אתגרי הספורט התחרותי לרצפת האגן

עם עליית המודעות לתרומת רצפת האגן ליציבות הגו והאגן, הדרושה לביצוע איכותי ולמניעת עומסים ופציעות בקרב ספורטאי הישג – עולה המודעות גם לסיכונים לדליפת שתן ולצניחת צוואר השלפוחית בקרב ספורטאיות, ולבקע מפשעתי בגברים. מהם הגורמים לכך?

המודעות לחשיבות השליטה ברצפת האגן עלתה בעשור האחרון, עם ביסוס ההבנה הפיזיולוגית והביו-מכנית של תפקידיה, לרבות הבנת תרומתה ליציבות האגן ותמיכתה האקטיבית בקיר הבטן ובאיבריה. בעבר, פיזיותרפיסטים העוסקים בשיקום מערכת שלד שריר, לא התחשבו בשרירי רצפת האגן (שר"א) כאשר תרגלו עם ספורטאים שסבלו מכאב או מפגיעה באגן, בגב התחתון או בבטן. מחקרים תרמו להבנה טובה יותר של תיאום התנועה בין שר"א לבין כל השרירים העוטפים את קופסת הבטן. כיום ברור שמעבר לשליטה במתן שתן וצואה ולחלקה בתפקוד המיני, הרי שלרצפת האגן תפקיד חשוב גם ביציבות הגו – במיוחד נוכח העומסים הכרוכים בעיסוק בספורט ההישגי.

שרירי רצפת האגן נאחזים, בחלקם התחתון, בעצמות האגן ומהווים מעין "ערסל", המתמודד לא רק עם כוח הכבידה, אלא גם עם עליית הלחץ תוך בטני, בעיקר בזמן פעילות ספורטיבית. אל עצמות האגן מתחברים, בחלקם העליון, שרירי הבטן והגו בעזרת רקמות רכות ואילו הירכיים מתחברות אל חלקו הפנימי של האגן בעזרת שרירים. בהתאם לכך, פעולות הנדרשות בענפי ספורט תחרותיים רבים, מחייבות מנח יציב של האגן על הרגליים, ואת יציבות הגו על האגן, לשם ביצוע איכותי ומניעת עומסים ופציעות.
חשיבות רבה למנח יציב של האגן, אליו מתחברים שרירי רצפת האגן (אילוסטרציה)

השלכות העלייה בלחץ התוך בטני
הלחץ התוך בטני משפיע באופן ישיר על רצפת האגן: עליית הלחץ תגביר את דחיפת הרקמות הרכות ואת איברי האגן כלפי חוץ. מספר מחקרים הציגו את הפגיעה בתפקודה התקין של רצפת האגן, לרבות עליית הסיכון לדליפת שתן לפי שלושה, כמו גם סיכון משמעותי לצניחת צוואר השלפוחית בקרב ספורטאיות וסיכון לבקע מפשעתי בגברים.
בתפקוד תקין, שר"א עובדים ללא הרף כנגד כוח הכבידה ושליטה על הסוגרים, באמצעות רפלקסים של כיווץ הפועלים כנגד עליית לחץ תוך בטני פתאומי. שרירי רצפת האגן, אמורים להשתחרר באופן מלא כדי לאפשר מתן תקין של שתן וצואה ללא כל מאמץ. מחקרים שוללים קשר ישיר בין "כוח" שר"א לבין התפקוד שלהם. זאת ועוד, כיווץ יתר עלול להחליש את שר"א ולפגוע בתפקודם התקין. נמצא כי בקרב ספורטאיות עם שר"א חזקים יותר, דליפת שתן הייתה שכיחה יותר. מכאן, חשיבותה העיקרית של ההדרכה למניעת העלאת לחץ תוך בטני, ולבקרה מוטורית של שר"א כהגנה בפני הפעלת לחץ לכיוון רצפת האגן, בקרב האוכלוסייה בכלל, ובקרב ספורטאים בפרט.
מאמץ יתר עלול להחמיר נזקים קיימים ברצפת האגן ואף לייצר חדשים (אילוסטרציה)

להיזהר מחיזוק יתר של שרירי רצפת האגן
יהודית שריג ז"ל טענה כבר ב-1999 כי מאמץ יתר וחיזוק שגוי של שרירי הבטן, עלולים להחמיר נזקים קיימים ברצפת אגן ואף ליצור חדשים. כפיזיותרפיסטים, כאשר אנו נותנים למטופל לבצע תרגילים מאומצים לחיזוק הגפיים והגו, הכרוכים בהגברת הלחץ התוך בטני, הדרך בה יתמודד המטופל עם העומס תהיה תלויה במידה רבה, בהרמוניה הקיימת בין מרכיבי חלל הבטן שלו. בהתחשב באופי המימי של תכולת הבטן, הרי שאם הרמוניה זו אינה קיימת, העומס עלול להתחלק בצורה העלולה לסכן את האזור המוחלש, שכן הלחץ יתנקז לכיוונו.

לסיום, הטיפול השיקומי בכאב ובהפרעות בתפקוד התקין של רצפת האגן, מתבסס על הנחיותיו של ארגון ה International Continence Society בכל הנוגע להרגלי תנועה ולפעילות גופנית של המטופל. בהתאם להנחיות אלו, חשוב להנחות את המטופל לשמור על מאזן נוזלים מתאים וללמדו שליטה בשר"א, תוך תרגול שמירה על שיווי משקל ובקרה מוטורית. כדי ללמוד שליטה בשר"א יש צורך במשוב ביולוגי המספק למטופל מידע אמין ומיידי. בהקשר זה, אולטרה-סאונד על קיר הבטן הוא אחד מהכלים המומלצים כיום למתן משוב על התגובה לעליית הלחץ תוך בטני, ולתנועתם האקטיבית של שרירי רצפת האגן. זהו כלי יעיל ואמין המאפשר הימנעות מבדיקה פולשנית.
שיקום רצפת האגן במרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט מתבצע כחלק מהפיזיותרפיה השיקומית לספורטאים. כפיזיותרפיסטית המתמחה בשיקום האגן ורצפת האגן, ד"ר רחל כפרי, נעזרת בעבודתה באולטרה סאונד בטני כדי ללמד שליטה מבודדת בכיוון הנכון ובתזמון המתאים, בהתאם לאופי הכאב ולספורט בו עוסק המטופל.