אורי זילברמן: "מקווה להגשים את חלום האולימפיאדה ב-2020"

שנה לפני משחקי טוקיו 2020, אורי זילברמן, מאמן נבחרת ישראל ואקדמיית וינגייט בטריאתלון, מדבר על החלום האולימפי באחד הענפים הקשוחים והתובעניים ביותר, אותו הוא מקווה להגשים עם האחים שחר ורן שגיב, על הגשמת חזון אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, על עתיד הענף בארץ וגם על אביו, בני זילברמן ז"ל: "כשאהיה בטוקיו, אחשוב עליו הרבה". ריאיון למערכת אתר מכון וינגייט

אורי זילברמן, מאמן נבחרת ישראל בטריאתלון, מאמן הטריאתלון של אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט וטריאתלט לשעבר, חולם משחר נעוריו להשתתף באולימפיאדה. פציעה בגיל 27 קטעה את קריירת הטריאתלט שלו, אך מסתבר שלא סתמה את הגולל על החלום האולימפי. על אף חזותו הרגועה ונועם הליכותיו, לא ניתן לפקפק בנחישות הבלתי מתפשרת של המאמן הצעיר והשאפתן, שמקווה לממש את החלום כבר במשחקי טוקיו 2020 עם חניכו שחר שגיב, אותו הוא מלווה, כמו גם את אחיו, רן שגיב, מימיהם כחניכים באקדמיית וינגייט למצוינות בספורט.

אורי זילברמן: "גדלתי כספורטאי: הייתי טריאתלט מגיל 12 ועד לגיל 27 עם חלום ענק להגיע לאולימפיאדה. לצערי, לא הצלחתי להגשים את החלום כספורטאי ולכן החלטתי להגשים את חלום האולימפיאדה כמאמן – ואני מאוד מקווה שזה יקרה כבר בשנה הבאה! כבר כשנכנסתי לאקדמיית וינגייט לפני 10 שנים רציתי להביא ספורטאי לאולימפיאדה. שחר שגיב הגיע יחד אתי לאקדמיה ב-2009 כשהיה בן 15 וכבר בריאיון הראשון שלו לעיתון "הארץ" הצהיר שזה החלום שלו. אני מקווה שהרצון הזה שלו יתגשם באולימפיאדה הקרובה".
במאי 2020 יסתיים הקמפיין האולימפי בטריאתלון: בסיומו רק 55 טריאתלטים יזכו בכרטיס המיוחל לטוקיו 2020 – 2 או 3 נציגים מכל מדינה. נכון להיום, שחר שגיב, חזק בתמונה לטוקיו 2020, ואילו אחיו, רן שגיב, מנסה אף הוא להדביק את הפער, לאחר שכבר דורג בין 55 הראשונים בדירוג האולימפי וגלש מטה בדירוג. שחר מתכונן בימים אלו, לתחרות שתתקיים בחודש הבא בטוקיו על המסלול האולימפי ולאחריה, יתחרו האחים שגיב, בני טיפוחיו של מאמן נבחרת ישראל, אורי זילברמן, באליפות העולם בשוויץ יחד עם טריאתלטים ישראלים נוספים.

אורי זילברמן עם עוזרו באימון הנבחרת, אור ברגר, מימיהם כטריאתלטים צעירים (צילום מהאלבום הפרטי)

איך אתה מתייחס לדירוג האולימפי האחרון לפיו שניהם ירדו בדירוג עד כדי כך שרן כרגע מחוץ לקריטריון?
"נכון להיום, האחרון שנכנס לתוך הרשימה האולימפית היה עם 1542 נקודות.
שחר שגיב עם 2594 נקודות, כלומר הוא כבר במצב מצוין. רן שגיב עם 1252 נקודות כך שהוא זקוק ל-2 או ל-3 תחרויות ברמה גבוהה כדי להיכנס חזרה לרשימה. הקריטריון האולימפי ייסגר בסביבות ה-10.5.20 וייתכן שגם מקום 70 יספיק כדי להיכנס אבל זה מורכב וקשה עוד לדעת. ייתכן שרן כן יצליח גם להיכנס גם אם זה יהיה "על הקשקש". כמאמן, אני עוקב באופן קבוע אחר הניקוד והדירוג האולימפי העולמי כי זה חלק מטקטיקת בחירת התחרויות. הספורטאים עצמם נכנסים לעיתים לתוך החישובים, אך אנחנו בצוות האימון, מנסים למנוע את זה מהם כי מבחינתנו, הספורטאים צריכים להתמקד בהיבטים הביצועיים והספורטיביים ובמה שהם צריכים לעשות כדי להתחרות בצורה הטובה ביותר".

