קבלת החלטות בספורט – חלק א'

כמעט כל פעולה שספורטאים מבצעים במהלך תחרות או משחק מערבת קבלת החלטות שהיא אחד מהנושאים המרכזיים שמעסיקים אנשי אימון וספורטאים – ובצדק! אליה פורמן בפוסט ראשון

קבלת החלטות בספורט היא אחד מהנושאים המרכזיים שמעסיקים אנשי אימון וספורטאים ובצדק. למעשה, כמעט כל פעולה שספורטאים מבצעים במהלך תחרות או משחק מערבת קבלת החלטות ולמרות שאנחנו נוטים לשייך אותה להחלטות "גבוהות" יותר כמו בחירת תרגילי התקפה או בחירת זריקות ומסירות, הרי שגם בחירות פשוטות יותר כביכול, דוגמת האם לסיים את הצעד וחצי ביד ימין או שמא ביד שמאל כרוכות בקבלת החלטות – ולפיכך דורשות התייחסות ואימון מתאימים.

כדי שנוכל לשפר את קבלת ההחלטות של הספורטאים שלנו דרושה הבנה מעמיקה יותר של התהליך עצמו.

ב-2 הפוסטים הקרובים, הראשונים בסדרת הפוסטים על קבלת החלטות, ננסה להגדיר ולתאר בקצרה כיצד 2 התאוריות המרכזיות בפסיכולוגיה של הספורט ובלמידה מוטורית מנסות להסביר אופן קבלת ההחלטות בקרב ספורטאים.

תאוריית עיבוד המידע

תאוריית עיבוד המידע, או 'הגישה הבלתי ישירה', היא תאוריה ותיקה ונחקרת מאוד בספרות המקצועית המחוברת לתחומי תוכן מעניינים אחרים דוגמת מדעי המחשב ומדעי הקוגניציה. הדבר החשוב ביותר שכדאי לזכור לגבי גישה זו הוא שהמהות שלה מבוססת, מתחילה ונגמרת, באחד הרכיבים המסתוריים ביותר שיש לנו: המוח.

למעשה, גישת עיבוד המידע, מתמקדת בניסיון להבין מה קורה במוח שלנו וכיצד אפשר להשפיע עליו. הרעיון שעומד במרכזה פשוט: כל המידע שאנחנו אוספים מהסביבה בעזרת החושים שלנו חסר משמעות ללא עיבוד וקידוד שלו במוח, כלומר שהאינטראקציה שלנו עם הסביבה (משחק הספורט לצורך העניין) אינה ישירה.

משום כך, תפקידו של המוח בתהליך הוא לחבר בין פיסות המידע השונות שמתקבלות, להעניק להן משמעות והקשר, לזהות את התמונה שהתקבלה לאחר חיבור כל החלקים ולהתאים אותה לזיכרונות העבר שלנו מהקשר דומה. לאחר שתהליך הזיהוי הסתיים והסיטואציה הוכנסה לתוך קונטקסט (הקשר), המוח מאפשר לחבר לה פעולה או החלטה בהתאם למשימה הנתונה.

כיצד תהליך זה מתרחש בקבלת החלטות בספורט?

דמיינו את עצמכם עם הכדור בעת התקפה מתפרצת במצב של יתרון מספרי של 1:2. בשלב הראשוני, טרם קבלת ההחלטה, העיניים שלכם סורקות את השטח והתמונות שהן קולטות כאותות ויזואליים לרבות המיקום של המתקיף הנוסף והמגן, עוברות למוח להמשך עיבוד. בשלב זה, חלקים מסוימים במוח משווים את התמונה (קווי המתאר שלה, המרחק שלה מכם, המיקום שלה ביחס למטרה וכו') לתמונות עם משמעות דומה שכבר ראיתם בעבר – או במילים אחרות לסיטואציות שכבר התאמנתם עליהן.

לאחר שנוצרה ההתאמה בין האותות שהגיעו מבחוץ לבין הזיכרונות ששמורים אצלכם במוח, מתקבל מידע (באופן שאינו מודע בהכרח) על הפעולות האפשריות לביצוע. בשלב זה המוח שולף מן המאגר השמור בו את התוכנית המוטורית המתאימה ביותר לסיטואציה (על סמך מספר אינדיקציות כמו איכות, העדפה אישית ואוטומטיות).

למעשה, התוכנית המוטורית היא זיכרון של איך לבצע את התנועה באופן המתוכנן מראש בהתאם למידע שהתקבל במוח. לאחר הביצוע בפועל וקבלת המשוב מהשטח האם הפעולה הצליחה או שלא – המידע המתקבל ינותב להמשך עיבוד לשם שיפור עתידי.

על פי הגישה הבלתי ישירה, התיאור של התהליך מדגיש כמה נקודות שעוד נחזור אליהן בהמשך המיזם אבל חשוב להבין כבר עכשיו שתיים מהן:

הנקודה הראשונה: רובו המוחלט של תהליך קבלת ההחלטות, מתרחש אצלנו במוח ולא עם סביבת המשחק באופן ישיר.

הנקודה השנייה – והלא פחות מהותית להמשך – היא שהחלק המוטורי (כלומר הביצוע הגופני עצמו) מתקיים במנותק מתהליך קבלת ההחלטות.

בהתאם לשני דגשים אלו, המסקנה היא שניתן לאמן יכולות של ביצועים וקבלת החלטות גם מחוץ להקשר מסוים. שיפור של ביצועי המוח על סוגיו הרבים ושיפור התוכנית המוטורית (טכניקת הביצוע) במקביל יאפשרו לנו לבנות ספורטאים טובים יותר.

חשוב שנפנים את שני הדגשים הללו, לא רק כי הם מהותיים לפיתוח יכולות של קבלת החלטות לאורה של תאוריית עיבוד המידע, אלא משום שמדובר בנקודות המחלוקת המרכזיות שבין 2 התיאוריות ושאפשר ללמוד מהן רבות על אופן קבלת החלטות בקרב שחקנים.

בפוסט הבא ניגע בתאוריה המרכזית השנייה – הגישה האקולוגית או "הגישה הישירה" לפענוח של דרכי קבלת החלטות ולהסבר על מה בעצם קורה שם במוח, או בכלל במקום אחר… גישה אינטואיטיבית פחות והמנוגדת לגישת עיבוד המידע אך לא פחות מעניינת ממנה.

לחזרה לעמוד "הטיות וקבלת החלטות" לחצו כאן