שמן רוזמרין: שימושים ואזהרות

דוחה כינים אצל ילדים ופרעושים אצל בעלי חיים, משפר ריכוז, טוב למצבי סינוסיטיס והצטננות, מסייע להתאוששות נפשית ועוד, אבל חשוב לדעת ששמנים ארומתיים דורשים זהירות מיוחדת בשימוש לא פחות מתרופות מרשם – מאת מירה כהן שטקמן, ראש תחום לימודי נטורופתיה בווינגייט

שמן רוזמרין אתרי קיבל "מוניטין" של תרופה טבעית ולא מזיקה למניעת כינמת. ניתן לרכוש אותו בחנויות טבע ופארמים ללא מרשם רופא ולעשות בו שימוש מיידי לכל מטרה – לכאורה, תרופה מהטבע שמסייעת לטיפול בתופעה שאינה מחלה. אולם זו טעות נפוצה לחשוב ששמן הרוזמרין כמו גם שמנים אתריים אחרים, הוא תרופה טבעית ללא התוויות רפואיות. אכן, שימוש מקצועי בשמנים אתריים הוא רב עוצמה ויעיל, אבל צריך להיעשות עם ידע מקצועי ובזהירות רבה, ובמיוחד היום כשהשמנים האתריים זוכים לעדנה בשימוש עממי פופולרי.

כללי בטיחות בסיסיים:
• שמנים אתרים אינם מתאימים לכל אדם!
• מריחה על העור יכולה לגרום להרעלה אקוטית או כרונית. יש שמנים שמשתחררים מהגוף בתהליך אטי ולכן חובה לעשות בהם שימוש בזהירות יתרה.
• גירוי של העור או הרקמות הריריות כמו פה, מעיים, מערכת נשית בגלל כמויות גבוהות של פנולים, אלדהידים ומונוטרפנים המצויים בחלק מהשמנים הארומתיים למשל, למון גראס, מליסה, תימוס, קינמון, לימון ועוד.
• רגישות ואלרגיה – יכולים להיגרם בגלל איכות נמוכה של השמן הארומתי או שימור ירוד או בגלל הפיטוכימיקלים שבשמן עצמו. כדאי לשים לב, לילנג ילנג, גרניום, יסמין ועוד.
• רגישות לשמש, פוטוסנסיטיביות – בדרך כלל אלו שמנים ממשפחת ההדרים או שמנים המכילים ברגמפטן ומגבירים רגישות העור לשמש. למשל, ליים, תפוז מר, לימון, ברגמוט, אשכולית ועוד.
• איכות – שמן ארומתי שפג תוקפו או שהופק מחלקים לא נכונים של הצמח (מכול הצמח כולל הגזע הקשיח), עלול לגרום נזק ורעילות. לכן כדאי לשים לב לתקפות השמן ולרכשו מחברות מוכרות בעלות רישיון משרד הבריאות.

רוזמרין, צילום: ורד בבאי

רוזמרין שימושים
רוזמרין הרפואי Rosmarinum officinalis שייך לקבוצת שמני התבלין עם בזיליקום, הל, מיורן, תימוס ואחרים. רוזמרין שייך למשפחת השפתניים כמו הלבנדר. הוא גדל כשיח בעל עלים מחודדים וניתן להריח את ריחו העז כשממוללים את עליו. בימי הביניים נהגו להבעירו בבתי חולים לשם חיטוי.
השמן האתרי מופק מקצות הענפים הפורחים או מהעלים ויש לו השפעה על כל מערכות הגוף.
סטודנטים בתקופה העתיקה נהגו לעטור את ראשם בעלי רוזמרין כדי להגביר את יכולת הריכוז. ואכן, אני ממליצה לכל הסטודנטים הניגשים בעוד כשבועיים למבחני סוף סמסטר – להכין אגרטל קטן עם ענפי רוזמרין צעירים בשולחן הלימוד וכך ליצור סביבת עבודה ריחנית וממרכזת. שימו לב, הכול בכפוף לאזהרות הנוגעות לשימוש ברוזמרין שמפורטות כאן.
נהוג להוסיף עלי רוזמרין לתבשילי בשר, עוף ודגים כדי להעשיר את הטעם. מעניין שבתקופה העתיקה עשו בו שימוש למניעת ריקבון ויתכן והשימוש השתרש, אבל הנימוק הראשוני נשכח וכעת מתייחסים אליו כאל תבלין בלבד. במזונות צמחוניים ובתבשילי קדרה של קטניות ודגנים, מומלץ להוסיף מעט עלי רוזמרין כי השפעתו מאוד משמעותית ונוכחת.

איך מכינים תערובת רוזמרין ואיך משתמשים בה
הכלל החשוב ביותר שיש לזכור – מעט שמן ארומתי והרבה שמן נשא.
10 מ"ל שמן זרעי ענבים או שקדים (כף) + 1 עד 2 טיפות של שמן ארומתי רוזמרין באיכות טובה.
אזהרה: השימוש בשמן הרוזמרין (גם בתערובת עם שמני נשא) אינו מתאים לחולי אפילפסיה, לנשים בהיריון ולאלה שסובלים מיתר לחץ דם.

ניתן למרוח את התערובת על הקרקפת, הזרועות, הרגליים, הגב, העורף וכפות הידיים והרגליים. הרוזמרין ממריץ פעילות מוחית ומחדד זיכרון, טוב למצבי סינוסיטיס והצטננות, ממריץ פעילות לבבית, כיס מרה וכבד, משכך כאבי שלד, מרחיקת רעלים, מסייע להתאוששות נפשית ומעודד יכולות נפשיות.
התערובת מתאימה גם לטיפול בפרעושים שמשתכנים אצל בעלי חיים.

טיפול בכינים – סוף דבר
עיסוי הקרקפת בתערובת רוזמרין מסייע למנוע כינים, אך אינו הורג אותם.
בגלל התכונות הממריצות של הרוזמרין לא מומלץ למרוח את התערובת לילד ערני או היפראקטיבי ובוודאי שלא מומלץ למרוח אותה לפני השינה – אם תרצו שהצאצא ילך לישון בנחת. עם זאת, אפשר למרוח לפני יציאת הילדים לגן או לבית הספר, לאחר בדיקת רגישות ובכפוף לכל האזהרות שפירטתי.
מריחה יומיומית אינה רצויה וכדאי לשמור על כללי הגיינה וסירוק יומיומיים.
ריחו העז של הרוזמרין והמגע שלו עם עור כפות הידיים בעת המריחה יכול להפריע להורה רגיש (לרוזמרין) המטפל בילד באמצעות השמן – במקרים אלו מומלץ לעשות שימוש באמצעים אחרים לטיפול בכינמת.

מירה ד"ר כהן שטרקמן – נטורופתית N.D ,R.Na. מתמחה בטיפול בצמחי מרפא מערביים, בתזונה טבעית, פרחי באך ואיזון גוף נפש. מנחת קבוצות בתחומי הרפואה הטבעית וההתפתחות האישית. ראש תחום לימודי נטורופתיה במכון וינגייט.