איך יחסיהם של שחר ורן כאחים משפיעים על תפקודם באימונים ובתחרויות משותפות?
"כשרן הגיע לאקדמיה ב-2012, 3 שנים אחרי אחיו הגדול שחר, זה היה הכי קל ונוח ועם השנים היחסים ביניהם התפתחו יפה. קצב ההתפתחות של שחר מהיר ורן מתקדם אפילו מהר יותר וסוגר את הפער ביניהם וייתכן שזה הופך את היחסים ביניהם למורכבים".

אורי זילברמן, מאמן נבחרת ישראל בטריאתלון עם שחר שגיב (צילם: עידן סנדק)

באיזה אופן? האם קיימת תחרותיות ביניהם?
"כל המערכת ובעיקר שניהם מבינים שהם תורמים האחד לשני תמיכה הדדית וגם תחרותיות בריאה. היינו במחנה אימונים בארץ עם שחר, רן ועוד ארבעה ספורטאים נוספים, היו מחנות אימון בהם השתתפו רק שניהם ולאחרונה הם יוצאים למחנות אימון שונים. הם מאוד שונים האחד מהשני: שחר הוא הרבה יותר משוחרר וקליל ואילו רן רציני ואוהב לרדת לפרטים הקטנים".
האם אתה יכול להצביע על המקומות בהם עובדת היותם אחים המתחרים זה בזה, כן פגעה או פוגעת בהם?
"הקושי הוא הקושי הרגיל ביחסים, כפי שיש לאחים באשר הם: ריבים רגילים שהם מרשים לעצמם לריב זה עם זה, על דברים שסביר להניח שעם זרים הם לא היו מתעמתים עליהם כלל. מעבר לזה – חשוב לציין שבתחרויות לרוב הם לא יחד בעיקר בגלל הדירוג השונה שלהם: שחר מדורג השנה גבוה יותר ועל כן הולך לתחרויות הגדולות יותר ולעומתו, רן צעיר יותר ובוחר את התחרויות שלו".
"הליכה בכל הכוח על טוקיו 2020 עלולה לפגוע ברן שגיב"

מה אם בסופו של דבר, חלילה, רק שחר ישיג את הקריטריון לטוקיו?
"נכון להיום שחר בפנים ואני מאמין שמצבו רק ילך וישתפר בחודשים הקרובים. רן כרגע בחוץ והוא זקוק לשתי תחרויות טובות בהן יסיים בעשירייה הראשונה כדי לטפס שוב בדירוג. כדאי להבהיר: מבחינתנו – רן שגיב מוגדר כספורטאי שמתכונן לאולימפיאדת 2024 ואנחנו מגדירים את טוקיו 2020 כניסיון "על הדרך" בלבד. אם אכן רן ייכנס לטוקיו הוא יימנה עם חמשת ספורטאי הטריאתלון הצעירים ביותר בענף. נכון להיום, בין 100 הטריאתלטים המדורגים ראשונים בעולם – רק 1 הוא מתחת לגל 22. גיל 27 או 28 הוא הגיל הממוצע לבשלות בענף הזה. הליכה בכל הכוח על טוקיו עלולה לפגוע ברן כי עליו לבנות את עצמו להגיע לשיא בגיל הנכון ועל כן אנחנו מגבילים אותו בכמות התחרויות. אומרים שעם האוכל מגיע התיאבון: היום השאיפה היא גדולה ורחבה יותר עם הרבה כיוונים להצלחה – לא רק להגיע לאולימפיאדה אלא גם להצליח בה! הציפיות הן לא רק משחר ומרן אלא גם להצלחה בין-לאומית עם הבנות ועם נבחרת השליחים שאנו בונים עכשיו".

