אנג'לס 2028 ועם הפנים לשם צריכה להתבצע השקעה גדולה מאוד בצעירים

התבשרנו לאחרונה שאנחנו פותחים כאן ביחידה מחלקה צעירה שמשרד התרבות והספורט תקצב אותה בלא מעט כסף ואני מקווה מאוד שההשקעה היום בצעירים בכל הגילאים: עתודה, נוער, קדטים – תוביל לשבירת תקרת הארבע מדליות – יהיה חילוף דורות של ספורטאים ומאמנים!

בטוקיו המשלחת הייתה צעירה יחסית ולרובם אלו היו משחקים ראשונים, פריז 2024 השנייה ואז חילוף דורות לקראת לוס אנג'לס".

האם ההחלטה לייחד תקציבים לפיתוח הצעירים קשורה באופן כזה או אחר לאכזבות מטוקיו?

"ממש לא! כבר הרבה זמן שאנחנו ביחידה לספורט הישגי, מתדפקים על הדלתות ומבקשים תקציב ייעודי לטובת תוכניות מקצועיות, מחנות אימונים, נסיעות לחו"ל ועוד עבור הספורטאים הצעירים.

חשוב להבין שהתקציב של האיגודים מושקע ברובו ב"שפיץ" ולצעירים לא נשאר.

חלק אחר מכספי המחלקה לצעירים יושקע באיתור – ובעיקר בפריפריה ובחברה הערבית. זה מאוד חשוב לשר התרבות והספורט, חילי טרופר, ואנחנו בהחלט נכוון לשם כי יכול להיות שאנחנו מפספסים כישרונות. כאמור, אנחנו מקווים שאת הפירות נראה כבר בלוס אנג'לס".

בוא נדבר רגע נדבר על השיט ובמיוחד על גלישת הרוח: כיצד הכניסה של הדגם האולימפי החדש משנה בעצם את התמונה?

"הכניסה של הדגם החדש לגמרי משנה את התמונה. זה דגם אחר לספורטאים עם ממדי גוף אחרים. אני מברך את שתי נבחרות האיי קיו פויל (Iqfoil) על השינוי לקראת פריז 2024 – גל פרידמן מאמן את הבנים ושחר צוברי את הבנות – ולדעתי זו החלטה נפלאה של האיגוד לקחת את הספורטאים ולתת להם את המושכות. מדובר בדגם חדש, שונה, אנרגיות אחרות, צרכים אחרים וכאמור גם גודל אחר של ספורטאים. הייתה עד כה התנסות מסוימת בכמה תחרויות – אבל עדיין לא בצמרת העולמית. שנת 2022 תהיה שנת מבחן גם עבורם".

ומה באשר לענפים חדשים לפריז 2024?

"כאמור, בייסבול וסופטבול – יורדים, ענף הברייקדאנס נכנס כענף חדש – לא יודע אם גם אצלנו. גלישת הגלים, הסקייטבורד והטיפוס –  יישארו. כענף חדש אני מקווה ומעריך שהטיפוס יהיה בפריז. ענף הטיפוס יזכה לבית לאומי כאן במכון וינגייט ואני מאמין שגם להם זה יעשה טוב".

בתמונה: המטפס אלכס חזנוב. האם נזכה למטפס ו/או למטפסת במשלחת הישראלית לפריז 2024? באדיבות ההתאחדות הישראלית לטיפוס.

במשולש ספורטאי – מאמן – מתקנים – מהי לדעתך התרומה של תנופת הבנייה והשיפוצים במכון וינגייט לספורט ההישגי?

