התקפה מול אישית – פוסט ראשון

מכירים את המצב בו אתם מאמנים בליגה שאוסרת שמירה אזורית, אך הקבוצה שמולכם משחקת הגנה עם עזרה שמגיעה מוקדם מדי ומכל מקום? ואת זה שאתם משחקים בליגה בה אסורה שמירה אזורית אבל מותרת שמירה כפולה, וכמובן שגם הפעם ההוראה "תשמרו על האזור הזה כדי שלא ימסרו אליו" מגיעה מהר מאוד?

ומה עם זה שאתם מלמדים את הקבוצה שלכם לשמור שלא על-פי החוקים הנוכחיים של שכבת הגיל, אלא היכן שנדרש אבל היריבה תמיד מוצאת זמן לצעוק "אזורית!"?

ובכן, אם עניתם שכן נראה שזה משום שהאמרה הישנה עדיין נכונה:

הגנה אישית טובה נראית כמו הגנה אזורית, ואילו הגנה אזורית טובה נראית כמו הגנה אישית.

שימו לב לתמונה הזו:

האם מדובר בהגנה אישית מול התקפה שמשחקת היי פיקנרול, או בהגנה אזורית 2-1-2?

המחשבה הזו, שאותה עודד קטש הציג באחת מהשתלמויות המאמנים שהתקיימו במכון וינגייט עדיין מהדהדת בראשי. העיקרון בדבריו היה שאם ממילא זה נראה אותו הדבר, למה שלא לשחק פשוט היי פיקנרול מול אזורית ומשם לזרום עם מה שנוצר?

ועל אף שהעיקרון נשמע פשוט – זה קשה:

לנו כמאמנים קשה לוותר על השליטה. קצת כמו שוער שעומד בדילמה של בעיטת 11 המטרים: מצד אחד הסיכוי שלו לעצור את הבעיטה גדול יותר אם יישאר לעמוד במרכז השער, אבל מצד שני, אם לא יזנק ובנוסף הבועט יבחר לבעוט לאחד הצדדים, הרי שזה ייראה כאילו הוא לא התאמץ לעצור את הבעיטה.

ולכן, אנחנו כמאמנים, בדיוק כמו השוער, ממציאים עוד תרגילים, כדי שלא יהיה ספק שעשינו כמיטב יכולתנו, למרות שבעצם כל הזמן הזה אפשר לשחק היי פיקנרול ולראות מה קורה.