אורי אורי זילברמן עם רן שגיב (צילום: Vivian's Logbooklet)

מהם הסיכויים של אמיתי יונה ורועי זוארץ, בני המחזור של שחר שגיב?
"שניהם מדורגים נמוך יותר בסביבות המקום ה-100 אבל כל עוד קיים סיכוי אין לנו שום כוונה להרים ידיים וגם אם לא נצליח להביא אותם לטוקיו 2020 אני מעדיף שהם ואני נדע שניסינו עד הסוף. שניהם הוכיחו בשנה האחרונה שביום נתון הם טובים מספיק ושהם רק צריכים לייצר עוד תחרויות טובות כאלה".

יש סיכוי שנראה טריאתלטית ישראלית באולימפיאדה?
הטריאתלטיות המובילות שלנו הן כרגע בנות 21-18: הגר כהן כליף, רז פורדוסו, גל רובננקו (מתאמנת בארה"ב) ושירה כץ. אנחנו נכין אותן לאולימפיאדת 2024 ולאולימפיאדת 2028.
כמו שחר, רועי ואמיתי שהיו שלושה שמשכו זה את זה – גם הפעם יש באקדמיה, שלוש בנות איכותיות ורציניות שעובדות יחד ודוחפות האחת את השנייה קדימה".

מה הן הציפיות ממקצי השליחים?
"מקצה השליחים נכנס לאולימפיאדה לראשונה ב-2020: המקצה מורכב מ-2 בנות ו-2 בנים כשכל אחד מהם עושה טריאתלון קצר בן 15-20 דקות. כל התחרות נגמרת בשעה ורבע – שעה ועשרים לכל היותר. כיום, מקצה השליחים צובר תאוצה וכל המדינות הולכות מאוד חזק על מקצה השליחים. זה דורש סוג קצת שונה של ספורטאי: מהיר וזריז יותר. אנחנו מנסים כרגע לבנות קבוצת שליחים טובה למשחקי 2024"

איך אתה רואה את הצלחת הנשים בענף הטריאתלון?
"אנחנו מדינה בה לאורך שנים רבות מצב הבנות לא היה מזהיר, אבל מצאנו את הבנות המתאימות והפער הלך ונסגר. היום כבר הגענו למצב בו הבנות שלנו בגילאי הנוער מצליחות אף יותר מהבנים. הכוונה באקדמיה היא לשמור על יחס סביר בין מספר הבנות למספר הבנים. ברחבי העולם יש המפרידים בין גברים לנשים אבל לרוב הפעילות היא משותפת לשני המינים".
.
אורי זילברמן עם רז פורדוסו באליפות אירופה בהולנד, מאי 2019 (צילום: Vivian's Logbooklet)

ובנימה קצת אישית, החודשיים האחרונים היו קשים ועמוסים מבחינתך. במיוחד נוכח מותו בטרם עת של אביך, בני זילברמן ז"ל. האם הבחירה בענף הטריאתלון הייתה בהשראתו?
"לאבא שלי הייתה ותהיה השפעה מהותית על כל מה שאני עושה בספורט. הוא אף פעם לא "הסתפק" וחלק גדול מההנעה שלי להצליח בכל דבר, הייתה כדי שיהיה גאה במה שהשגתי. בשנים האחרונות הוא קיווה שאקח את המושכות בחברה שהוא בנה, אך כאיש ספורט, הוא גם הבין את המשיכה שלי להגיע למשחקים האולימפיים. ברור לי שכשאהיה בטוקיו, אחשוב עליו הרבה".
אורי זילברמן בן ה-37, נשוי לדורית ואב לשלוש בנות, נולד וגדל באבן יהודה וכיום גר בכפר יונה. את דרכו כספורטאי החל בגיל 16 כשחיין, ולענף הטריאתלון הגיע בעקבות אחיו ועשה חיל: פעמיים אלוף ישראל לנוער ומקום שלישי לבוגרים.

