התקפה מול אזורית – פוסט ראשון

מכירים את זה המצב בו אתם מאמנים בליגה שאוסרת שמירה אזורית, אך הקבוצה שמולכם משחקת הגנה עם עזרה שמגיעה מוקדם מאוד ומכל מקום? ואת זה שאתם משחקים בליגה בה אסורה שמירה אזורית אבל מותרת שמירה כפולה, וכמובן שמהר מאוד מגיעה ההוראה "תשמרו על האזור הזה כדי שלא ימסרו אליו"? ומה עם זה שאתם מלמדים את הקבוצה שלכם לשמור שלא לפי החוקים הנוכחיים של שכבת הגיל, אלא לפי היכן שנדרש והיריבה תמיד מוצאת זמן לצעוק "אזורית!"?

ובכן, אם עניתם שכן נראה שזה משום שהאמרה הישנה עדיין נכונה:

הגנה אישית טובה נראית כמו הגנה אזורית, ואילו הגנה אזורית טובה נראית כמו הגנה אישית.

שימו לב לתמונה הזו:

האם מדובר בהגנה אישית מול התקפה שמשחקת היי פיקנרול, או בהגנה אזורית 2-1-2?

המחשבה הזו, שאותה עודד קטש הציג באחת מהשתלמויות המאמנים במכון וינגייט עדיין מהדהדת בראשי. העיקרון בדבריו היה שאם ממילא זה נראה אותו הדבר, למה שלא לשחק פשוט היי פיקנרול מול אזורית ומשם לזרום עם מה שנוצר?

ובכן, על אף שהעיקרון נשמע פשוט – זו בחירה קשה.

לנו כמאמנים קשה לוותר על השליטה. קצת כמו שוער שעומד בדילמה של בעיטת 11 המטרים: מצד אחד הסיכוי שלו  לעצור את הבעיטה גדול יותר אם יישאר לעמוד במרכז השער, אבל מצד שני, אם לא יזנק ובנוסף הבועט יבחר לבעוט לאחד הצדדים, הרי שזה ייראה כאילו הוא לא התאמץ לעצור את הבעיטה.

ולכן, אנחנו כמאמנים, בדיוק כמו השוער, ממציאים עוד תרגילים, כדי שלא יהיה ספק שעשינו כמיטב יכולתנו, למרות שבעצם כל הזמן הזה אפשר לשחק היי פיקנרול ולראות מה קורה.