"בשנתיים, שלוש האחרונות השיפור במכון הוא עצום וזה ימשיך ויואץ מאוד עם מיזמי האצת הצמיחה שכבר יצאו לדרך אבל זה עדיין לא מספיק. עדיין אנחנו לא רואים את המתקנים החדשים של הטיפוס וכדורעף החופים – כי למרות הרצון הגדול של כולם הבירוקרטיה מקשה. חייבים כבר למהר ולסיים את הכול. אכן התנאים במכון וינגייט השתפרו מאוד: חדר הכוח הישגי החדש שהיה מעולה להכנות לקראת טוקיו ועוד – אבל נבחרות הג'ודו דורשות אולם גדול יותר, גם אולמות נוספים באולמות בבניין הישגי ובבניין הי"א חייבים לעבור שיפוץ רציני וכמובן שאני עדיין מצפה להמשך שיפור רמת הלינה בבית הנבחרות כמו גם חדר האוכל. זה סופר חשוב! בזכות שני אלו נוכל להביא לכאן נבחרות מכל העולם וזה יוביל לשדרוג עצום למכון וינגייט. חשוב גם להבין שלא פשוט להיות תאגיד ממשלתי בדירוג נמוך יחסית וחבל כי למשל, יש בעיה גם עם המשכורות שאני יכול להציע כתאגיד ממשלתי.

מכון וינגייט על פי הגדרתו ב"חוק וינגייט" חייב למלא תפקיד מרכזי בספורט ההישגי וזה מחייב! אין ברירה אחרת אם רוצים להגיע להישגים"

דני אורן, יליד ארגנטינה, גרוש ואב לשלוש בנות – ליאור, ענבר וגאיה, וסב גאה ומסור למילה, בן, אביתר ובקרוב גם לנכד רביעי שבדרך – התחיל את הקריירה שלו כשחקן כדורעף בנבחרות הנוער והבוגרים של ישראל עד לפרישתו ממשחק פעיל בגיל 34. משם המשיך כמאמן ולמכון וינגייט הוא הגיע כבר כסטודנט לתואר ראשון במכללה. לימים – את לימודי התואר השני במנהל ספורט עשה באוניברסיטת איידהו בארה"ב.

ליחידה לספורט הישגי הגיע ב-1988 כשאורי אפק, מנכ"לו דאז של הוועד האולימפי בישראל (ומאמן נבחרת הכדורעף הלאומית), קרא למאמן הכדורעף המוכשר להצטרף ליחידה – אך כאשר ב-1996 נקרא לדגל על-ידי איגוד הכדורעף, עזב והתייצב לטובת תקופת כהונה בת שלוש שנים כמנכ"ל האיגוד – בסופה חזר כראש תחום ליחידה לספורט הישגי בניהולו של גילי לוסטיג. ב-2014 – עם מינויו של לוסטיג למנכ"ל הוועד האולימפי בישראל – מונה אורן למנהל היחידה בראשה הוא עומד עד היום ולשם כך ויתר על אהבתו הגדולה, אימון כדורעף והוראה.

מה החלום המקצועי הגדול שלך? איזה הישג ישמח אותך במיוחד?

"בהיותי איש כדורעף שבא מענפי משחקי הכדור ולא מענפים אישיים – החלום שלי הוא שיהיה לנו ענף של משחקי כדור במשחקים האולימפיים!

אני מאמין שכדורעף החופים שלנו יכול לעשות את זה ועשינו הרבה פעולות למען הענף, אבל הפריצה הגדולה טרם הגיעה.

הלוואי שאתבדה אבל קשה לי להאמין שכבר בפריז 2024 יהיה לנו זוג מהענף – אבל גם אם החלום יתממש רק במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028 זו תהיה שמחה גדולה מאוד עבורי!"

דני אורן עם אוהד רדקו, המאמן הראשי של נבחרות כדורעף החופים של ישראל, באימון במכון וינגייט

האם בנייתו הצפויה של מתקן האימונים החדש לכדורעף החופים תעזור לזה לקרות? 

"אין ספק שבניית המגרש של כדורעף החופים במכון תהיה מאוד משמעותית להתפתחות הענף בארץ בעיקר כי סוף סוף יהיה אפשר להביא לכאן, למכון וינגייט, הרבה זוגות מחו"ל למחנות אימונים – כל הזמן מבקשים מאיתנו להגיע לכאן. ישראל היא מדינה של שמש ובניגוד לאירופה בה כבר לא ניתן להתאמן בנובמבר-דצמבר, פה אפשר להתאמן גם בחורף, אפילו בפברואר, וזה יתרון עצום שיש לנו. כיום האירופים הולכים להתאמן בברזיל ובקליפורניה וישמחו להגיע גם לישראל".