אורי זילברמן: "התחלתי להתחרות בטריאתלון בעקבות אחי הגדול שפרש מהענף כשהיה בן 18 כדי לשרת בצבא בשירות קרבי. אני לעומת זאת החלטתי להמשיך. התחריתי בתחרויות בין-לאומיות גדולות וחלמתי להגיע לאולימפיאדה. בהמשך למדתי ראיית חשבון במכללה האקדמית ברופין, אך ויתרתי על הסטאז' – כך שהדבר הטוב ביותר שיצא לי מהלימודים שם הוא שהכרתי את אשתי דורית" אומר זילברמן ומחייך.

אז מסתבר, שאתה רואה חשבון במקצועך. מה הסיכוי שתעסוק בזה?
"מיד עם סיום הלימודים נשאבתי חזרה לתוך החלום האולימפי ושמתי את מקצוע ראיית החשבון בצד. פציעה בגיל 27 קטעה את הקריירה שלי כספורטאי פעיל ואז הגיעה ההזדמנות לאמן את אקדמיית וינגייט. לשמחתי, יו"ר האיגוד דאז, מיכאל זיו, האמין בי בגיל צעיר ונתן לי את המושכות. היום כשהוא שוב יו"ר האיגוד, אנחנו ממשיכים בדרך הזו יחד".

אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט
נבחרת הטריאתלון מונה 12 ספורטאים ושמונה ספורטאי אקדמיה: ארבע בנות וארבעה בנים. תהליך האיתור והמיון לשנת הלימודים הבאה נמצא בעיצומו. מחפשים ספורטאים שהם כבר טריאתלטים בכיתות י' לכל הפחות ועד י"א לכל היותר. מסתבר כי גיל 18-17 הוא גיל בו מאוחר מדי להצטרף לאקדמיה על רקע הקושי לסגור את הפער. בשנת הלימודים הבאה ייקלטו בענף הטריאתלון באקדמיה, רק שלושה או ארבעה טריאתלטים צעירים.
זילברמן שזו לו שנתו ה-11 כמאמן הטריאתלון של אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, מסביר: "ההתעסקות סביב כל ספורטאי היא עצומה בהיבטים הרפואיים, הלימודיים, הבירוקרטיים והמקצועיים. לפני 10 שנים הייתי כאן לבד כמאמן צעיר שעובד עם מאמן כושר בלבד והיום יש לנו אקדמיה, נבחרת עם ספורטאים ברמה הבין-לאומית. כיום אנחנו צוות מקצועי גדול שעובד בתיאום מושלם. צוות שמאוד כיף לי לעבוד אתו ושאני סומך עליו ב-100%".
עם צוותו של זילברמן בנבחרת הטריאתלון נמנים אור ברגר וליאור כהן המאמנים יחד אתו בחצי משרה כל אחד, דניאל קסל, פסיכולוג הספורט מטעם הוועד האולימפי, סהר אלוני, מאמנת השחייה, אביב רודיטי, מאמן הכושר וד"ר עידית שוב, רופאת הנבחרת.

מה מאפיין את תפיסת העולם שלך כמאמן?
"אני חושב שגורם ההצלחה העיקריים בטריאתלון העולמי הוא עבודה קשה לאורך זמן וזה דבר שאנחנו יכולים לעשות לא פחות טוב מבכל מקום אחר בעולם. אני עובד בשקט ומאמין בלהתחבר לספורטאי ובצניעות כערך. צניעות אינה עומדת בסתירה לביטחון עצמי. אדרבה, על פי תפיסת עולמי, צניעות משתלבת היטב עם ביטחון עצמי".

האם אתה מרוצה מהישגי האקדמיה בענף עד כה?
"כבר כשנכנסתי לתפקיד לפני כ-10 שנים, גיבשתי והצגתי חזון בן 5 סעיפים ועם ההתקדמות בהישגים הוספתי את הסעיף ה-6 לרשימת היעדים של האקדמיה וקבוצת הבוגרים שעיקרה בניית תשתית אולימפית לענף לפיה ספורטאים המתחרים בחו"ל יתאמנו עם האקדמיה ויקדמו האחד את השני למאבק על הקריטריון האולימפי במסגרת ישראלית".

חזון אקדמיית וינגייט למצוינות בענף הטריאתלון כפי שגובש ע"י אורי זילברמן לפני כעשור

מהם ההבדלים העיקריים בין קבוצת הבוגרים לנבחרת האקדמיה?
מצד אחד, התפיסה היא של קבוצה אחת גדולה, בוגרים וצעירים, אך יחד עם זאת בהחלט קיימים הבדלים באופן בו מסתכלים עליהם וזה בא לידי ביטוי בעיקר בכל הקשור ללימודים: אני מאמין שכדי להיות ספורטאים מצטיינים ובוגרים חייבים להיות גם תלמידים טובים.
היעדים בחזון האקדמיה אותו גיבשתי לפני יותר מ-9 שנים הם תהליכים הבנויים זה על גבי זה. בזמנו כשהעליתי את הדברים על הכתב היעדים נתפסו רחוקים ככוכבים בשמיים והיום – הנה אנחנו שם. גם אם טרם כל היעדים מומשו במלואם במאת האחוזים כפי שצריך להיות, הרי שאני כבר שוקל להוסיף את היעד ה-7 שהוא הצלחה במשחקים האולימפיים בפריז 2024 ובלוס אנג'לס 2030".

עד כמה מושם דגש על הצלחה בלימודים בקרב ספורטאי האקדמיה?
יש קשר ישיר בין השקעה בלימודים לבין השקעה בספורט ולכן אצלנו באקדמיה הטריאתלטים שהציונים שלהם נמוכים מ-85, נאלצים ללמוד על חשבון חלק מהאימונים – זו ההחלטה שלי כמאמן. מעבר לכך שחשוב לי שהם יצאו מכאן עם תעודת בגרות טובה, הרי שכמי שאחראי עליהם חשוב לי להשריש בהם גישה של מצוינות – וזה בהחלט עובד כי האימונים הם החלק שהכי כואב לספורטאים שלי להפסיד.

מימין: דניאל קסל, איליי כאסקי, איתי קרסנטי, איתמר לבנון, איתמר אשד ואורי זילברמן (צילם: עידן סנדק)

עד כמה ההיבט הפסיכולוגי-מנטלי משמעותי בטריאתלון כענף כה קשוח?
"לא בכדי הפסיכולוג דניאל קסל, הוא דמות מפתח בצוות שלנו מכיוון שאנחנו מתעסקים המון בתחום המנטלי של כל ספורטאי וספורטאית. אנחנו מנסים לעצב את אישיות הספורטאים כדי שיוכלו להפוך לטריאתלטים ברמה העילית וזה דורש המון קשיחות שנבנית לאורך השנים".

האם אתה מסכים עם התפיסה שרואה בטריאתלון ספורט אליטיסטי?
"נכון להיום כן, אבל אני מאמין שזה לא יישאר ענף אליטיסטי כי קיימות לכך יותר ויותר תשתיות בקרב האוכלוסייה. לרוב, הדחיפה לטריאתלון מגיעה מההורים ומהסביבה הקרובה. כשההורים עושים טריאתלון אז סביר להניח שגם הילד ילך בעקבותיהם. מעבר לזה, היום הרבה יותר אנשים רצים בפארק הירקון ויותר ויותר אנשים עושים ספורט, ומשם זה יגיע. כמובן שזה גם תלוי לא מעט בעבודה של איגוד הטריאתלון כדי שיותר ויותר ילדים ובני נוער יגיעו לענף.
מצד שני, לא כל אחד יכול להצליח בענף הזה. כשאני בוחר ילדים לאקדמיה אני תמיד חושש מהילדים שגדלו עם כפית של זהב בפה. אני צריך אתי את הילדים הקשוחים ביותר".

מה הן התכונות המאפיינות טריאתלט טוב?
"אופי קשוח ויכולת להסתגל לטווח הארוך. פחות מתאים לבעלי צורך בסיפוק מיידי. מבחינה פיזיולוגית יש צורך ביכולת אירובית המפותחת גנטית".